זקוק לעצה

שלום רב
אני כבן 45 אשתי בת 42,יש לנו שני ילדים(12,14),נשואים מזה 16 שנים.
חיי הנישואין שלנו היו סבירים במהלך ה 5-6 שנים הראשונות,היתה התקופה שבה היינו רק שנינו ולאחר מכן נולדו הילדים והיינו מאושרים בהם ועסוקים סביב השעון בטיפול בהם ובגדילתם.
מרגע הולדת הילד הראשון אשתי בחרה להפסיק לעבוד(גם לפני כן היא עבדה לסרוגין,תמיד נוצרה לה בעיה במקום העבודה שבגללה היתה עוזבת,יושבת בבית ואחרי תקופה מסויימת מתחילה במקום אחר ושוב.....)
המצב התחיל להתדרדר לפני כ-7 שנים לערך,התחלנו לחיות כמו צל.
רוב הזמן אין לנו על מה לדבר,מידי פעם וויכוחים ומריבות ושוב חוזרים לשתוק,אני אפילו לא יודע לסמן את הסיבה.
לפני כ-5 שנים החלטתי שאני לא יכול להמשיך כך וביקשתי ממנה שנלך לייעוץ,היא סרבה.
לאחר מספר חודשים כשראיתי שאני לא מצליח להניע אותה לכך החלטתי אמרתי לה שאני לא מתכוון להמשיך כך ואני מתכוון להיפרד,היא לא התנגדה.
עזבתי את הבית והדבר מהר מאוד השפיע על הילדים(הם היו קטנים יחסית 7,9),היא לא תפקדה,הבית היה נראה כמו סדום ועמורה.
לאחר מספר חודשים היא ביקשה שאחזור,הסכמתי בתנאי שנלך לייעוץ והיא הסכימה.
באמת הלכנו לייעוץ אולם גם שם היא לא הפגינה שיתוף פעולה של ממש ואפילו במפגשים אישיים שהיו לה עם המטפלת (גם לי היו כאלה) לא היה ברור מה קורה איתה.
במשך כ-4 חודשים הלכנו לייעוץ הזה אבל דבר למעשה לא השתנה בינינו.
לפני כ-3 שנים היא סוף סוף החליטה לחזור לעבוד(שוב מפה לשם,לא משהוא קבוע)ואני מאוד שמחתי על כך,כי לדעתי לא טוב לאדם לשבת בבית כל היום.
לעומת זאת ביננו....אין כלום,מזה שנתיים אנחנו ישנים בחדרים נפרדים,כל התקשורת ביננו מתנהלת כדרך אגב,אפילו בכל הקשור לילדים במהלך היום היא לא מעדכנת אותי אלה אם אני חופר בשאלות וגם אז הכל בסלקציה.ובעצם מה שמותיר אותי להתנהל ישירות מול הילדים שזה בסדר,הם בוגרים יותר היום,הכוונה היא שבסופו של דבר הורים מנהלים שיחות בינהם בנוגע לילדים....אך גם זה לא קיים אצלנו.לא קיים כלום.
דבריפ פשוטים כמו לצאת יחד בשבת עם הכלבים או עם הילדים לא נענה בשיתוף פעולה מצידה,זה תמיד לא בא לה,שהילדים מבקשים ממנה לצאת למקום או לעשות משהו היא מפנה אותם אלי(בכייף אין לי בעיה עם זה) אבל היא לא משתתפת ולא נוחכת.לעיתים זה מאוד מרגיז אותי עד כדי וויכוח קולני מצידי ואז היא באה עם פרצוף חמוץ ועושה טובה גדולה לאנושות,
מצד אחד להיפרד מביא אותי לחשוש ששוב המצב יתדרדר,היא לא ממש אדם שלוקח דברים לידיים ומתפקד,כלומר...חי כן,אבל הכוונה שהכל יהפוך שוב לסדום ועמורה,מצד שני...אין לי חיים,אין לי פרטנר,אין לי שותפה,אין לי אישה,אין לי עם מי לדבר,לחלוק,אין לי מאהבת,אין לי כלום,פשוט כלום,אני חי כמו צמח.
אני לא אוהב אותה,כי אי אפשר לאהוב אדם שכל כך רחוק ממך,שדוחה כל קירבה איתך,אני פשוט מרגיש סוג של אחרויות כלפיה ולא יודע מה לעשות יותר.

תודה