משבר

באותה התקופה שכתבתי פה, באמת הבנתי שאני לחוצה.
לא ישנתי בלילות מלחץ, וכשהתחילה תקופת המבחנים הכל כאילו נעלם.
הייתי שקועה בתוך הלימודים ולא היה לי זמן לחרדות.
בתקופת החופש (בקיץ) באמת היה לי ולחבר שלי יותר זמן ובילינו יחד, אבל מידי פעם חזרה התחושה הזאת, שאני אפילו לא יודעת להגדיר. העניין הוא שחשבתי שזה קורה רק בתקופות של לחץ, אבל זה הגיע גם בתקופה מאוד רגועה...
איך אני יודעת שאני נמצאת בקשר הנכון?
אני כן חושבת על להתחתן איתו, ורוב הזמן טוב לי. אבל לפעמים אני נכנסת ללחץ ומתחילה לחשוב שאולי אני נשארת רק מתוך הרגל? אולי עדיף לי להיפרד ממנו.
אין לי מושג מאיפה זה מגיע. הוא בן אדם מדהים, אני יודעת שאני אוהבת אותו. אבל משהו מטריד אותי, ואני לא מצליחה לשים את האצבע על זה.
בחופש היינו ביחד בחו"ל בפעם הראשונה. כל הזמן הייתי לחוצה מזה שאולי נריב, ואולי לא יהיה טוב ויש סיכוי שניפרד אחרי הטיול. לא נתתי לעצמי להנות.
עכשיו, שבוע לפני תקופת מבחנים אני שוב בלחץ הזה. חשבתי שאולי זה בגלל שאנחנו כל הזמן ביחד בלימודים, אבל באמת ביחד. אז החלטנו שלא ללמוד יחד.
אבל אני עדיין לא רגועה. מה עושים?

הי ת',

אני מתנצלת- לא שמתי לב שעידכנת אותנו. אז קודם כל תודה לך.
עבר זמן מאז אפריל - מתי שכתבת לנו לראשונה. ועדיין הדפוס הזה של חרדות הולכות ובאות ממשיך. מדובר להערכתי במצב בו מרוב שאת חוששת מה יהיה ומה לא יהיה- את לא נהנית כמעט מהביחד שלכם. בעוד החבר שלך דווקא לא דואג - נכון למה שציינת בעבר- את דווקא דואגת ממה שעוד לא קרה וכלל לא בטוח שיקרה.

כנראה שאין ממש משמעות האם את עסוקה ומסוחת ע"י לחצים מלימודים או ממבחנים - לגבי החרדה שלך מהקשר. ז"א החרדה שם וקיימת ואין לה הרבה קשר האם אתם יחד הרבה או לא, האם את לחוצה מדברים מסביב או לא. מה שאני קולטת מבין השורות הוא שאת לא לגמרי בטוחה בקשר הזה, יתכן והלחץ מגיע משם. האם מדובר בקשר ראשון שלך. כי אם כן, יתכן ויש לך צורך פנימי להמשיך לבחון מה ומי מתאים לך, אך את מאוד חוששת לעשות זאת (כמובן כל זה ב"לא מודע"). יתכן ודווקא לא מדובר במשהו שקשור לזוגיות אלא לדברים מהעבר שלך, לאירועים וסיטואציות שקשורות לפרידות או לחלופין- להיקשרויות רגשיות עם דמויות משמעותיות לך כמו אבא, אמא, אחות.

כל אלו השערות בלבד, שכן לא נוכל לעשות כאן בפורום אנליזה מאיפה הדברים מגיעים. אבל זה חומר למחשבה עבורך- אולי תזהי דפוס שאת פוגשת גם בחיים האחרים מחוץ לזוגיות- היקשרויות לאנשים משמעותיים והפחד לאבד אותם.

כפי שכתבתי, נראה כי השאלה "האם אני נשארת מתוך הרגל או שאני באמת באמת סגורה על הקשר הזה"- היא המטרידה את מנוחתך, ולא כדאי לפחד לגעת בה. הייתי ממליצה לעשות את זה מול איש מקצוע מנוסה, כיוון שכבר עברה תקופה, עוד מעט שנה, ואין הקלה במצב. את עדיין חוששת ועדיין חרדה. לכן טיפול שיקנה לך כלים יכול לעזור. מעבר לכך ויותר מזה- טיפול יכול לעזור לך לעלות על הנקודה ולשים את האצבע על איפה שבאמת רגיש אצלך: מה זה המשהו הזה שגורם לך אי שקט כזה? ... אשמח לדעתך.

