מה, כבר נגמר??

אכן יש כמה דברים שהחלטתי לעשות עבורי (כמו כושר גופני וזמן איכות לבד עם עצמי, לקרוא ספר, לדאוג לטיפוח וכו'), דברים שלא עצרתי לדאוג להם כשהייתי במירוץ המטורף בעבודה שעזבתי. עד היום לא ממש קיימתי את ההבטחה שלי, היו כל מיני פרוייקטים אחרים כמו מעבר הדירה שנתן לי סיבה טובה להזניח (שוב).
אני יודעת בתוך תוכי שלדאוג לעצמי (בכל מיני מובנים ודרכים) יועיל לי ולזוגיות שלי, אך לקבל את ההחלטה קל יותר מאשר לקיים אותה. כנראה שאני פשוט צריכה להכריח את עצמי.
אני חייבת חייבת חייבת להתחיל, לפחות במשהו ואני מקווה שמשם זה יזרום.
אני יודעת שזה נשמע כמו קלישאה- הדרבון העצמי הזה, אבל הזוגיות שיש לי היום היא אכן הדבר הטוב ביותר שקרה לי, ועל מנת להגיע אליה עבדתי קשה (טיפול אצל פסיכולוג ועבודה עצמית רבה כדי לשבור מחסומים וקשיים שבניתי עם השנים).
אני יודעת שאם משהו ישתבש בזוגיות הזו ואדע שהייתי יכולה לשנות או למנוע זאת- לא אסלח לעצמי לעולם.
שוב- קל לי מאוד לכתוב את זה, ואנמי מאמינה בזה, אני רק מקווה שאוכל להתמיד.
עצם הישיבה בבית, כל היום בטריינינג, מול המחשב באתרי דרושים- זה מנוון, זה גורם לי להרגיש שהגבולות ביני לבין העולם לא קיימים, אני מטשטשת ואין לי את העולם הפרטי שלי שבו אני פרודוקטיבית ומועילה ויוצרת ויש לי את העניינים שלי.
זה מערער את כל הודאות שהייתה לי קודם, בין אם כלכלית או רגשית.
אני מאוד מודה לך על ההקשבה ותשומת הלב ומקווה שזה אכן יעשה את העבודה.
מבטיחה לעדכן (:

בוקר טוב

תקשיבי לבן זוגך, הוא יודע ומרגיש אותך יותר מכל אחד אחר, ואולי יותר ממך אפי',,, אי אפשר להחזיק תשוקה טבעית לאורך זמן, זה בסדר מה שעובר עלייך, מזלך הטוב שבן זוגן מבין את מה שאת עוברת ומוכן לחכות שזה ישתפר, מזלך גם שזה לא נגמר לו ח"ו,,, תחשבי על זה,,, אין דבר יותר נפלא ממה שקורה לך, כי כעת גם תצטרכי לעבוד על החשק למצוא אותו יש מאין, אז קדימה לעבודה, היית שם את יודעת איך זה נראה ואיך זה מרגיש, בלי לחץ ובלי "חששות" !
פרפרים יש בגינה, זוגיות בריאה ואיתנה שתחזיק שנים, בונים נדבך על גביי נדבך,
-
תהיי יצירתית אני סומך עלייך, ברור שבן אדם שיושב בבית בחוסר מעש מאבד עניין וחשק לשסק, זה בידיים שלך לשנות את המצב, תסתכלי על זה כמו שינויי התקופות של השנה, ככה בנוי העולם שלנו, אז הנה האביב בפתח זמן טוב לחידושים,
בהצלחה כמו תמיד,

חוששת יקרה, אכן יש אפשרות שבן זוגך צודק וכי הסיבה העיקרית לאבדן התשוקה היא קצת דכאון ואיבוד ערך עצמי שמתחולל בך בעקבות זה שאינך עובדת במקביל לתקופה שאיבדת את התשוקה אליו.

יתכן שיחד עם הסיבה הזאת קרו עוד דברים.ציינת שעברתם לגור יחד. הרבה פעמים הצעד הזה הינו מכבה תשוקה מובהק. כי פתאום יש זמינות, אין געגוע, תמיד אפשר לקיים יחסים, ואותו חלק מעורר תשוקה - הידיעה שאת עומדת לפגוש אותו וכי הפגישה מוגבלת - כבר לא קיים.

