דילמה

אחי וגיסתי מעונינים להשאיר את העבר מאחור ולהמשיך הלאה.

אני ממש חושבת ההיפך!
יחסים מקולקלים הם אנרגיות שליליות וזה כמו הרעלה איטית שמזיקה לכל הצדדים, ובטח מעיקה על כולם לרבות ההורים שלך.
יש כאן הזדמנות לאחר כמה שנים ליצור עובדות בשטח - מסוג חדש - שלפחות באירוע גדול כן תהיו מסוגלים להיות תחת אותה קורת גג.

אני מזמינה את המשתתפים וכמובן את המנהלות האחרות להציע רעיונות שיכולים לעזור איך לגשר בסכסוך כזה.

המשבר כל כך עמוק שאפילו הזמנה מאחי וגיסתו לפתוח דף חדש לא עוזר.
אשמח לרעיונות יצירתיים.
אפילו הילדים בבית מבקשים מאשתי לסיים את הפרשה. אך היא לא מוכנה

מאור יקר,

אני לא מאמינה בפתרונות קסם.
אני כן מאמינה במשפחה!
לרוב המשפחה היא אחד העוגנים המשמעותיים ביותר בחיינו אם לא המשמעותי מכולם.
גם אם גיסתך עשתה מעשה שלא ייעשה וגם אם היא פגעה באופן קשה באשתך ובמשפחתך, יש מקום לסלוח ולהמשיך הלאה, בדיוק כפי שאתה נוטה לעשות.
אשתך מתבצרת בתחושותיה הקשות ואינה מאפשרת לך להיות בקשר עם אחיך (!)
ההתבצרות הזו מהווה גם היא פגיעה במשפחה שלכם, שהרי אין באפשרותכם ליהנות מהמשפחתיות השלמה כבר כמה שנים ועתה יש לכך משמעות גדולה יותר מאחר ולא תוכלו לשמוח יחד בשמחתו של אחיך שעומד להתחתן.
עבר זמן רב מידי מאז אירע הסכסוך וככל שעובר יותר זמן קשה יותר להתפייס.
אשתך לא צריכה להתחבר חיבור עמוק לגיסתך, "רק" לנהוג כלפיה בכבוד ובמינימום נימוס ולאפשר לך, לילדיך ולהוריך ליהנות ממשפחתכם, שכעת המתרחבת.
אני מניחה שעבור אחיך (זה שמתחתן) נוכחותכם חשובה. הוא לא חלק מהסכסוך והוא היה רוצה את כל משפחתו לידו באירוע כה משמעותי.
עליך להבהיר לאשתך, שוב, את חשיבות הנושא.
אם לא למענם אולי למענך?

אני מכניסה את תגובתי אליך מה-3.3, היום בו פנית אלינו לראשונה, אולי בכל זאת יש דברים שתתחבר אליהם:

המשפחה שלך היא חשובה, ולשמר את היחסים קודם כל שלך איתם- חשוב יותר. אני מבינה שאשתך מאוד עקשנית וכנראה דומיננטית בחלק מקבלת ההחלטות ביניכם- וזה בסדר עד כאשר יש גבול שנחצה. נראה שאתה קרוע בין הרצון לשמר את הזוגיות עם אשתך דווקא לאור הפרידה והטיפול שעברתם, לבין המשפחה, האירועים.. נראה שלאף אחד, אולי אף לאשתך, לא טוב עם המצב הזה. גיסתך מוכנה להמשיך הלאה, לדוגמא.

לגבי האירועים המשפחתיים: אני לא יודעת כמה אתה מרגיש בטוח וחזק מולה, גם בחילוקי דעות על רקע זה, אבל לי נראה שלא ללכת לחתונה שלך אחיך או לא להזמין את הדודים של בת המצווה- משמע בעייתי מאוד. אני מניחה שאתה כבר אחרי הרבה שיחות ניסיון איתה, מניחה שכבר הסברת לה כמה זה חשוב, וכמה זה יהיה חשוב לילדה, או לאח, וכו'. במצב כזה יש אפשרות שפשוט אתה תלך לבד לחתונה של אחיך.. ז"א כן להראות כמה זה חשוב לך- וליידע אותה שאתה תלך, אולי אף עם הילדים. היא חייבת להבין שמה שהיא עושה מפלח ומפלג לגמרי את המשפחה ויוצא שכולם סובלים מכך- מהשליטה שלה ומהדומיננטיות החזקה שלה.

