האקס...

קראתי את כל הדו-שיח בינך לבן עדי.
ראשית, אני מוכרחה להגיד לך שהתרגשתי עד מאוד מהכנות שלך, מהפתיחות שלך עם עצמך, מהחשיבה ומההבנה של מה באמת נכון עבורך. כל זאת אודות להדרכתה והצעותיה של עדי הנאמרות ברגישות ובחכמה רבה כ"כ.
הרגשתי צורך להגיב כדי להגיד לך מהי דעתי בעניין, מתוך נסיון אישי שלי (משהו דומה שגם אני עברתי): אכן אנו זקוקים לדעת "מה היה קורה אילו..." ואם לא נעשה את זה, לעולם לא נדע מה היה קורה - לכאן או לכאן- אנו לא נהיה שלמים עם עצמינו וזה יטריד אותנו כל הזמן. התחושה שאת מרגישה, הצורך העז לסגור מעגל הוא כ"כ מובן לי.
לי, בניגוד אליך לא תהיה לעולם הזדמנות כזו לסגור מעגל ואני מרגישה כמעט מידי יום איך זה מציק לי ומפריע לי.
אני חושבת שלסגור מעגל בחיים - זהו דבר חשוב מאוד! בעיני,רק כך אפשר לחיות בשלמות, מתוך אמונה ותחושה כי סגרתי והשלמתי עם משהו שעד כה נותר פתוח. ואין זה משנה לאן המעגל ייסגר - להמשך חיים טובים יחד, או להפרד לתמיד. כי כל עוד ישבתם את העניין והוא ברור לשניכם- אין זה משנה מה יצא מכך בסופו של דבר,- מה שמשנה זה שמשהו סוכם! משהו נסגר! סיכמתם יחד פרק מסויים בחייכם - לכאן או לכאן- וכעת, כאשר הכל סגור וברור, שניכם תוכלו להמשיך בחייכם בתחושת שלמות. לאחר סגירת מגעל, התמונה תיהיה הרבה יותר ברורה וכך גם רגשותיכם ומחשבותיכם. את תחושי שלימה עם עצמך, רגועה והמחשבות המציקות האלה על "מה היה קורה אם..." - יפסיקו סוף-סוף להטריד אותך!!!
זוהי דעתי האישית, מקווה שסייעתי במשהו ואשמח לשמוע מה היה ואיך התקדמו הדברים.
נ.ב אם שמת לב פעמים רבות דיברתי בלשון רבים. זאת משום שאני חושבת כי גם הצד השני זקוק לסגירת מעגל... לא כן?

שלום אני,

ראשית אני חייבת להודות לך על חוות דעתך ועל השיתוף המרגש שלך.. אין חכם כבעל ניסיון, אני מקוה שגם עדן תקרא את זה. כיוון שהשרשור הוא בעל הרבה תגובות, כפי שבטח ראית, הוא "סגור" ויש לפתוח ולראות את כל התגובות אם מקליקים על הכותרת. אני אסב את תשומת ליבה של עדן לתגובתך החשובה.

שוב תודה וחזרי לשתף תמיד..

תודה רבה רבה רבה על מה שכתבת.
וכן, אני מסכימה - גם הצד השני זקוק לסגירת מעגל.
בדיוק היום עדכנתי את עדי שאני מקווה שהמפגש יקרה השבוע. מבטיחה לעדכן.
באמת תודה על הדברים שכתבת ועל החיזוק שקיבלתי מהם!
מותר לשאול מדוע את לא יכלת לסגור מעגל?

פשוט להגיד.אמת.אם ירצה,ימשיך איתך.אם לא-בעיה שלו.בהצלחה.

שלום עדן,

אני מאמינה שאם יש משהו שנועד להיות ביניכם הוא כנראה יקרה, אבל רק אם את- כפי שייעצו לך כאן - תאזרי אומץ ותרמזי לו על היותך פנויה- ומעוניינת - קודם כל. לזרוק עצם.

כפי שהתקשרת לאחל לו חג שמח (ובהנחה שהרגשת שהוא שמח לשמוע ממך ואולי יש סיכוי שמעוניין בחזרה אלייך ולקשר), התקשרי אליו שוב, שלחי מייל או אס.אמ.אס קצר להצעה לפגישה על כוס קפה, לדעתי מבלי להגיד לו יותר מדי פרטים.

