צומת דרכים-להתגרש?? לוותר על עצמי?

עיצרי את כל כונותיך בהרצון להתגרש ותי לעצמך צאנס נוסף?מה איכפת לך לנסות.כי התוצאה ידועה לי מראש דברי איתי יקירתי0526062080 מוטי

היי מוטי
קודם כל תודה על התייחסותך... אשמח לדעת מה התוצאה שידוע לך מראש
צור קשר
[email protected]
המשך יום טוב

בכל זאת אשמח לתגובת איש מקצוע

לילך יקרה,

קראתי את פנייתך וחשתי צביטה בלב.
אתם אוהבים זה את זו אהבה גדולה. אהבה אשר שרדה את כל האתגרים והקשיים (והיו לא מעט) איתם נאלצתם להתמודד לאורך השנים, אהבת אמת של איש לרעהו.
גם כיום, למרות הקשיים והתסכולים הרבים, אתם עדיין אוהבים מאוד זה את זו.
יחד עם זאת, אהבתכם אינה מכילה אינטימיות נפשית או פיסית, אינכם חולקים את חוויותיכם וחייכם האחד עם השנייה, מעבר לחוויית ההורות, הקשר הזוגי שלכם אינו מסב לכם אושר ועוצמת הוויתור העצמי והזוגי שאתם נאלצים לעשות למען המגורים המשותפים גבוהה מאוד, אולי גבוהה מידי...
למרות שאינכם משתפים זו את זו בתחושותיכם ובקורות אתכם אני בטוחה שגם בעלך שותף לכל התחושות שלך או לפחות לרובן. אולי הוא לא מודה בזה, גם לא בינו לבינו, אך לא יתכן כי הוא לגמרי מאושר עם הקשר שלכם במתכונתו הנוכחית כאשר תקופה כל-כך ארוכה את מסרבת אפילו לשכב לצידו בלילה ולהתעורר לצידו בבוקר.
אנסה לשקף לך את מקומך היום, בצומת הדרכים בה את עומדת.
את חולקת את חייך עם בן-זוג אשר אינו תומך בך ולא תמך בך מעולם. את תמיד היית זו שעשית למענו ולרוב על חשבונך.
הכנסת אותו לבית הורייך בטרם היית מוכנה לחיים משותפים, ועוד עם ההורים.
וויתרת על רכישת השכלה ומקצוע לטובת מימון חייכם המשותפים.
וויתרת על ההנאה הנובעת מהקשר הפיסי.
נאלצת להתמודד לבד עם היחס המחפיר מצד הוריו ואת נאלצת להתמודד לבדך גם כיום.
בן-זוגך אינו מסוגל להכיל את הקשיים לאורך הדרך ולהתמודד עימם. הוא בוחר להמשיך את חייו מתוך הרגל ושיגרה ומתוך תקווה שהקשיים ייעלמו מעצמם ולכן גם כאשר העלאת בפניו את רצונך בגירושין הוא נהג באותה דרך. הוא ייחל לכך והאמין ש"זה יעבור לך".
אינך מממשת את צרכייך, רצונותייך, שאיפותייך ומאווייך. למעשה את בחיים (live) אך אינך חיה את חייך ובוודאי שלא במלואם (alive).
תסכול הנובע מוויתור עצמי נוטה לגדול ולתפוח למימדים הרסניים. את לא תוכלי לחיות כך את כל חייך, זה עלול להתפוצץ ואז בוודאי כולם יפגעו מאוד.
דאגתך לבנך מובנת מאליה, יחד עם זאת עלייך להביא בחשבון שהוא עשוי להיפגע לא פחות מהעובדה שהוא גדל בבית בו הוריו לא מאושרים. כמו כן, הוא עשוי לקבל רושם שגוי לגבי הזוגיות.
כעת, ההחלטה (האמיצה) לאן להמשיך מכאן היא רק שלך. דעותיהם של האחרים חשובה אך אינה קובעת...
למרות היותך רעיה ואם את אישיות בפני עצמך ויש לך את הזכות והחובה לחיות את חייך במלואם, ליהנות מהם ולמצות אותם.
מניסיוני לאורך השנים כמאמנת לצידם של לא מעט מתאמנים אשר עשו שינוי משמעותי בחייהם, אוכל לומר לך כי תמיד הכל אפשרי. צעד אחר צעד, לאט, בזהירות ומתוך התחשבות ביקרים ובקרובים הדברים מתחילים להתבהר ולהסתדר.
החלק הקשר הוא לקיחת ההחלטה.
מהרגע שתהיה שלמה עם בחירתך והחלטתך, תדעי גם כיצד לעשות זאת.

