היי, חזרתי לבקש עצה.

מאיה יקרה,

לא רק שאני זוכרת אותך, אני זוכרת גם את כל התהליך הלא פשוט שעברת במשך כחודש, מרגע שבחרת לשתף אותנו ועד לזמן בו עשית את הצעד האמיץ והנכון עבורך ויצאת לדרך חדשה.
אני שמחה שברחת שוב לשתף אותנו בתחושותייך ובקורות אותך.
התהליך שאת עוברת ב"תקופה שאחרי" הוא תהליך טבעי ולמרות היותו קשה, הכרחי.
טוב את עושה כאשר את מתמקדת בעשייה, מתפתחת ומתקדמת בתחומי חיים אחרים, מאפשרת לעצמך לחיות את חייך על-פי ערכייך ופוגשת חברים וחברות מעברך, מה שלא יכולת לעשות בזוגיות הכובלת בה היית.
לאורך כל ה"היכרות" בינינו, התרשמתי שערכי הזוגיות והמשפחתיות תופסים מקום מכובד בחייך ולכן אך טבעי הוא שרצונך החזק ביותר יתמקד בזוגיות ובהקמת המשפחה. יחד עם זאת, ולאור התהליך המורכב שעברת ואת עדיין עוברת, אני מפצירה בך לא ל"היכנע" לתחושת הלחץ והרצון העז לקום כל בוקר לצד בן-זוג, ולחזור לבן-זוגך הקודם, למרות שהוא מעוניין.
אולי את לא בנויה להיכרויות המודרניות, כפי שקראת לזה, אך את עוד פחות "בנויה" לקשר הלא שוויוני והלא הדדי שהיה לך עם בן-זוגך לשעבר.
אני מאמינה שאת נמצאת על הנתיב הנכון עבורך. את מנהלת את חייך כרצונך ומממשת את שאיפותייך, רצונותייך וערכייך ומצליחה בעשייתך.
נסי ליצור מפגשים עם בחורים אחרים. אולי באמצעות חברים, מכרים, משפחה או חברים לעבודה.
האם קיימת אפשרות כזו?

תודה שחזרת אלי, אני שמחה שזכרת אותי, עזרת לי מאד ולא פעם קראתי שוב ושוב את ההתכתבויות על מנת לקבל כח. אני מרגישה תקועה - התפתחתי בעבודה ומצד שני השקעתי כל כך עד שזה נהיה הדבר היחיד בחיי והותשתי פיזית לחלוטין. ניסיתי לראות דירה, כמעט סגרתי והבנתי שאני לא באמת רוצה, לא מוכנה. אני גרה אצל הוריי שזה סביר לחלוטין ונח לענייני פרטיות ואני מרגישה שמצד אחד, אני צריכה לעבור וכו' ומצד שני, אין בי אנרגיות. המחשבה לחזור שוב לדירה לבד (חמישית במספר לאורך השנים), מדכאת. פשוט כך. אין לי כל כך אפשרויות של הכרות נרחבות (חברים של חברות וכו' לא ממש עובד) ואני לא מסוגלת להסתכל על תמונה של מישהו, לשמוע מה הוא למד ומה הגובה שלו לצורך העניין, ולהתלהב. מעולם לא הייתי כזו. לא ביקשתי לראות איך אדם נראה, לא שפטתי מה הוא עושה, אין בי את הקטע שאראה מישהו אגיד, על סמך נתונים יבשים שבא לי לפגוש אותו. אני יכולה להתלהב מגבר כביכול "בלי שום סיבה", שמן הסתם היא סיבה שלי. כל ההכרויות הללו מפספסות (רק מבחינתי כמובן אני לחלוטין לא מעבירה ביקורת) משהו כל כך אמיתי ונקי שלמזלי היה לי אותו. מרגיש לי כמו התפשרות כזו. אולי אני סתם מתפלצנת אבל זו התחושה שלי. ואני חושבת עליו, הרבה. ובמיוחד שמנסים לדחוף אותי לצאת, ישר הפרצוף שלו עולה לי והחשק שלא היה לי, יורד. ומצד שני - רצון עז לזוגיות ומשפחה, והגיל שמלחיץ והגעגועים ואני לא מצליחה לחשוב בהיר.

מאיה יקרה,

שינוי, כל שינוי הוא תהליך מורכב. תהליך בן שלושה שלבים:
שלב הפרידה מן המוכר, לטוב ולרע.
שלב הביניים. כבר לא "שם" אולם עדיין לא ב"מקום" הנכון ביותר עבורנו.
שלב ה"דרך החדשה במקום החדש". אמנם זהו המקום המיטבי עבורנו אך גם ל"חדש" הזה צריך להתרגל וגם התהליך הזה לא פשוט ודורש זמן הסתגלות.
את נמצאת בשלב הביניים שהוא השלב הקשה ביותר מבין השלושה. את כבר לא חלק מהזוגיות ההיא, שהיה בה גם טוב (פחות...) וגם רע אך, את עדיין לא ב"מקום החדש" הזה, אליו את כה מתאווה להגיע.
ב"שיחות" אשר ניהלנו במהלך "היכרותנו" הראשונית התרשמתי, ואף ציינתי בפנייך, שניכר שאת מאוד "מחוברת" לעצמך, שיש לך מודעות עצמית גבוהה. את יודעת היטב מה נכון ומה לא נכון עבורך ופועלת על-פי ה"מצפן" הפנימי שלך. גם כעת את מתנהלת כך והעובדה שבחרת לגור עם הורייך, לעת עתה, מעידה על כך.
יחד עם זאת, כדי להגיע לתוצאה אחרת יש לפעול אחרת, גם אם לפרק זמן מסוים פירושו להתנהל שלא לגמרי על-פי אותו "מצפן" פנימי. לעיתים כדי לכבוש את המטרות אותן אנו שואפים להשיג יש לעשות ולפעול, לפרק זמן מסוים, באופן שפחות מתאים לנו, באופן שאם היה נתון לבחירתנו לא היינו בוחרים בו כאופציה המועדפת עלינו.
כדי למצוא את הזוגיות הנכונה עבורך עלייך לחרוג מעט מהתנהלותך ה"רגילה" ולנסות משהו אחר.
את מוצאת שאתרי היכרויות אינם המקום ה"טבעי" עבורך לתור בו אחר ה – אחד שלך.
ראשית, עד שלא תנסי לא באמת תדעי איך זה והאם זה שווה את המאמץ וההשתדלות.
שנית, מה יכול להיות? תנסי, מקסימום זה... יצליח לך ותפגשי מישהו שימצא חן בעינייך "כביכול בלי שום סיבה", כדברייך, ואז זה כבר ירגיש לך טבעי ונכון.
התחושה הזו של חוסר האנרגיות נובעת מהעובדה שהדבר אליו את מתאווה יותר מכל – זוגיות טובה – אינו בנמצא, אינו קיים כעת בחייך ואת חשה "מרוקנת". כדי למלא את עצמך, את ה"מצברים" שלך, עלייך לעסוק בעשייה מקדמת בתחום הזה ולנסות כל דרך אפשרית לממש צורך זה בחייך.
העשייה המקדמת בתחום הזה לא תאפשר לך להיכנע ל"רעשי הרקע" כמו לחצים שונים (הגיל, הגעגועים וכו').

אשמח באם תבחרי לחזור לשתף אותנו וכמובן אשמח להיות כאן עבורך.