משבר בזוגיות בשליחות

שלום מוזגי,

כשכתבת על כך שהוא הבוס שלך והפסקת ללכת לעבודה- אז התחברו לי כמה דברים. את בטח יודעת או שמעת שלא טוב לעבוד עם משפחה, זה יוצר חיכוכים רבים הרבה פעמים, ומעבר לכך, לא טוב ולא בריא לזוגיות לעבוד יחד. יש זוגות שעושים את זה -כנראה בזהירות רבה ואולי אף עם הדרכה מתאימה בטיפול, אני לא יודעת איך זה אפשרי אחרת. אני יודעת שבזוגיות צריך קודם כל- מרחב. זה תנאי למחויבות ולביחד. נשמע מעט אבסורדי אבל ככה זה. ההתחככות הקבועה רוב שעות היום אחד עם השני, היא בעייתית מאוד לזוגיות. זה לא מאפשר "ביחד בריא", זה מאפשר "ביחד הרסני".

חשבי על כך שאת עובדת במקום אחד והוא במקום אחר- רוב השעות אתם לא יחד, חוזרים הביתה- לגעגוע, לתשוקה מסוימת להיות ביחד, לילדות.. זה נראה אחרת מאשר שאתם עובדים באותו מקום עבודה. מעבר לזה וחשוב מכך- הוא המנהל שלך. לא רק בעבודה. הוא המנהל שלך גם בחייך הפרטיים. לא סתם חשת חוסר שליטה מצד עצמך, התעללות מצידו- אני מצטערת להקביל זאת גם מול עינייך, אבל מנהל קשוח הוא מנהל קשוח- את העובדת שלו, כך גם התחושה שלך בבית. נסי להבין את ההקבלה, כי הוא לא באמת משחק שני תפקידים- בעל בגובה העיניים מחד ומנהל שאת כפופה אליו מנגד. את צריכה להבין שהבלבול הזה הוא מערער אתכם כזוג, ומערער אותך כאידבידואל. לא סתם את חשה כך! חשוב לי מאוד שתביני- התחושות שלך הן לגיטימיות קודם כל בגלל העיסוק המשותף.

לגבי כל היתר- אני חושבת שאת צריכה לאזור הרבה כוחות, אולי לצרף אלייך חברה טובה או מי שיש שם שתסמכי עליו מספיק- ולהשיג טיפול טוב, זוגי, ואם לא תצליחי לגייס אותו- מצאי איש מקצוע אפילו בשביל עצמך. כי המרחק מהארץ, הקשיים להיות שם, המורכבות עם הבעל - את זקוקה לאוזן קשבת.

לאחר שתעבדי ותפרקי שם את מה שאת חווה ביומיום- יהיה לך גם קל יותר ללמוד איך לגשת אליו ולנסות להוציא את המיטב.