האם ניסית אולי "לשגר" דרך גיסתך מכתב ממנה (מהגיסה) בו היא מעוניינת לפתוח דף חדש? ניסיתם להיפגש ארבעתם, או לנסות לגשר שידברו טלפונית? משהו בסגנון? אם היא באנטי כזה, קודם כל שווה לחזור לטיפול כדי לעבוד גם על זה- נשמע שבעבר זה עזר, אבל - וזה חשוב- להיות חזק ברצונות ובצרכים שלך, לעמוד על שלך, וגם אם זה כרוך במעשה- להגיע לאירועים שחשוב לך להיות שם. לגבי הבת מצוה- זה אכן יותר מורכב, אם לא תזמינו אותם זה כמובן יעשה באזז הרבה יותר גדול ומשמעותי, גם לילדה (שאסור לשכוח אותה פה!), וגם לכם ולמשפחה הרחבה, כביכול זו תהיה עוד סיבה למה לא לאהוב את אשתך ולא להמשיך הלאה בדף חדש.

יש מקום לדעתי להיות אסרטיבי ולהראות שגם אתה יכול לקחת את המושכות, ואפילו להודיע לה שזה או שהיא מתחילה דף חדש או ממשיכים את הטיפול הזוגי עד שהבעיה נפתרת, אפילו ברמה כזו שהיחסים עם הגיסה יהיו נורא קורקטיים- אבל לא עם חרמות עם אירועים וכד'- זה קו אדום לדעתי.

אני מקוה שהתשובות של דורית, מוניקה ושלי יהיו לך לעזר, נסה לעשות קומבינציה מכולן ולאמץ מה שהכי נכון לך. אבל לדעתי השורה התחתונה מאוד ברורה.

המון תודה על חוכמת החיים שלכן. בהחלט אימצתי את ההצעות שלכן.
בתחילה אחי הזמין אותנו לקפה-תגובתה של אשתי כעס ושלילה של ההזמנה לחלוטין.
לאחר זאת, אחי הציע להתקשר לאשתי ולשוחח איתה ולנסות לסיים את הפרשה.
ששאלתי את אשתי איך תגיב או תרגיש. היא אמרה שלא יעזיב שהיא תמתק לו בפנים.
זהו לעת עתה. אעדכן בהמשך אם יהיה מה לעדכן.

השירות שלכן מצויין

שלום מאור,

ראשית תודה על הפידבק - שמחות לעזור. אני מסכימה מאוד עם מוניקה (בעיקר ב"אם לא למענם, אולי למענך?"). ואני ברשותך ממשיכה להפליג:

עולה לי השאלה- מה היה קורה אם לא היו שואלים אותה, או שהיו מגיעים אליה במפתיע - ואז, זה או שהיא מגרשת אותם מהבית ועשויה לחוש מאוד רע עם עצמה לאור ההתנהגות הזאת, או ש"אין לה ברירה" והיא מתיישבת לדבר, או לשמוע, גם מבלי שהיא באמת רוצה.

יש איזה עינין של לשים את הגבולות והעובדות כמו שהן. משפחה זה דבר רגיש ושביר. כולם סובלים מההתנהגות של אשתך; היא עושה את המצב לא רק בעייתי, אלא הוא צובר ריבית דריבית כל פעם שניגשים ומנסים לפתור. הבעיה היא לא אצל אחיך, הבעיה לצערי אצלה. יש בה את הכוח לאחד את המשפחה, או לפחות להביא למצב של "אפשר להיות תחת אותה קורת גג מבלי להתפרץ" - וכשהשליטה אצלה היא מרגישה בעלת ערך, היא שולטת למעשה על החיים של האחרים, של אחיך, אשתו, שלך, של הילדים. אבל אם תיקח לה את זה - בכוונה - היא תאבד את הכוח הזה וכמה ברירות ישארו לה? אולי תנסה את זה?

להיות יותר נחוש ולשים גבולות - להיות חזק ולא לפחד. אני מרגישה שאתה עושה "לוליינות" - ששום כדור לא יפול, שהקשר עם האח ישמר והקשר עם האשה ישמר, אבל אם תסדוק לה את החומה, תיווכח אולי ששומדבר לא קרה, פרט לזה ששמת לה גבול. לא אחרי כל דבר אנחנו אומרים "אמן". וכשהיא מגיעה למצב של פילוג, חוסר מוכנות בכלל להיות איתם, לדבר איתם, להיות איתם באותו אירוע (!) אי אפשר לוותר לה על זה ולהגיד על זה "אמן"- פשוט אי אפשר. לדעתי גם אי אפשר לתת לה להחליט מה היא רוצה - שיחה או טלפון, ממתק או סוכריה. לא. יש עובדות, אין בחירה במצב כזה (סליחה על המיליטנטיות....).