היי עדי,

יש משהו שאני חושבת עליו הרבה והשאלה היא אם כל הלחצים מגיעים משם...
אני באה מבית "מושלם". ההורים נשואים כבר 30 שנה באושר.
שתי האחיות הגדולות התחתנו בשנים האחרונות והן מאושרות.
אני כל הזמן חושבת מה יהיה אם אני אתחתן ואז אתגרש.. עכשיו זה קורה להרבה אנשים.
אבל אני רוצה לחיות כמו ההורים שלי. להיות נשואה כל החיים לבן אדם אחד.
יכול להיות שזה מה שגורם לי למחשבות האלה?

ועוד משהו...
חבר שלי אמר לי השבוע שהוא רוצה שנגור ביחד בקרוב.
שמחתי והתרגשתי כשהוא אמר לי את זה. אבל ביום אחרי התחלתי ממש להיחלץ.
מה את אומרת על זה?

אם אני רוצה ללכת למישהו מקצועי, האם את מקבלת מטופלים?

הי ת' ולילה טוב,

אני מתרשמת שאת בעלת מודעות עצמית גבוהה מאוד- את בהחלט עלית על נקודה מאוד משמעותית. לא פעם אנחנו משחזרים או מאוד שואפים לשחזר דפוסים מוכרים. ומה יותר מוכר מהעולם אותו אנחנו מכירים הכי טוב? (הבית). אחיותייך, כך נראה, כבר משחזרות את הדפוס הזה. קיבלתן כנראה מודל נכון וטוב של זוגיות. מודל שעוזר לכן להבין שיש דבר כזה זוגיות טובה, וטובה לאורך זמן רב- עשרות שנים. הרף הזה הוא גבוה, יש לשאוף לשם- כך חוויתם, ואת זה "נשמתן" לאורך הילדות, הבגרות וההמשך.

העובדה שאת מודעת לזה היא חלק ניכר מאוד מהתהליך לקראת הפיתרון. הידיעה שחברך הציע לך מגורים משותפים רק מחזקת את מה שחשבתי קודם לאורך ההתכתבות שלנו- הוא מאוד אוהב אותך ולא רואה בחשש שלך איום על הקשר, או בעיה שתהווה מכשול. הוא כנראה, ממקומו, מאוד בטוח בך, ובזוגיות שלכם. הלחץ אותו חשת- הוא אותו לחץ ואותה חרדה שמלווה אותך. זהו אותו מכנה משותף שיש לעבוד עליו. ואפשר לעבוד על זה, וזה יצליח בעזרת יכולת ההתבוננות הגבוהה שלך-בעצמך.

את מוזמנת לשלוח לי אימייל (מצוין למעלה בפיסקה) ונוכל לברר יחד מה הכיוון.
בברכת הצלחה וליל מנוחה.

שלום ת',

יתכן מאוד שזה משהו בשיגרה, שאתם חיים כל אחד את חייו ואת הזוגיות "תוך כדי תנועה" ואכן טיול, בילוי, סופ"ש בצימר- יוכלו להחזיר לך את ההתרגשות והציפיה בקשר.

נשמע שאת חרדה מנטישה, מפרידה- נסי להסביר לעצמך למה- אולי זה מחזיר אותך לקשר קודם פחות טוב?

הצרה שאת מתארת היא קצת "צרה של עשירים", כי סה"כ באמת טוב לכם- אתם לא רבים. אפרופו יש גירסה שאומרת שהריבים נועדו לרענן ולנער קצת את הקשר מאבק... יתכן ולזה את מתכוונת? את קוראת לזה משבר, וכנראה שהמצוקה הזאת לא נותנת לך מנוח.. ושווה לנסות להגדיר אותה. מה באמת חסר לך?

בכל אופן אני בדעה שכדי לבדוק את העינין ביסודיות- עלייך ליזום טיול כיפי (אפילו טיול שטח!), משהו רק של שניכם, סתם כך ובספונטניות- ואז לנסות לתת במה לרגשות שלך שצפים- מה את חשה? האם המשהו הזה עדיין חסר, או שעכשיו (כשאנחנו יחד ונהנים) קצת יותר טוב? משהו מתחיל להתמלא?

אם אחרי חוויה כזאת את עדיין חשה בחיסרון של משהו- הייתי מנסה דווקא לשתף אותו, ולשאול אותו מה דעתו. אם גם הוא בתחושה הזאת. אולי יקל עלייך לדעת שאם זה "של שניכם", תוכלו יחד למצוא פיתרון. לא מסיימים אהבה כי משעמם ואין ריבים.. אל תפחדי לשתף, זה רק יחזק אותך.

אשמח אם תמשיכי לעדכן..

