פערים בתשוקה המינית

אור היקרה, ראשית, תודה על המכתב הפתוח, המנוסח בצורה כל כך ברורה ועונה מראש על המון שאלות שאחרת יכלו להתעורר.
ראי, את נוגעת בקושי מאוד שכיח אצל רוב הזוגות. נכון שאצל רוב הזוגות המצב הוא הפוך, וברוב המקרים הגבר מרגיש כמוך.
מכיוון שאיכות הסקס כפי שאת מספרת לנו היא טובה מאוד כאשר הוא כן מתקיים, ושאר התחומים נראים מצויינים ביניכם, מה שאני יכולה להציע הוא די פשוט:
זה מבוסס על הסיפור האמיתי הבא:
אחד מידידיי סיפר לי שכשהוא חושק באשתו – וזה קורה לו לעיתים תכופות מאוד, גם לאחר כ-40 שנות נישואים - הוא נכנס למהלך של פיתוי: הוא מזמין אותה, משתמש במילות אהבה, מחמיא לה, מתאר עבורה איך הוא הולך לענג אותה, מזכיר לה כמה היה טוב בפעם הקודמת, מכין מוזיקה, אולי קטע קריאה זימתי או סרט ארוטי, נכנס לאמבטיה, מדליק נרות, עד שהיא נענית לו ומצטרפת אליו. הוא מביא בחשבון שלה יש פחות חשק מאשר לו ובגלל זה עליו להשקיע כדי להכניסה למצב הרוח המתאים. הוא מבין שיש ביניהם פער בסיסי ברמת החשק ומוכן לקחת על עצמו מה שנדרש על מנת לצמצם את הפער הזה.

"אז אתם עושים כל זאת כל יום?" התפלאתי.

"כשלוש פעמים בשבוע", ענה, "לפחות שעה, אפילו יותר. שנינו מאוד מאושרים זה עם זה מכל הבחינות. רק בחלק קטן מן הפעמים המצב הפוך - היא מפתה אותי בספונטניות.
אבל אני מעריך שאילו זה היה לגמרי חד צדדי מן הכיוון שלי, והיא מעולם לא היתה יוזמת - זה היה מקלקל לי מאוד...

כלומר, הוא לא עושה עניין מן הנתון הבסיסי שיש ביניהם פער בתשוקה. הוא לא לוקח זאת לכיוונים של היפגעות, או להרגיש שהוא לא נחשק או לא גברי.

מה דעתך על הרעיון הזה?

אני טורחת המון, המון כדי לפתות אותו, כדי לגרום לו לרצות, כדי לגרות אותו, אני באמת משקיעה המון כדי להפוך את זה לכל מה שתיארת - ומעל הכל אני ממש עושה מזה אומנות כדי לגרום לו שבסופו של דבר ירגיש שהוא-הוא זה שלמעשה פיתה אותי. כל זה כדי לא לפגוע לו בביטחון ובאגו הגברי שלו. אני מקווה שאת מבינה למה אני מתכוונת, אני למעשה מנסה ליצור סיטואציה בה הוא לא ירגיש שרק אני זו שמנסה לפתות אותו כל הזמן, למרות שלמעשה זה המצב. אני כל הזמן משבחת אותו על ביצועים, כל הזמן רק מספרת לו כמה שהוא מדהים.
ומה בפועל? בפועל אני מתעייפת מכל זה. מה לעשות? זה מעייף. אין לי כוח להיות זו שרק יוזמת כל הזמן. אני רוצה שגם הוא יזום. אני רוצה להרגיש נחשקת. לפעמים בא לי שהוא יתפוס אותי באיזו פינה בבית ויקרע ממני את הבגדים (מטאפורית, כן?) וזה לא קורה. מה שקורה זה שלפעמים הוא פשוט גורם לי להרגיש שאני איזו נמפומנית שכל מה שהיא רוצה זה רק סקס. וזה ממש לא המצב..
דיברנו על זה כבר בעבר, יותר מפעם אחת (את כל מה שנאמר כאן רק בצורה עדינה הרבה יותר), והשורה התחתונה שאנחנו מגיעים אליה היא שזה הוא, וזו אני, ואנחנו צריכים פשוט ללמוד לחיות האחד עם הצרכים של השני. במילים אחרות, אני צריכה ללמוד לרסן את היצר שלי או להגיע לסיפוק לבד עם עצמי.

מה שקורה זה שבימים האחרונים, פשוט לא בא לי, כי קצת נמאס לי להיות האקטיבית כל הזמן, זו שרוצה תמיד ומקבלת רק מידי פעם. אז כרגע אני לא רוצה בכלל. ברור לי שזה מצב רע מאד ליחסים. אבל אני לא יודעת איך להתמודד אחרת כרגע..

