לפרוק עוד

שלום,אולי זה לא הפורום המתאים
אבל אני צריכה להוציאאת זה עוד אני בת 22

הכל רע,הכל כן הכל.
רק השמיים הכחולים צוחקים עליי
אני לומדת אבל לא באמת רוצה את זה, אין לי כח או רצון להשקיע
חוץ מפעמים שנחמד בשיעורים כשאני כבר כן הולכת וחברה טובה
אני לא מבינה למה אני בלימודים

הייתה זוגיות שחשבנו לטווח הארוך והיא גססה בצורה מגעילה וגם כשנגמרה
אני כועסת וכואבת ולא מבינה מה הלך שם ואיך לעזעזל כל זה היה
ועם המון רגשות קשים בלשון המעטה לאקס ,בגלל כל התקוות שהיו בקשר אלינו
מרגישה שהוא האדם שאני הכי שונאת בעולם
ומפחיד להכיר בכלל מישהו אחר כי האקס הכיר אותי הכי טוב ונפגעתי כ"כ
וגם עם המצב עכשיו

שאמא חולת סרטן,שוב, והביאוס מהלימודים ,והרגשה שחברים שחשבתי שאפשר לסמוך עליהם אכזבו אותי ,וחברים אחרים אין הרבה ,ומפחדת מההשוואה לבחור או לאנשים אחרים בכלל ,וגם דברים שחשבתי שאני אוהבת אני רואה שאני לא עושה
ושום דבר לא מעניין אותי ...ומרגיש שאני הכי שמחה להיכנס למיטה בסוף היום ו8-10 שעות לא להיות פה ,אפילו דיברתי עם חבר טוב על לוותר על החיים,אבל זה יכאב מדי לאמא שלי ...
פשוט מרגיש שהכל רע ולא יודעת מה לעשות ...
והאקס עוד אמר שאומרים לו שהוא נראה שמח בלעדיי ,לא מבינה איך היינו שם בכלל
מפחדת מקשרים ,
טיפול יותר מדי יקר ...

עוד מעט חוזרת ללימודים יש דברים לעשות,וגם יש את הזמן,וכלום פשוט לא רוצה
כלום...

אני רק במחשב ובטלוויזיה ...וקצת מנסה לראות חברה שתיים כי כן יודעת שלהיות לבד לא עושה לי טוב
אבל רוב הזמן אני לבד וממש רע לי