בפגישה עצמה, אם תהיה, את כבר תחושי את מידת העיניין שלו בך ותדעי האם להמשיך ולספר לו מה עברת. דווקא בגלל שזה "גדול" מבחינתך- לספר לו על הגירושין ועל הילד, דחי את זה מעט, וקודם כל בררי האם הוא מעוניין בקשר איתך, קשר רציני. אחרי שיענה לחיזורייך ולפגישה בארבע עיניים- תוכלי להיות חופשיה ולהרגיש יותר משוחררת באשר גם לגירושייך ולילד.

מקוה שעזרתי וחג שמח. את מזומנת לחוות דעתך כמובן..

קודם כל תודה על התגובה.
האמת שזה בדיוק מה שחשבתי - ליזום פגישה של שנינו ולראות איך זורמים. פשוט רציתי לדעת אם זו הדרך הנכונה.
האם יש לך טיפ איך כדאי להגיד דברים אילו? דרך כלשהי להמתיק את הגלולה המרה? להגיד בצורה נעימה ומתקבלת?

לא התקשרתי אליו, רשמתי לו בפייסבוק אחרי שמצאתי אותו. חשבתי שאחרי כמה שנים יהיה מוזר פתאום לסמס לו לפלאפון. אני מניחה שאזום פגישה שוב דרך הפייסבוק.

היכן שאת חשה נוח יותר. היום פייבסוק הוא כבר מרכיב אולטימיטיבי לכל מיני התקשרויות. אם את מרגישה שזו הדרך -לכי על זה. כךגם הזמנתך תהיה אותנטית יותר.

הי שוב עדן,

אם גם את חשבת שזו הדרך- ליזום פגישה - מצוין, את בדרך הנכונה..

לגבי איך להגיד. קודם כל, נשמע שאת מתביישת במצב שלך- למה?! נישאת, הבאת ילד לעולם, משפחה מבשרך, אין בכך שום דבר רע. פרט לזה שגבר שלא יוכל או לא ירצה להתמודד עם זה, זוהי לגמרי לא בעיה שלך. את מצידך צריכה ואפילו חייבת להתגאות במה שיש לך, ובמה שהשגת, ובדרך שעברת- בטוב וברע. זה גם מה שאת צריכה לשדר כלפיו ובכלל. הדרך המתאימה ביותר לגיד את זה היא לאחר שיחה של- מה שלומו, להבין האם הוא פנוי, האם הוא מעוניין בך- רק בך. אחרי שיגיד שכן (ונקוה כך..), תוכלי לספר לו מה עברת, שהיום את אמא לילד בן (..), ומחפשת להתחיל דרך חדשה. זהו. פה את בודקת מה התגובה שלו- מופתע , כנראה, ויתכן ויביע דעתו, פירגונו, וכד'. מכאן את כבר תדעי איך להמשיך.

אבל לגבי להמתיק את הגלולה, שוב, זאת לא גלולה- זה רק אצלך בראש כך. אדם שיאהב אותך, ויהיה מוכן לילידים משלו בהמשך,כך אני מאמינה- יקבל אותך עם כל מה שאת באה. בעיקר אם הוא "שומר לך חסד נעורים" על הקשר שהיה, ומתגעגע. במילים אחרות- אם הוא לא ירצה בקשר זה לא בגלל שיש לך ילד- זה בגלל שהוא לא מספיק רוצה, אוהב, מחויב. זה לא רלוונטי עם מה את מגיעה- מבחינת הרגשות שלו. אם הוא אוהב והתגעגע- את תרגישי בזה בכל מצב.

בהצלחה רבה

אני מניחה שלפני שאני אגלה אם הוא מעוניין בי או לא, תהיה לנו שיחה והוא בטח ישאל מה איתי ומה עשיתי עד כמה וכו'... אני יכולה פשוט לפסוח על זה? זה לא משהו שלא אומרים... שלא יצא מצב שהסתרתי את זה ממנו או משהו כזה.
בטח ניפגש לקפה או משהו כזה, ונתחיל לפטפט ולשתף, וזה בטח יגיע לפני שאדע דרכנו לאן.