חוץ מזה יש עוד מכבי תשוקה: יש אנשים שלראות את בן הזוג בתחתונים, או בשרותים - זה מכבה להם את האטרקטיביות. כאילו בני הזוג הופכים לאחים במקום אוהבים. סוג של יתר אינטימיות. לפעמים חשוב לשמור על ריחוק ועל נפרדות מסויימת כדי לשמור על המשיכה.
חוץ מזה - אולי יש משהו בסקס שלכם שפחות טוב לך ואינך מטפלת בו. למשל שפיכה מהירה, אגואיזם של בן הזוג, חוסר חופש להביע את עצמך בסקס.
אני "זורקת" כל מיני משתנים שיכולים להסביר מה קרה לתשוקה ורצוי לחפש בכיוונים הללו.

ונכון - שקיימת גם האפשרות שיחד עם הפרפרים הנמוגים - נגמרה גם האהבה, ואולי הוא לא בן הזוג המתאים לך והגוף שלך הוא הראשון לאותת לך שככה זה.

אשמח לשמוע קצת יותר ממך לאור הדברים שכיוונתי אותך אליהם

תודה דורית על התגובה המהירה.
חשבתי על האפשרויות שהעלית ובגלל שאני מאוד ביקורתית כלפי עצמי חשבתי על האפשרות האחרונה שהעלית קודם כל- שנגמרה האהבה. אגב, אותה ביקורתיות בדיוק גורמת לי לדיכאון בעקבות האבטלה.
אני מאוד אוהבת את בן זוגי והוא אותי, לראשונה אחרי קשרים רבים- ארוכים יותר ופחות מצאתי בן זוג אמיתי, מבין ואוהב, ושנינו הרגשנו מהר מאוד ש"זה זה".
המעבר למגורים משותפים היה כרוך בהמון לחצים עוד לפני המעבר- האבטלה שלי יחד עם קושי למצוא דירה מתאימה וההתמודדות שלי עם כל התהליך וההתחשבות בעוד אדם בהחלטות בבית- איפה לשים כך דבר, מתי לעשות. אין ספק שמגורים משותפים מצריכים הסתגלות להרבה דברים שלא נתקלתי בהם קודם, משום שלא משנה כמה זמן בילינו יחד קודם (ובילינו המון, כל לילה יחד) זה עדיין לא כמו לגור יחד, לפחות לא ברמת הידיעה שהכל זמין כל הזמן והכל "פתוח לעיני כל".

אני מאוד מקווה שהשינוי יבוא ושהתשוקה שלנו תחזור למה שהייתה, השאלה איך אפשר לעזור לה לחזור, בעיקר מבחינת התחושות שלי, כי ערב רומנטי וכדומה לא מעורר את התחושות אצלי משום מה...

חוששת יקרה, אני מהססת האם נכון להציע לך כאן הצעות איך לחזור לתחושות תשוקה.
זאת משום שבמקרים שונים עובדות שיטות שונות.
יש כאלו שאני ממליצה להם על תקופת "צינון". להחליט שעושים הפסקה של חודש ולא נוגעים זה בזו. אבל בלי להכיר את היחסים שלכם - לא אמליץ לך על כך כאן.

אבל יש דבר שאני כן יכולה לכתוב לך כאן בלי לחשש שזה יפספס:
לפעמים לא צריך לעשות כלום אלא רק לדאוג לעצמך: לדעת שאת עושה עבור עצמך את הדברים הנכונים. וזה לא חייב להימדד על פי תוצאות, אלא על פי: עד כמה את בפעולה על מנת לעשות למען עצמך את הדברים שאת רוצה שיקרו לך.
למשל, רק בתור דוגמה: נניח שהחלטת לשמור על כושר גופני עכשו שיש לך פנאי כי אינך עובדת, אז עלייך לבחון האם את עומדת במטרה ששמת לעצמך, או נמנעת ומוותרת לעצמך ומתעצלנת. פער כזה בין החלטה לבין ביצוע הוא מאוד מחליש ואוכל אותך מבפנים, וגורם לירידה בתחושת הערך העצמי.
עד כמה את מבצעת את הפעולות הנדרשות על מנת למצוא עבודה? האם את עושה את כל מה שחשבת לעשות בימים הראשונים לאחר שהפסקת לעבוד? או שאת מוותרת לעצמך ועושה פחות?

לדעתי תחושת הערך העצמי קשורה לרמת התשוקה הכללית - לחוויות בכלל ולסקס בפרט. תבחני עד כמה יש לך חשק לדברים אחרים בחיים. מה משמח אותך בימים אלו? הכניסי לחייך כמה שיותר דברים קטנים שישמחו אותך. פנקי את עצמך.

\אשמח לשמוע ממך תגובה על דברים אלו.