מחסור בחברים

היי,
אין כמוני אדם שמבין אותך יותר,אין לך מושג אפילו.
אני יצור חברותי (למרות החרדה שלי בעיניין) ומעולם היו לי מעט מאוד חברות,ובכלל כשנכנסתי לקשר זוגי לא עניין אותי שום דבר אבל כן התחברתי לחבריו של בן זוגי מעט וזאת לגמרי באילוץ שלו...אני היתי יכולה להסתדר בלי זה ובלי זה.
שהתחלתי להרגיש בודדה בקשר (נקודה למחשבה עבורך) לקראת סוף הקשר חזרתי לקשר עם אחת מהחברות שלי ואין לך מושג כמה שזה עשה לי טוב, זה העלה את הבטחון העצמי שלי ופתאום היה מישהו שיעזור לי. זה לא נמשך , כי כמו שאת אומרת:אם לא משקיעים אז הצד השני יהיה מרוחק יותר.
אישית אני מתחבטת יום יום בשאלה מאחר ואני מעדיפה קשר זוגי על חברות ומצד שני...לפעמים הבדידות כל כך קשה אז אני מתאמצת בכל זאת להתקשר ולהפגש כל כמה חודשים. אם היתי יכולה לוותר על זה, היתי מוותרת ולכן זו דילמה קשה מאוד כי אי אפשר להיות באמצע, זה או כאן או כאן, איך שאני רואה את זה,
לפחות כשאתה לא נשוי עם ילדים.
אז בקיצר...אני חושבת שאם את יכולה נפשית להתמודד עם המאמץ לתחזק קשרים פעם בשבוע שבועיים ולהכיר אנשים אלו במסגרות חדשות ולהתחזק שוב ושוב עד שהקשר מתחזק(תוך חצי שנה את יכולה ליצור חברות חדשה וחזקה בכל מיני קורסים למינהם לדוגמא) אז זה שווה...יש לזה מחיר, זה לא קל. אבל זה עדיף על להתלות על אדם אחד.

היי רונית,
תודה על ההתייחסות.
אני לא מרגישה תלותית בבעלי, בכלל לא. אנחנו אוהבים מאוד ואוהבים מאוד להיות ביחד. בעלי הוא גם טיפוס של זוגיות וגם לו אין חברים... וגם לו, בנוסף למשפחתי, אין בעיה עם זה. אנחנו כן מבלים המון עם אחותי ובעלה, שכן כולנו חברים מאוד טובים.
אני לא מרגישה בדידות איתו, את הבדידות שלי אני מרגישה כשאני רואה/שומעת שחברות כאלו ואחרות מבלות להן, נפגשות בלי סוף ואני מחוץ לעניינים....
אני טיפוס שלא יודע לשמור על קשר, ואם לא שומרים איתי, זה אבוד... אני יודעת אחת לכמה זמן להרים טלפון, אבל אני דיי נמנעת מפגישות כי אני יודעת שאם אפגש עם כמה חברות שהן בעצמן חברות טובות, ארגיש מחוץ לעניינים ואם אפגש עם אחת, אהיה בלחץ שלא יהיה לי מה לדבר איתה כי אנחנו לא מדברות באופן קבוע...

הי נועה,

כתבו לך כאן דברים מזדהים וחמים ואני מוסיפה-

בשורה התחתונה קשה לך מאוד עם המצב החברתי, בעוד המצב המשפחתי - את מרוצה ממנו. בדיוק כמו אצלך בבית הגרעיני- משפחה לפני ואולי בלי חברים. אבל לך המצב והעובדה עליה גדלת- קשים, את רוצה לשפר את זה, לשנות את זה.

יש לך דרך -יש את קבוצת החברים הזאת שאת נפגשת איתם, אמנם לא מרגישה קשורה, אבל יש את החברה הזאת שיש לך יותר קשר קרוב אליה. איתה את כן יכולה להעמיק אפילו בנפרד בהתחלה את הקשר- לצאת איתה לבתי קפה, להיות יותר בחברתה, לשמוע מה מעניין אותה, לקנות בגדים ביחד ועוד. אח"כ תוכלי להרגיש נוח יותר גם להצטרף ותרגישי קשורה יותר..