אשמח באם תחליטי להמשיך ולשתף אותנו בפורום וכמובן אשמח לסייע כמיטב יכולתי.

מוניקה בוקר טוב.
קודם כל תודה מכל הלב דעתך חשובה לי ונתנה לי המון
האמת פחדתי מאוד מהתשובה כי פחדתי שתגידי לי את כל מה שאני כבר יודעת
ואכן כך היה, את כל כך צודקת יש בנינו אהבה גדולה של איש לרעהו ולא של בני זוג
אינינו מאוהבים אנו אוהבים כבני אדם
בעלי הוא אכן אדם שאינו ממסוגל להכיל קשיים ולהתמודד עימם. כך היה כל החיים
הוא אדם שבורח ובוחר מתוך חששות ונוחות לחיות (live) ולא להיות alive
כבר שנים שאני חייה בתחושה שהחיים פשוט "קרו לי" ולא שאני חייה את חיי כפי שאני צריכה ורוצה. ועל זה עצוב לי מאוד
כואב לי על בני וכואב לי על בעלי ידוע לי שהם אלו שיפגעו בתוך התהליך לא חשוב מה החליט -אם אשאר בני יגדל בבית לא בריא ואכן השקפת עולמו לגבי זוגיות תהיה שגויה
בעלי יהיה מתוסכל אך יבחר להישאר עד הסוף... באחת השיחות שלנו הוא אף אמר "את חושבת שההורים שלנו מאושרים יחד אחרי 35 שנות נישואין? לא ,הם לא אבל הם נישארים וסובלים- אז נישאר ביחד ונסבול" אני לא יודעת אם כעסתי עליו באומרו משפט כזה או שריחמתי עליו ועלי
בסוף התגובה שלך רשמת שהכל אפשרי ואכן זה נכון לגבי כמעט כל דבר בחיינו ואני מבינה שחלק ממך יודע שאי אפשר לקבוע דעה סופית לאחר מכתב אחד לפני ששומעים את כל הצדדים וגם כשתוכלי לקבוע דעה אין זה אתי להגיד כן או לא להישאר עליך להניח למטופלים להגיע לבחירתם בכוחות עצמם לאחר שהכלים נמצאים בידם, עם זאת מרגיש לי שאת התשובה כבר קיבלתי.
כמו שרשמת אינני רק רעיה ואם אני אישיות בפני עצמה וזו לא רק זכותי לחיות את חיי במלואם זאת חובתי כלפי עצמי, אף אחד לא יעשה את חיי מאושרים זה התפקיד שלי

אינני חושבת שאהיה שלמה עם בחירתי לעולם אם אשאר אני אצטער כל חיי ,אתעורר בגיל 80 אסתכל על החיים במבט לאחור ואבין שעשית את כולם מאושרים חוץ ממני ועל זה לא אסלח לעצמי לעולם שוויתרתי על החיים.
אם אלך ואסיים את הנישואין אהיה בעיני כולם האישה שהרסה את הבית בעלי ישבר מזה בני יחיה בשני בתים ירוץ מהבית של אמא לבית של אבא יחלק את חיו ל2 חגים,ימי הולדת, וכו' הורי יתאכזבו ממני. בעצם כולם יראו בי כאישה ואם אנוכית אך אני אהיה חופשיה ואתן לעצמי את הסיכוי לחיות חיים מלאים ומאושרים
האמת אני מפחדת מהלא נודע אם לא אמצא בן זוג שאוכל לחיות איתו חיים מאושרים ואשאר לבד כל חיי? אשאר אם לילד אחד ואצטער שלא הבאתי עוד

