עצה דחופההה!!!!

מאוד כואב לי לקרוא אמא שמדברת על הבת שלה בצורה כזו, בסה"כ נערה בגיל ההתבגרות שמחפשת חום ואהבה ואת תשומת הלב שלך..."התנהגות לא הולמת" זה למחנכות.
נשמע שאת מפחדת לאבד את בעלך בגלל שלו "לא נוח איתה" וזו סצינה ישנה שסופה ידוע מראש, הרבה כאב ראש ,סודות וקורבן =הנערה המסכנה.ממש טלנובלה:)
ברצינות,אני חושבת שקצת תתני לה יותר תשומת לב, קצת תפרגני לה ותהיי אמא עבורה...למה היא בכלל צריכה להיות בפנימייה כשיש לך עוד שתי ילדות בבית שמקבלות את כל האהבה והחום בזמן שהיא נזרקת?איך היא אמורה להרגיש?
יכול להיות שיהיה מחיר לזה...אבל האם זה לא שווה את זה??היא לא פחות הילדה שלך מהשתיים האחרונות.

זה לא ששמתי אותתה בפנימיה והיה לי הכי כיף בעולםם היא לא היתה הולכת לבית ספר ואם היא היתה הולכת אז יום כן ויום לא והעובדת סוציאלית המליצה לי לשלוח אותה ,ויש לציין שהפנימיה שבו היא נמצאת חבל על הזמן ממש כמו קיבוץ מנהל ,מורים מקסימים והיא ממש פורחת שם היו לה רגעי משבר כמו לכל אחד שהיא רצתה להיות בבית אבל בסה"כ היה לה טוב והנה אוטוטו מסיימת והיא לא רוצה שיגמרר,אבל היא גם ילדה שאם אני אומרת לה לא לעשות משהוא אז היא כן עושה ולא מעניין אותה מה יהיו ההשלכות הסיפור שלי ממש מורכב שאת אומרת שקשה לך לשמוע אמא שמדברת על הבת שלה ככה ,היא ילדה שהיתה דוחפת אותי כשהייתי בהריון באחותה ,מקללתת צועקת זורקת עליי דברים ואני יודעת שבעלי לא מת עליה ,קשה לי וכואב וכל הזמן שאנחנו מתווכחים על כל מה שקשור לגביה אז הוא זורק עליי את המשפט"דיי נמאס לי מהחיים האלה "נשבר לי"אבל כשהיא לא פה הכל ורוד נמאס לי גם מהפיצול שלו שהוא לא מנסה להבין אותי בדברים כאלו ואחרים תמיד אני צריכה ללכת אחריו ובדעותיו ןלא תמיד אני איתו אז הוא לא מדבר איתי שבועיים ,די נמאס לי הוא לא רוצה ללכת לייעוץ ואנחנו זוג שמסתדר אבל נמאס לי שהוא רואה את הבת שלי מחוץ למסגרת כל הזמן ,אני כבר לא יודעתת לאן זה יגיע ונראה לי שזה ייגמר בסוף כי אין לי כוחות להיות בינהם כל הזמן

ליבנת היקרה, גם לי עצוב לשמוע על מערכת היחסים הטעונה עם הבת ועם בעלך.
בולט לי מן הדברים שהוספת כאן שיש כל הזמן עימותים מסביבך, ובדיקת גבולות. כל אחד בודק את כל אחד ומוליך אותו עד לקצה.
די ברור ממה שתיארת שהבת הגדולה שלך מלאה כעסים עלייך ועל בעלך, והיא עושה כאן פרובוקציות ומבחן - כמה היא יכולה למתוח את העצבים שלך ואת הגבולות שלך מבלי שתתפוצצי.
ילדים בגיל ההתבגרות עושים זאת בכל מקרה, ובמקרה שלך - לאור היחס של בעלך - המבחן עוד יותר חמור וגורלי.
נראה לי שלא יזיק לכם להגיע להדרכה הורית. יש כיום קורסים מצויינים של מכון אדלר המדריכים הורים איך לנהוג בילדים בגילאים שונים.
מעבר לכך, את במצב כמעט בלתי אפשרי - נוטה מצד אל צד - את מרגישה שאת עלולה לאבד את בעלך או את הבת שלך באחד הפיצוצים.
חשוב שתתרגלו קצת גמישות. להגיע איתה להבנות. לא יתכן שלא תהיה לה פינה משלה לשם היא יכולה להביא את החבר שלה ולהרגיש בבית. מצד שני - עליה לגלות התחשבות בכם. הניואנסים האלו דורשים גמישויות משני הצדדים במקום להיעמד על הרגליים האחוריות ולהגיד על כל דבר "לא!!!"
עוד נקודה: אני חושבת שעלייך "לצבוע"בצבע אוהד יותר ואוהב יותר את הבת שלך. לחפש בה תכונות חיוביות, כשרונות, ולהחמיא לה בכל מצב אפשרי. נניח בסיפור השניצלים - היתה לה כוונה טובה להכין משהו טעים לחבר שלה. אם תתחילי לפרגן לה - ולא רק להיכנס בהולגעור בה, ובעלך ישמע אותך משבחת אותה ומוצאת בה דברים חיוביים - אולי גם היחס שלו ישתנה כלפיה. כי נדמה לי שכיום הוא רק שומע ממך את כל הצרות שהיא עשתה ועושה לך וזה צובע אותה באור מאוד שלילי בעיניו. יש לך משימה - להתחיל לשרטט אותה באור חיובי - בעיני עצמך ובעיני בעלך וילדייך הקטנים. אגב, יש לשיטה הזאת שם - נבואה המגשימה את עצמה או "אפקט פיגמליון". זו גישה שממש הוכיחה את עצמה בחינוך.
אני מקווה שנתתי לך חומר למחשבה ומאחלת לך הצלחה!