היום זה אירוע של קרוב משפחה, מחר זה החתונה של הבן שלך, הבת מצווה של הבת שלך, אירוע אחר אישי, מה אז? אתה חייב להפסיק את זה, צר לי, היא צריכה להבין מה מעמדה וכמה זה פוגע בך. תהיה חזק - תאסוף כוחות -ולא לוותר. אני חייבת לשתף אותך שאותי באופן אישי זה אפילו מכעיס וגורם לי ישר לעמוד ולהגן- מדובר במשפחה שלמה. כשהילדים יגדלו, ויבינו, ויזכרו שאפילו הם ניסו לגייס אותה לפשרה ולפיוס, אני לא בטוחה שהם יעריכו את ההתנהגות שלה, יתכן והם ישאלו שאלות קשות מאוד, כי הם מאבדים דודים, בני דודים, ולמעשה את כל חוויית המשפחה. ניתוק כזה הוא צורם להם, הוא צלקת. הם יבואו בטענות, וירצו לעבד מולה גם את זה. אם יש לך השפעה עליה תסביר לה שמה שהיא עושה היום- יש לו מחיר מאוד משמעותי גם על מערכת היחסים של הילדים איתה. זהו. סיימתי. :)

אשמח לעדכונים, ותודה ששיתפת אותנו.

עדי שתביני, היומיים האחרונים הם סיוט לכל המשפחה. בגלל שהזכרתי את הנושא שוב והצגתי חזית אחידה לעמדתי.
אשתי פשוט הפכה את הבית עד כדי כך שהיא מנסה אפילו להמריד את הילדים כלפי. בתי הגדולה בת ה 16 שלא מזדהה עם עמדתה. נגררת לויכוח והבית הופך למחנות.
אשתי יודעת שעל ידי טרור אני נשבר ושותק בסופו של דבר.
רק זה שהיא יודעת שמחר אליך לארוע היכרות בין הצדדים. מתאים לה שאני לא אלך בגלל שהיא מרגישה שאני "בוגד בה" אם אני הולך לבד. ואם אני הולך. אז בלי הילדים.
העברתי לה חלק מהתגובות כאן (אמרתי לה שבשביל התרגיל ננסה להתייעץ עם צד ג' שאינו תלוי) והתשובות שלכן היו אחידות ותאמת, הייתי רוצה להעביר לכן את התשובה שלה בפרטי...

ברור לי שאין כאן העניין להיות צודק. מה לעשות. הסיבה היחידה שאני לא מפסיק את הקשר הזה זה הילדים. הפילוג הזה פשוט מחרחר לא רק בזוגיות, אלא גם בילדים שבדרך כלל יוצאים להגנתי.

היינו בזמנו שלאחר נפרדנו ביעוץ זוגי. אשתי לקחה מזה את מה שנוח לה. אני עשיתי הרבה הנחות מצידי. נושאים שהמטפלת ביקשה ממני ליישם. אבל כנראה חוסר התמיכה שלי בה בעבר הרחוק והעדפת המשפחה שלי (כפי שהיא רואה זאת) חזק יותר מכל ולכן היא שומרת על עצמה ולא מוכנה לנסות דבר.

ברור לי שפתרון לא יגיע ולא משנה כמה אשקיע בזוגיות שלי. חבל על הילדים...
בגלל זה עדיף לי לוותר ולשתוק. היא יותר חזקה ממני ויודעת זאת.

מאור,

וואו. המצב ממש סוער. הרצון לשליטה כ"כ חזק. יש לה קלף - הטרור שהיא עושה מביא לשקט מצידך, היא יודעת שהיא חזקה ממך, ולמרות זאת אתה מצהיר-מזל שיש לי עור של פיל. ז"א יש לך עד שהיא חודרת אותו ע"י הטקטיקה של הטרור? אולי תנסה להיות חסין גם לזה, ולהבהיר לה בהתנהגותך בבית עד כמה זה משמעותי? לא נדבר פה גם על עיניין הגיוס של הילדים למחנות שנוצרו, ועל חוויית הפיצול שהם יכולים ועלולים לחוות מהמשבר הזה- אבל אני מבינה שזאת השלכה כמעט בלתי נשלטת מהמצב בינך לבינה.