אבל אני חייבת לתת לעצמי את הצא'נס הזה אפילו אם הוא קטן להיות מאושרת
וויתרתי מספיק במערכת היחסים הזאת, אולי אפילו יותר ממה שהייתי צריכה
כואב לי מאוד ותמיד יכאב אולי אני טועה ואולי לא את זה רק הזמן יגיד
אני מודה לך על התייחסותך נתת לי המון הארת לי את כל מה שידעתי את סירבתי לראות
יוצאת לדרך חדשה,אולי טובה יותר אולי לא
"עדיף להצטער על דברים שעשינו מאשר להצטער על דברים שלא עשינו"

אשמח לתובה נוספת ממך ,מעריכה מאוד
תודה על זמנך
לילך

לילך יקרה,

תודה על תגובתך. שמחה שבחרת לחזור ולשתף.
רובנו זקוקים לחיזוקים, למשוב חיובי. אנו מרגישים "בטוחים" יותר כאשר יש מישהו נוסף שנותן תוקף ומגבה את דעותינו, מחשבותינו ומעשינו. גם כאשר אנו עומדים בפני לקיחת החלטה "קלה" ופחות משמעותית (כמו רכישת בגד חדש) נשמח לקבל חוות דעת נוספת אשר תחזק אותנו. על אחת כמה וכמה בבואנו לקחת החלטה אמיצה וגורלית אשר תשפיע משמעותית על חיינו ועל חיי הקרובים והיקרים לנו.
ציינת שהקרובים לך, כולם, חושבים שעלייך להמשיך את חייך במתכונת הנוכחית. אולי זו הסיבה שבחרת לקבל חוות דעת נוספת בפורום, היית זקוקה לחיזוק ולגיבוי.
למרות חששותייך, שאנו בפורום נעמיד מולך מראה ונשקף לך את המציאות כפי שהיא וכפי שאת מבינה אותה היטב, בחרת לפנות אלינו מתוך מוכנות להתמודד עם התשובה הידועה מראש.
כבר בפנייתך הראשונה לפורום התרשמתי מהמודעות העצמית שלך ומיכולתך לנתח את חייך באופן רציונאלי לחלוטין, מבלי לערב (כמעט) את רגשותייך. תיארת את חייכם לאורך השנים מנקודת מבט של מעשים/פעולות (doing) ולא מתוך תחושות או תסכולים ובמילים אחרות, לא מתוך ההוויה (being).
גם מעשייך לאורך השנים נבעו מתוך העשייה ולא מתוך ההוויה. מעולם לא ריחמת על עצמך. פשוט עשית את מה שחשבת לנכון עבורכם באותה עת.
מניסיוני כמאמנת, מלווה, מנחה ומדריכה בתהליך של אימון ממוקד תוצאות, אוכל לומר כי היכולת הזו שלך לעסוק בעשייה ולהתמקד בה ולא לשקוע בהוויה, היא מתנה גדולה. כך תוכלי להגיע בחייך לכל "מקום" אליו תשאפי שהרי כבר נאמר "שאין מקום שהוא רחוק מידי".
האימון ממוקד התוצאות מעודד את המתאמן לקבוע לעצמו יעד אחר יעד ולכבוש אותם. כלומר, לנהל את חייו כרצונו ולא להיות מנוהל על-ידי נסיבות החיים.
זה בדיוק מה שאת בוחרת לעשות החל מרגע זה ועל כך ועל אומץ ליבך הערכתי נתונה לך.
דבר נוסף שעלה מסיפור חייך הן יכולות הנתינה והתמיכה שלך. את נותנת את כל מה שיש לך לקרובים לך מתוך אהבה גדולה ורצון להיטיב עימם כמיטב יכולתך. יכולות אלה גם הן מתנה גדולה ולכל מי שתפגשי בהמשך הדרך יהיה קשה עד בלתי אפשרי להישאר אדיש כלפייך, בלשון המעטה.
לאור כל זאת אני מאמינה כי עוד תמצאי אהבה גדולה, אהבה זוגית, אהבה אשר תאפשר לך לגדול ולהתפתח בתוכה בכל התחומים ובראשם בתחום המשפחה (המכילה את הזוגיות) ובתחום ההורות לילדך ולילדים נוספים.
אני שבה ומחזקת את ידייך מתוך אמונה כי בחרת בנתיב הנכון עבורך ומאחלת לך המון הצלחה בדרכך החדשה
אשמח אם תבחרי לשתף אותנו בפורום גם בעתיד וכמובן אשמח להיות כאן עבורך.