לא מצליחה להחזיק בקשר יותר מחצי שנה

אני סטודנטית חרוצה ומשקיענית, וככזו אני גם נוטה ליצור קשרים עם סטודנטים או סטודנטים לשעבר בעלי מודעות ללימודים שלהם, אפשר להגיד מעט חנונים.
אני נראת לא רע וכסטודנטית שלומדת בקמפוס שמורכב ברובו ממקצועות טכנולוגיים רווי גברים, לא חסרים לי הצעות לקשר.
לרוב, לאחר שנוצר הקשר הראשוני, הקשר ממשיך לנסוק.
מתחילת הקשר, כשכבר ברור ששנינו מעוניינים להמשיך אותו אני מתנהגת בטבעיות.
אני מחייכת בכל פעם שאנחנו נפגשים, מצחקקת מבדיחות ואמירות מצחיקות, מביעה רצון להתראות שוב ומתעניינת בכל דבר שהוא מספר.
לא מדובר בצביעות, אני באמת אוהבת להעשיר את ידיעותיי ולכן כמעט ואין דבר שלא יכול לעניין אותי, אולי רק כדורגל.
הבעיה מתחילה בחלוף 4-5 חודשים.
לאחר מספר חודשים, זה כבר לא מלהיב את הבחור שאני נחמדה וחייכנית, הוא לא נהנה לשמוע את מחמאותיי על המחוות שהוא עושה למעני.
למעשה, הנחמדות שלי נמאסת עליו במהרה ואני, שהצגתי את עצמי מלכתחילה באופן הטבעי ביותר שלי, כפי שאני מתנהגת ביום יום סופגת תלונות על כך ש- אני פשוט טובה מדי.
גם ניסיונות שלי להחמיא פחות, להיפגש פחות, לדבר פחות בטלפון לא עוזרים.
מדובר בניסיונות נואשים שדוחים את הברור מאליו בעוד שבוע שבועיים ולאחריהם או שמתנהלת עוד שיחת יחסינו לאן בה אני מתבקשת לחדש, להפתיע לגוון אחרת הקשר לא יעבוד, או שכבר אובדת התקווה ואנו מסכמים על השארותינו ידידים ומפרקים את החבילה.
כבר הציעו לי מספר פעמים לקרוא ולהפנים את הכתוב בספר "למה גברים אוהבים ביצ'יות", אבל אני תמיד טענתי שזה לא טבעי לי.
אני לא יכולה לביים מערכת יחסים על סמך הספר ללא שום התייחסות לאופי האמיתי שלי.
ועכשיו, אחרי פרידה שלישית שנובעת מאותה הסיבה בדיוק, אני שואלת אתכם- מה עלי לעשות?