טוב מאוד (!) שהראת לה את התגובות שלנו פה בפורום, אשמח לראות מה היא אמרה אם זה בסדר מבחינתך ויש לך אישור לשלוח לי את זה למייל אם תרגיש שזה בסדר - [email protected]

אני לא אתפלא אם יבוא יום בו הילדים יהיו כבר מספיק בוגרים (שהרי הם הסיבה שאתה נשאר בזוגיות, לפי דבריך) - ותחליט שאתה לא נשאר איתה. אני תמיד בעד לנסות הכל לפני כל דבר, משעברתם טיפול, ופרידה, וחזרתם -אני מניחה שהדרך הזאת כבר הוכיחה משהו בעיניך, הבנתי שכן היה שנוי, השאלה היא אם לא כדאי לרתום אותה שוב לתהליך כזה, אולי הפעם יוכלו להתפתח עוד דברים שאפשר לעבוד עליהם? האם יש בך אמונה שמשהו יכול לזוז אצלה?

תמשיך להיות חזק וכ-ן ללכת לאירוע. זאת המשפחה שלך.

הפתרון נמצא אצל אשתך כמו שעדי כתבה לך, אבל,,, שים לב הבעיה היא אשתך, תנטרל את כל הרעשים מסביב, תסחוט את כל המילים והכעסים, מה נשאר ?
משהו מציק לאשתך, נקודה.
אשה שלא מוכנה לסלוח אחריי כ"כ הרבה זמן, ומוכנה להיות בברוגז מתמשך עם חלקים נכבדים ממשפחתה, נמצאת במצוקה כלשהיא,
היא חייבת עזרה,
יש לי עוד רעיון אחד שהוא קצת בעייתי, אבל יכול לשים קץ לסיכסוך, והוא כסף הרבה כסף!
אם אתה בעל אמצעים צא עם אשתך ליומיים חופש, ושם אחריי הרעפה של חום ואהבה תציע לה סכום מכובד של שטרות שיבלבל לה את המכ"ם !
תאמר לה , אשתי היקרה, אני מבין שקשה לך להשתחרר מהכעס ומהפגיעה , אני מבין את מה שעובר עלייך, ותאמיני לי,,, גם לי זה מאוד כואב, אבל,,, ככה אי אפשר להמשיך , ולכן אשתי המתוקה והיקרה והיפה וכו' וכו' אני מתכווין לשחד אותך עם סכום כסף מכובד ביותר, שימתיק לך את הדינים, ויפיג לך את הכעסים, ואת זה אני עושה כי אני אוהב אותך מאוד, (נשיקות,,,). ובגלל ששלימות המשפחה חשובה לי, כי זה יגרום לך ולי, לך ולילדינו שלנו, לך ולכל המשפ]חה אושר ושמחה, בכך שנחיה ביחד בשלום ובאחדות, את ואני נרוויח מהשלום הזה, ואני בטוח שאחריי חודש חודשיים החיים יחזרו למסלולם ובא לציון גואל,
קחי בבקשה את הסכום הזה, ועשי בו כרצונך,
-
כאן בוודאי יהיו כל מיני התחמקויות והיסוסים, תעמוד על שלך, תאמר את כל המשפטים הלוו שוב ושוב, עד שזה ייקלט במוחה כדבר רציני, את תוותר, אל תתייאש, תראה לה שזה מאוד חשוב לך, ואתה מתכווין ללכת עם זה עד הסוף,
אני מניח שהיא תרצה תוכנית פעולה, מי פונה למי ראשון וכו', תאמר לה שתחשוב על זה, כי אף אחד לא יודע מהתוכנית, ולכן אתה כבר תדאג שזה ייעשה בצורה הכי חלקה ומכובדת לטובת כל הצדדים, אני חייב להוסיף אמן ואמן !
בהצלחה

עדי, אני מניח שאת מבינה עד כמה אשתי איתנה בדעתה לא להתגמש.
בני תודה על הרעיון המשעשע. אולם אשתי אינטליגנטית וכסף זה לא העניין ומנקודת ראותה גם מיליון שקלים לא יעזרו לה לשכוח.
:-)
אתמול הלכתי לארוע הראשוני בלעדיה עם הילדים שלא ראו את בני הדודים שלהם כבר מספר שנים והרגשתי את עומק הפספוס.
לאחר שיחה עם אשתי היא בקשה ממני ללכת ליעוץ זוגי. הסיבה שהיא חושבת שיעוץ יגרום לי לתת לה שקט ומנוחה מהסיפור הזה (מאחר ואני יוצר לחץ בתקופה האחרונה).
ללא ספק היא זכתה לשקט בנושא זה מאחר ואני גיליתי רגישות וסובלנות והשקעתי בגרעין המשפחתי שלי.
נשתמע.