את יכולה להגיד משהו כמו "יש לי הרבה מה לשתף אותך- מה אתה אומר שנשב על איזה כוס קפה?".. ככה את לא מסתירה ומצד שני לא כותבת לו את זה בפייסבוק..

מה דעתך?

בהתכתבות הראשונה שלו הוא שאל אותי מה איתי ורשמתי לו שזה יותר ארוך מאשר ככה בהודעה, ואמרתי שאשמח להמשיך את השיחה בהזדמנות. אני מניחה שזו רמיזה עבה מאוד לגבי העובדה שיש מעבר.
מאז הוא לא יצר קשר וגם אני לא (עברו שבועיים בערך).

בהתכתבות הראשונה והיחידה שהיתה לנו, הוא שאל מה איתי ועניתי שקצת קשה לכתוב ככה בהודעה. נראה לי שזו רמיזה מספיק עבה לגבי העובדה שיש מה לספר.
מאז עבר שבוע וחצי. אף אחד לא יצר קשר עם השני.
אולי אני אשאל איך עבר החג כדי להתחיל שיחה, ובהמשך ההתכתבות פשוט ליזום מפגש.

?

צהריים טובים,

אל תהססי - שלחי לו הזמנה למפגש, ותראי מה קורה. אם הוא לא עונה, או מתחמק - אין בכלל מה להיפגש איתו ונחסך ממך גם לספר לו אודותייך. אם הוא מעוניין, הכי בברזל בעודו חם ותקבעו כבר בימים הקרובים, כך גם המתח שלך לא יאריך את חייו...

אתמול בלילה שלחתי הודעה בפייסבוק (מתוך הנחה שאם הייתי תפוסה כנראה לא הייתי שוחלת הודעה בשעה כל כך מאוחרת ועוד לאקס). שאלתי רק איך היה החג.
לאחר שעה קיבלתי ממנו תשובה. משפט על החג, שאל מה פשר תמונת הפרופיל (מטרה עם חץ) והמון שאלות עליי (מה שלומי, איפה חיה, מה עושה). אני לא יודעת מה לענות ואיך לנתב למפגש.
חשבתי אולי להגיד שהמטרה עם החץ זה בול פגיעה למטרה שהיתה לי (למרות שבתכלס אני עדין מחכה לאישור סופי לגירושין), לספר בגדול שלמדתי במרכז ועבדתי פה ושם וכרגע עובדת במקום כלשהו. או הפוך - לספר מה עשיתי ומה אני עושה ולסכם בזה שחזרתי לצפון להשלמת מטרה (הוא כאמור עזב את הצפון ועבר למרכז, המרחק בינינו לא עולה על שעה וחצי).
רעיונות?

עדן יקרה,

את חוששת מלהיות עצמך. את מאוד רוצה שהקשר ביניכם יצליח, אך כרגע את מאוד עסוקה באיך להגיד, מה להתנסח, את חושבת שזה מה שישנה לבחור- איך תגיבי בדיוק ומה תהיה רמת הניסוח והתשובות שתתני. את צריכה לומר את האמת *שלך*, כפי שאת חיה את חייך *שלך*. תהיי ספונטנית, קבלי החלטה וכתבי לו שתשמחי לפגוש אותו ולדבר כי תכלס הפיסבוק באמת מפסיק להיות מתאים.

ההתכתבות בפייסבוק או בכלל מאפשרת הרבה זמן לצד השני להגיב. בתוך כך את חוששת, נלחצת, תוהה- כי יש לך פתאום הרבה זמן להגיב. אבל אם ננסה להשוות את זה לשיחה בטלפון- או שיחה יומיומית... כמה זמן יש לך להגיב? שניה אולי. שם באה האותנטיות שכאן חסרה לי אצלך- להיות את, ולהגיב, כן, אפילו מהמותן. פינג פונג- שאלה תשובה. אין מה לחשוב כאן. הוא מתעניין בחייך, שואל עלייך, שוב, לדעתי את השלב הראשון שעשית בפיסבוק עברת, הפייסבוק שירת אותך נאמנה בלהתקרב וליצור אינטראקציה לא קרובה מדי אבל גם לא רחוקה מדי, ועכשיו הגיע הזמן באמת לברר האם הוא מוכן לפגוש אותך.