מאז שכתבתי פה בפעם האחרונה, דיברתי איתו שמשהו לא אותו הדבר. והוא ניסה להבין מה קרה. לא הצלחתי להסביר את עצמי, (כמו שעכשיו אני לא באמת מצליחה), אבל קבענו שנצא קצת יותר.
בפעם הראשונה שקבענו לצאת, הלכנו למסעדה וכל הערב כאילו ניסיתי למצוא נושא שיחה משותף ולא הצלחתי להנות.
בבית בכיתי ואמרתי לו שאני דואגת. הוא אמר שאין ממה לדאוג, שהוא אוהב והוא פה כדי להישאר. (אגב הוא אמר שהוא לא הרגיש שמשהו לא בסדר במסעדה..)
דיברתי עם אחותי על זה והיא אמרה שאין לי מה לחשוב על זה ולדאוג מזה כל עוד אנחנו באמצע הסמסטר ונורא עסוקים, ושאולי בכלל אני סתם מחפשת משהו לדאוג ממנו. אז איכשהו השתחררתי מהתחושות האלה והכל היה טוב.
השבוע פתאום חזרו התחושות האלה. שמשהו לא בסדר ולא כרגיל. והתחלתי לחשוב איך זה להיות לבד... זה עושה לי רע... אני יודעת שאני אוהבת אותו ונמשכת אליו ואני לא מוצאת מה הסיבה למחשבות האלה...
יכול להיות שאני סתם נלחצת? (אנשים מסביב צוחקים ושואלים מתי אנחנו עוברים לגור יחד ומתי אנחנו מתחתנים...)
ואולי אני סתם בקשר הזה כי זה נוח? כי אני רגילה?
כרגע אני יודעת שאני לא רוצה לוותר עליו.. אבל איך אדע מה הסיבה האמיתית לרצון להישאר???

שלום שוב ת', תודה עח העדכון.

את נשמעת לי מאוד מבולבלת. לאחר שיחה עם אחותך, שיחת עידוד ותמיכה, את חשת אחרת והרגשת שהכל בסדר. אך התחושות והפחדים חזרו.

נשאלת השאלה- האם זה אכן קשור לקשר? האם אין מדובר בחרדות פנימיות שלך, שאת יכולה להתגבר עליהן כמו למשל בשיחה עם אדם קרוב?

בן זוג, נשמע כך, מאוד מחויב לקשר ואלייך. הוא לא נשמע חושש כמוך. יתכן וכדאי שתתייעצי יותר לעומק עם מי שאת סומכת עליו, כמו אחותך, או איש מקצוע אחר שאת מכירה או שבסביבת מגורייך, על מנת לעשות קצת סדר בדברים.

שימי לב שאת בכל מקרה בתקופה לחוצה בחייך- בחינות, עומס, לא קל. יש מכלול לכל התמונה ולפעמים כשהכל לחוץ, הכל לחוץ. חשוב שנסי להפריד בין הגורמים שמלחיצים אותך לבין אלו שדווקא אמורים לגרום לך אושר והנאה.

אני מציעה שאם תמשיכי בתקופה הקרובה לחוש כך, תגשי להתייעץ עם מי שאת מרגישה לנכון, ולבדוק בעיקר את השאלה- האם מדובר בחשש שהוא אצלך בפנים, אישיותי, או משהו שקשור נטו אלייך, או שבאמת מדובר במשהו שחסר לך בקשר- ואז לנסות להגדיר מה באמת חסר. מאוד חשוב שתבררי עם עצמך האם את רוצה בקשר, האם את רואה בו לשארית חייך (או לפחות לטווח הארוך), האם את אוהבת את התכונות שבו, האם את נמשכת אליו, האם את רואה אותו, איתך, גם בקושי וגם בטוב? האם את מגדירה אותו בן זוג, מאהב, וכו'? חשוב שהוא יענה על הקריטריונים שחשובים לך, אולי זה יעזור "לנפות" מה שייך לקשר ואילו חששות לא שייכים לקשר.

אם מדובר בחרדות שלך- הרי שתוכליל טפל בהם ויש היום מגוון של שיטות טיפול קצרות ומועילות. לכולנו יש חרדות, מי שמטפל בהם הוא באמת זה שמקדם את עצמו. מעבר לזה, את תקבלי בונוס- תלמדי את עצמך ויותר מזה, תדעי איך להשתחרר מעוד מחסומים שמעכבים אותך.

בהצלחה רבה ואני פה לעדכונים נוספים..

לא הגבתם על ההודעה עם הכותרת : "חזרתי אחרי הרבה זמן"
אני ממש צריכה עצה.
תודה!