חוסר אינטימיות

הי דנה,

כידוע לאחר לידת ילד ראשון בעיקר, גם הגבר עובר שינויים רגשיים, ופיזיולוגיים, במקביל לאשה. מאוד יכול להיות שכשנוספה הצלע השלישית- הילדה -הוא חש שמערך הכוחות השתנה, יתכן ומשהו בו מגיב לכך ע"י חוסר אינטימיות.

סברה נוספת היא שיש לבדוק- האם הוא מוכן לשתף יותר באשר לסיבות, כאשר בעיית הפרטיות נפתרה- האם יש בעיות נוספות אחרות? חשוב לשאול את זה בעדינות תוך כדי ניסיון לפתור ולהקשיב לו מאוד ולא חלילה בהאשמה- ממש להזמין אותו לדבר על מה קשה לו.

עוד רעיון שעולה לי- האם הוא לא רוצה להגיע למגע אינטימי כי לא מוכן לעוד ילד? האם הילדה "תוכננה"? אם לא- יתכן והוא חושש..?

כך או כך מה שחשוב הוא שתגיעי אליו לא לחוצה, לא דורשת, במטרה לפתוח אותו יותר ויותר לספר מה עובר עליו בשנה האחרונה (תקופה ארוכה). אולי היה רוצה לשנות משהו, אולי מפריע לו משהו בקיום היחסים, אולי יש בעיה מינית שמתקשה להתמודד איתה? יכולות להיות הרבה סיבות, אך הכי חשוב שכרגע תנסי להיות החברה הטובה שלצידו ופחות האשה החוששת- כי החשש שלך גם מרתיע אותו כנראה. כשהוא רואה וחווה אותך חוששת הוא בעצמו עלול לחשוש שמה שיספר או ישתף יהיה מאיים מדי ואולי פחות משתף אותך.

אשמח לדעתך ולעדכונים...

דנה יקרה, העתקתי את תגובתך אליי לשרשור המקורי:
היי עדי

תודה על התגובה המהירה שלך.
אין לנו שום בעיות בקיום יחסים ולא חושבת שזה העיניין פה בעבר היו לי בעיות של חדירה אבל התגברתי עליהם.

כן בעלי קצת חושש מילד נוסף אבל עדיין לא חושבת שמגיע לי לקבל דחיות מצידו.
הילדה תוכננה אבל הגיעה במפתיע.
אני לא דורשת ממנו ואף פעם לא הלחצתי אותו שאני רוצה עוד אחד רק ביקשתי ממנו שאני רוצה להיות איתו.

אני כל הזמן אומרת לו שזה מציק לי שהוא דוחה אותי והוא לא מייחס לזה רצינות.

אשמח לשמוע את דעתך
תודה

הי דנה, אנחנו מקפידים על שיוך תגובות לשרשורים המקוריים, לכן העתקתי תגובתך כפי שהיא ואשמח אם תגיבי לי בשרשור הקיים.

לגבי מה שהעלת- ממה שאני מבינה המכנה המשותף הוא חשש מילד נוסף, ואולי על רקע כך שהילדה הגיעה במפתיע, לכן שאלתי על המוכנות שלכם להופעתה. נראה כי את היית ועדיין יותר מוכנה לה, יותר בשלה לה, מאשר הוא. יתכן וכמו ילד, כאשר יש משהו "מאיים", "מסוכן", מתרחקים ממנו ולא מדברים עליו.

אני לא יודעת מהי מידת מוכנותו לספר לך קצת יותר ולשתף אותך בעיניין הרגיש הזה, על פי דברייך הוא לא מייחס חשיבות לעיניין (אני מניחה שלפני ההריון המצב היה משמעותית אחרת?..). מאידך אני לא יודעת מהי מידת הביטחון שלך והנחישות שלך מולו- לשבת כמו שצריך, כשהילדה אצל הסבתא או בגן, ובאמת באמת לשטוח את הדברים- ולהתעקש על תשובה מספקת. אפילו אם זה כרוך בכך שתודיעי לו שאת לא מתכוונת לתת למצב להמשיך להיות כזה, שפוגע בשניכם, בקירבה ואולי גם באמון בעתיד- חשוב מאוד שהוא ידבר. אם את רואה שלאחר ניסיון יותר אסרטיבי זה לא הולך, כדאי שתנסי להציע לו ללכת לייעוץ או טיפול סקסולוגי (למרות שאני מאמינה שמאחורי כל בעיה מינית עומד משהו רגשי, כפי שאני מאמינה שקיים גם כאן- אבל גם בטיפול כזה ניתן לגעת בגורמים כאלה). אולי הטיפול הזה, או הדיבור על זה עם גורם שלישי יהווה לו פתח לדבר יותר ולספר מה בדיוק קורה.

להרגשתי- יש משהו במוכנות או באי מוכנות שלו ובבשלות לגבי הורות. יש משהו שאולי חושש לספר לך באשר לילדה או לילד נוסף, משהו סביב הנושא הזה של מחויבותו כאבא. אם תצליחי, בעדינות, אח"כ בנחישות יותר, לדבר על זה איתו ולשמוע (רק לשמוע, אפילו לא להגיב פרט לתמיכה) מה עובר עליו, זה יהיה מצוין, זאת תהיה התחלת הפיתרון. כל עוד הוא סגור ואתם ממשיכים את המצב הזה שהכל עובר ליד- זה לצערי רק יחמיר. כרגע המשימה העיקרית שלך היא- לגייס אותו לשיחה על המצב, ולא לתת לדברים להימרח או להעלם ולהתפוגג. מה דעתך?