רעיון נוסף הוא להגיע למפגש הבא (ואם יש לך יומולדת בקרוב זה נהדר) ולהביא איזה מאכל או עוגה טובה, אולי סרט די.וי.די שתארגנו יחד- ואז את כבר נכנסת יותר למרכז הבמה.

מה שחשוב הוא ככה- לעשות מה שטוב לך, ואם בבית שגדלת עליו הדברים אחרת, הרי שאת בונה את עצמך מחדש, ואת משנה את חייך וצרכייך בהתאמה. שנית- ללכת על זה בביטחון, ולשים מאחורייך את החוויות המבלבלות, להחליט שאת הולכת בדרך חדשה לך, ואם תוכלי לבקש פידבק ותמיכה מהמשפחה (בעלך) כן יטב. לגבי החברה - אפשר יהיה להראות לה את ההתכתבות הזאת אם תרצי, או לשתף אותה במילים שלך ולבקש עידודה בנושא.

בברכת הצלחה

היי עדי,
תודה על התשובה מצידך.
אני לא בטוחה על איזו חברה את מדברת... הלכתי קצת לאיבוד בחלק הזה בתשובתך.

אותה חבורה הזמינה אותי ל"על האש" בערב יום העצמאות. גם בהזמנה עצמה שהם שלחו יש בדיחות אישיות שלהם שאני לא מבינה, מה גם שיש כמה בדיחות שאני כן מכירה שאני כבר לא יכולה לשמוע. יש בחבורה הזו משהו מאוד ילדותי ושטותי, אבל מעבר לגבול הטעם הטוב ולא נוח לי שם שכולם נמצאים.
אם זה היה מורכב מכמה בנות שאני עוד מתחברת אליהן איכשהו אז בכיף, אבל זה לא ככה...
אז בהמשך לדילמה שלי - האם ללכת ולא בטוח שאהנה או לא ללכת ולצאת עם אנשים שטוב לי איתם (אבל אחר כך אולי להתחרט שלא הלכתי ל"על האש")?

תודה רבה.

הי נועה,

כנראה הבנתי לא נכון-בהתחלה חשבתי שמדובר בחברה שלך, שנמצאת בתוך חברה של אנשים. אם יש כזאת בתוך החבורה שאת יותר מתחברת אליה- נסי דרכה לתווך את עצמך לחבורה הזאת. ז"א ליצור איתה מפגשים לבד, להתחבר, להתקרב ואז אולי להתקרב יותר אליהם.

לגבי מה שכתבת - אני חושבת שאת צריכה לטבול את רגלייך במים, אין מה להתלבט. צאי איתם ונסי להנות כמה שאפשר אפילו מהשטויות. כמובן שכמו בכל קבוצת אנשים יהיו כאלה שלא תצליחי לשבת לידם לאורך זמן ויהיו כאלה, שרק אם תתני לעצמך, את תוכלי גם להנות. ראי את זה כמו דייט- מקסימום, העברת את הערב, הכרת עוד משהו בעולם, ואת ממשיכה הלאה. אבל בפירוש כן להתחכך, לא להתמכר לפחד שמניע אותך לא להגיע ולא ליצור מפגשים. את המשפחה תמיד תמיד יש לך, אותם את מטפחת בכל אופן. מה שדרוש טיפוח הוא המישור החברתי. אל תיכנסי למקום הזה "אני בטח לא אהנה איתם", נכון- אולי לא תהני כ-ל הערב, אולי לא תהני עם מי מהם, אבל את תצאי, ותהיי בחברת אנשים וההתנסויות האלה מאוד חשובות לך כרגע, להערכתי. הטייטל שלך הוא "מחסור בחברים", נסי לצמצם את המחסור ולא להעמיק את החור הזה ע"י החרדה.. זה אמנם קשה לעשות לפעמים, וזה מתחבר למה שכתבתי לך בהודעתי הקודמת- בציאות, בתכל'ס- תגרמי למשהו לקרות. תיצרי לך מציאות - תלכי, תצאי, תתנסי, תבדקי עם עצמך מה את מרגישה- אבל תהיי שם.. תחשפי לזה.

אשמח לדעתך..