את יכולה לענות לו איפה את גרה, ובמה את עובדת, ומה את עושה, ושהמטרה בתמונת פרופיל שלך היא פשוט לעשות את הדברים שנכונים לך- ואחד מהם זה גם לשבת איתו על כוס קפה.

אם את חשה שאין מענה או שיש התחמקות- עשית את שלך ואין לך מה להציע את זה שוב. אבל חשוב שההצעה תבוא בהצעה אמיתית ולא ברמיזה- כי ככה לא תדעי לעולם מה הוא באמת רוצה. תהיי את! את זה הכי טוב, ומשהוא מכיר אותך, הוא יזהה שאת לא את אם כ"כ תחששי. הוא מבקש את התשובה שלך, לא של אחרים- תני לו אותה! אל תהססי! לכי על זה, אני בטוחה שתרגישי טוב יותר אח"כ.. סמכי על עצמך! אני סומכת עלייך שתצליחי, אבל את להרגשתי קצת פחות- למה? :)

את כל כך צודקת, וברור לי שבשיחה רגילה בלי זמן תגובה ומחשבה הכל אחרת.
אני חושבת שאולי אני תוהה ותוהה גם בגלל הרצון שהכל יהיה טוב, וגם אולי בגלל המצפון הזה שאני עדין בלי החותמת הסופית של הגירושים. ואולי אני חוששת מה להגיד לו. אני לא רוצה שהוא יחשוב שהחלטתי שאני מתגרשת ואני באה אליו...

הי עדן,

אני מבינה אותך. אם הזמן לא ארוך עד אז שווה אולי לחכות לחותמת הזאת, כך גם רגשית את תחושי אחרת.

לגבי מה שהוא יחשוב- אין לך כ"כ שליטה על זה, ויש לשאול את עצמך האם את באמת "רצה" אליו אחרי שהתגרשת, כדי לא להיות לבד..? אני מאמינה שאת לא סתם מתעכבת עם עצמך על הנושא הזה. בדקי עם עצמך האם עיבדת עד תום את התהליך שאת חווה, מה את באמת מרגישה, האם את זקוקה לעוד איש שיחה שמכיר אותך, חבר טוב שחלק איתך חיי זוגיות בעבר, ואז לחוש מנוחמת ומעודדת יותר, או שאת באמת אחרי זה רגשית ואת מסוגלת כיום להעניק ולקבל בזוגיות חדשה. נסי לחשוב גם על ההשלכות לגבי הילד שלך.

כי עכשיו וגם לאורך הימים בהן אנו מתכתבות- אני מרגישה צורך חזק לשאול אותך, האם זה לא מוקדם מדי? למה דווקא לאקס? מה יש בו שאת כה זקוקה לו, ולמה דווקא כרגע, עכשיו, עוד לפני החתימה הסופית? כמובן אני לא שואלת אותך מתוך שיפוטיות, חלילה, אלא מנסה לעזור לך לפזר את הערפל. כי משהו אומר לי שאם היית מאוד בטוחה בזה, אולי כבר היתה פגישה ביניכם.

אם את חוששת שזה מה שהוא יחשוב- הפני את החץ אלייך. האם אני חוששת שזה מה שהוא יחשוב כי זה באמת ככה? האם אני באמת רוצה לחזור לאקס או שזה משרת צורך אחר שלי? כל תשובה שתתני לעצמך תהיה בסדר ולגיטימית, רק חשוב שתדעי מה המקור לחששות שלך.