מכיוון שאת כבר עושה את כל זה, אז אני קצת יותר פסימית, לצערי.
יש עוד כיוון אחד ששווה לבדוק אותו בהיבט של היחסים הרגשיים שלכם - והוא האם את הדומיננטית ברוב התחומים והוא הפאסיבי? כאשר מערכת יחסים מאופיינת בכך שאחד מבני הזוג הופך להיות דמות הורית עבור השני - זה כמעט תמיד גורם לצד הילדותי יותר להפסיק ליזום יחסי מין.
יחסי מין שוויונים יש בעיקר כאשר יש איזון בריא בשאר התחומים, ובני הזוג הם בעיקר גבר אישה זה מול זו ולא אמא/ ילד או אבא/ילדה, או ילד מתבגר/ מבוגר אחראי.

אם את מעריכה שלא זו הבעייה, אז נראה לי שיש ביניכם פער מובנה,ביולוגי, שיוצר למרבה הצער אי התאמה מינית, ואולי ניתן להיעזר בסקסולוג בנושא זה, אם כי מסופקתני.

האפשרות השנייה היא לא להילחם בכך - ולהשלים, עם כך שהיחסים אינם מושלמים.

גל שלום רב,
קראתי בעיון רב את מה שכתבת, ומזה כשבוע אני לא מצליח להשתחרר מזה, והסיבה לכך פשוטה - את תיארת במדוייק מצב שאני נתון בו כבר שנים רבות - ואני מוצא את עצמי מגיב על מנת לחלוק איתך את ניסיוני או ליתר דיוק את מה שאני חווה כבר זמן רב. בעיקר תסכול ומרירות.
זהו מצב מתיש מכל הבחינות גם פיזיולוגית ובעיקר נפשית ומנטלית זה מצב שוחק וגורם נזק רב.
אני לא חושב שניתן להסתפק בתשובה או ליתר דיוק בתירוץ "ככה הוא בנוי וזהו זה" אנו אמנם נמצאים בשני מגדרים שונים אבל בהיותך אישה ואת עלולה להגיע למצב שבו את "תכבי" את עצמך ואת מיניותך אבל יש לזה מחיר וביום מן הימים זה ירים ראש והנזק שיגרם לך יהיה כבד מנשוא - מרירות מצטברת שתשפיע על כל תחום בחייך, קריירה, עבודה וכד' - גברים או לפחות אני לא יכולים לכבות את עצמם מבחינה מינית. זה טבוע ב"חומרה" שלנו.
רוצה לומר לך שאת במצב נורמאלי ואין שום בעייה אצלך ו/או בצרכים שלך הרי לא מדובר רק בקיום יחסים בהיבט הטכני מדובר בהרבה יותר מזה, מדובר על להרגיש נחשקת להרגיש "שווה" ולהרגיש חום אהבה ותשוקה ליטוף חיבוק ונשיקה - זה מנגנון טבעי שטבוע בנו וצורך חיוני וליגיטימי שלנו כולנו.
אני אישית חושב (ולא מצליח להוציא לפועל) על פתרון חיצוני, קשה לי אפילו לכתוב את המילה וכוונתי למצוא פתרון שלא במסגרת הנישואים אבל כאמור אין לי את היכולת הנפשית/אומץ לבצע צעד כזה. למרות שזהו הפתרון היחידי לדעתי.
לך הייתי ממליץ בחום לשקול היטב היטב את המשך דרכך לצד בן זוגך - אין לכם ילדים - ואתם צעירים - את עלולה להגיע ליום שלא תחושי כלפיו דבר ואז תביני "ששרפת" את חייך בהמתנה שיום אחד זה ישתפר אבל זה לא יקרה - מנסיון רב שנים שלי.
את צריכה להבין שאתם פשוט לא מתאימים יש פער גדול מידי בינכם, כעת מבעד למעטה האהבה את לא רואה זאת אבל בחלוף הזמן זה יתבהר לך אבל אז כבר לא תוכלי להחזיר את הזמן האבוד חזרה.
חפשי לך חיים שבו הצרכים שלך יסופקו ולא תצתרכי לעמול (לחזר אחריו) כל כך קשה ולא לקבל כל תמורה.
גם אני כמוך השקעתי ועדיין משקיע רבות אבל מפח נפש זה כל מה שאני מצליח לקבל.
בכדי להמחיש את דבריי ישנם תקופות שאין לנו קשר אינטמי במשל חודש ויותר - לא חיובקו נשיקה ואו ליטוף היא עסוקה בעולמה ומתחקמת בכל דרך אפשרית וכפי שכתבת "עסוקה באלף דברים אחרים"
אשמח לשוחח איתך זו אולי דרך נוספת להתמודד עם הבעיה

מאחל לך הרבה הצלחה בחייך

ד.