היי עדי,
לאחר התלבטויות החלטתי לא ללכת לחברים בערב יום העצמאות ולהיות עם המשפחה שלי.
עוד לפני כן חשבתי לעצמי שהגיע הזמן שאני אפסיק ל"כפות" את עצמי עליהם, כי אני מרגישה שהקשר הוא תמיד חד צדדי (אם אני לא מתקשרת, הן לא יתקשרו), ופשוט להתנתק מהן וכך יהיה לי טוב.

כמו שצפיתי, אף אחת מהחברות לא שלחה לי הודעה ולא התקשרה לשאול למה אני לא מגיעה. זה רק מחזק את התחושות שלי שאין לי עתיד איתן כחברות.
אני מצד אחד מרגישה שאני עושה צעד חכם - להתנתק כדי להפסיק להרגיש מחוץ לעניינים, ומצד שני, אני חוששת שאולי זאת לא החלטה נכונה...

מה דעתך?

הי נועה,

צר לי על העיכוב בתשובתי.

בנוגע למה שכתבת- פעלת כנראה מתוך הלב ואולי גם מתוך חשש שלך להמשיך להיחשף ולהיפגש עם הפחד, ועל כך כתבתי לך בהודעותיי הקודמות- על הצורך להגדיל את הפחד מחד ועל הצורך להתגבר עליו ובכך להשיג את מבוקשנו. אין באמת צורך מודע להגדיל אותו, אבל זה קורה אוטומט כשעושים ההפך מיעד שהצבנו או ממטרה.

המחסור בחברים קשה לך ומעורר בך קשיים, ולכן אני מרגישה שאת צריכה למצוא את הדרך הנכונה (לך) לא להיכנע להרגלים מהעבר ולעצמך, אלא למצוא דרך בה את יכולה כן להיחשף. אני לא יודעת האם ניסית ומה דעתך על פורומים וירטואליים חברתיים, דוגמת פייסבוק, טוויטר או אפילו פורומים חברתיים אחרים, לפי תחומי עינין. יש שם חשיפה אבל בד"כ רק מה שאת מוכנה לחשוף, ובכל אפשר להרחיב את מעגל המכרים שלך, ולבחור עם מי את תרצי להיפגש בהמשך, אם בכלל. גם אם זה ישאר ברמה הוירטואלית- אולי זה ימלא אצלך את הצורך באוזן קשבת ובחבר קרוב.

ספציפית לחברות שכתבת עליהן- רק את יודעת האם זה נכון לך להתנתק, לגבי כך שהן לא התקשרו- שימי לב ש"יחס גורר יחס", ויתכן והן חשו אותך מאוד מרוחקת ומתרחקת וגם להן קשה להציע כל פעם מחדש, או גם הן חוששת מדחיה שלך (שוב, זה לשני הכיוונים, כפי שאת חוששת מדחיה זה פועל גם הפוך). ולכן אולי כן כדאי לתת לזה עוד צ'אנס איתן.. ואם עדיין את חשה שזה לא נכון לך, אל תפעלי בניגוד למה שאת חשה, אחרת זה באמת יצא מאולץ מדי ולא תהני.

מה שחשוב לי להעביר לך, זה שאם הצבת לעצמך מטרה, ואם את חסרה את החלק הזה של החברים, ליד, ולצד המשפחה (המשפחה לא תתרחק ולא תקבל מקום אחר- היא עדיין תישאר חשובה), רצוי שתפעלי לקראת זה. אם את חושבת על זה וככל שהזמן עובר את מרגישה שהמשפחה כן ממלאת את הצורך שהחברים כרגע לא ממלאים- אולי זה בסדר עבורך להמשיך כך כפי שאת ואלו הם מקור התמיכה שלך- המשפחה. מאוד חשוב "להיזרק למים" באיזשהו אופן, כדי להבין גם מול עצמך מה את באמת רוצה והאם בכלל קשר חברי מתאים וטוב לך? אולי תחליטי שאת בכל אופן טיפוס רק של משפחה? כל זאת את תדעי רק לאחר שתחווי קשר חברי מסוים, ולכן הייתי רוצה, בשבילך, שתנסי בכל זאת.