אני לא יודעת למה עכשיו.
כל השנים האלו הוא היה בראש שלי ולא הפסקתי לחשוב עליו. הסיפור בינינו נגמר מצידו ובלי סיבה כלשהי. שנה וחצי אחרי שנפרדנו הוא חזר מחו"ל והתקשר אלי, רצה להיפגש. ממש להיפגש לא סתם לשבת (ככה הבנתי מדבריו). זה מעולם לא קרה כי אני לא שיתפתי פעולה, לא שמרתי על קשר. סתם כי פחדתי כי כבר הייתי בתחילת קשר אחר.
אני חושבת ששתי הסיבות הללו גורמות לי רצון עז לסגור מעגל כלשהו איתו. ברור שיהיה לי הכי כיף בעולם לדעת שהוא רוצה אותי ומוכן לנסות (גם אם כשאראה אותו אחרי השנים אולי לא ארצה ואולי ארגיש אחרת כלפיו). אבל אני מרגישה שאם פרק ב' בחיי לא יהיה איתו, ולא אסגור איתו מעגל, תמיד אחיה בתחושת של "אם היה..." "מה היה יכול להיות..." כמו שהייתי בתקופה עם פרק א.
למה עכשיו? לא יודעת. אולי כי כבר אין לי סבלנות, אולי כי אני חושבת שהוא פנוי עכשיו ולא רוצה לפספס. לא יודעת, באמת שלא.
אני חושבת שכל החששות שלי נובעות מהרצון לא להרוס. אבל אני מנסה להגיד לעצמי כל הזמן-מה שיהיה יהיה, אי אפשר ולא צריך לשלוט בהכל. קצת קשה ליישם...
בכל אופן, שלחתי לו שוב, ובשני משפטים רשמתי לו מה אני עושה עכשיו ואיפה מתגוררת, ושאלתי אם בא לו לצאת מהפייסבוק לקפה. בצורה ישירה עניינית ונקיה.

לילה טוב עדן,

אני שומעת אותך חושבת, את הגלגלים עובדים. וזה מצוין- כי פה בדיוק את מנסה להתחבר למשהו פנימי אצלך, לצרכים שלך, למה שבאמת מניע אותך לפעול כך או אחרת. מרוב ה"לא להרוס" - שימי לב שאת מאוד חוששת ומהססת מה להגיד, ואיך, כך לפחות עד הפוסט האחרון שלך. אבל בסופו רווח לי כאשר כתבת שבאופן נקי הזמנת אותו לצאת מהוירטואליות לעבר המציאות- וזה משהו שמאוד חשוב שתעשי.

אני מרגישה שיותר מכל את חייבת משהו לעצמך- אם תקראי לזה סגירת מעגל, לתת סימן קריאה לשאלה "מה היה אילו". מה שהוא יחשוב- בהחלט פחות רלוונטי אם תסתכלי על הדברים מהזוית הזאת- שאת עושה את הצעד הזה בשביל עצמך בלבד. מעבר לזה, אם השיחה תגיע לשם ואת תחושי שהוא רומז שהתגרשת ורצת אליו- תמיד תוכלי לספר לו מה שכתבת כאן- שתמיד חיית בתחושה של שאלה באויר שרצית לתת לה מענה- מה היה קורה אילו, ותחושה של פספוס והחמצה אם לא הייתם נפגשים. ולו רק כדי באמת באמת לסגור מעגל, גם אם זאת תהיה פגישה אחרונה.

שימי לב שגם את עצמך לא בטוחה שתרצי בו, זאת נקודה חשובה- את כרגע בסיום תהליך לא פשוט רגשית, עדיין מחכה לחותמת הסופית, תני לעצמךאת הזמן הזה ואל תנסי לרדוף אחרי הקשר איתו "לפני שאפספס את הרכבת", גם הוא ירגיש את הלחץ שלך. שחקי את המשחק הרגוע, תהיי שם, תחווי את הקשר, אבל באמת באמת ברגוע ואפילו ללא מילות התחייבות בהתחלה- כדי "לשמר" אותך במקום בטוח. כי לתחושתי, את נורא רוצה לתפוס את הרגע, ולמעשה - שומדבר לא בורח לך.. ואני מסיימת במשפט הרגיל- מה שצריך לקרות אכן קורה. בזמן המתאים. אם תשנני את זה לפני המפגש איתו יתכן ויוקל לך.

בכל אופן מחזקת אותך על האומץ ומעודדת אותך ללכת רק עם האמת שלך- רק עם מה שנכון לך. המשיכי לעדכן אם תרצי..

בהרבה הצלחה, מכל הלב