הסכמים בנושא מיניות עם הבעל

היי
את מציגה באופן ברור ביותר את השאלות שלך, מה שמלמד עלייך שאת כבר יודעת את התשובות ! ובעצם, אין לך בכלל ספק לגביהן,
א מ מה...
את רוצה שמישהו יחליט בשבילך ויציל אותך מהזוגיות הלא בריאה הזו,
תתבונני בבקשה במה שכתבת, ותקראי שוב את אותם משפטים רק בסדר הזה,
(שימי לב שאת מקטינה את עצמך מולו בכל הפרמטרים, אני אתחיל מהסוף-)
*הוא לא מוכן ללכת לעבודה זוגית-אין על מה לדבר ?!
*אני יודעת שאם זה היה ההפך והוא היה בתקופה שבה הוא היה אומר לי שכרגע לא מתאים לו, הייתי מחכה לו. לא הייתי יוצאת החוצה.
*אבל אם יבוא יום ואני אעצור אותו או שהוא ירגיש מחנק הוא יקשיב קודם לעצמו ורק אחר כך לי.
*הרי גם בחתונה עשינו הסכם ממון לבקשתו גם כן.
ועל כולנה את כותבת >
*יש בי חשש שיבוא היום שהוא פשוט יקום וילך שוב. כי ההסכם לא מתאים לא יותר, כי אני עוצרת אותו וזה לא יתאים לו וכו'.
ואת שואלת ?
מה יקרה אם תהיה תקופה בחיים שלא יבוא לי בכלל, במובן הפיזי.
ואני הקטן שואל ???
מה יקרה אם תריבו סתם כך והוא ירגיש פגוע ממך ?
מה יקרה אם תהיי בשמירת היריון או שתהיי לא זמינה מכל סיבה שהיא ?
-
מצד שני א"א להתעלם שהייתה לכם תקשורת טובה מלכתחילה והצלחתם לשדרג אותה אלף מונים, ועל כך מגיע לך ולו כל הכבוד !
אבל איך אמר פעם חכם סיני אחד, המבחן הוא בתוצאה !
התקשורת שלכם הייתה עד כדי כך פתוחה שהיא זלגה לאוייב,
בשמה של זוגיות פתוחה כביכול הוא "לקח" ממך את הזכות לבחור בכל עת מה יהיה עם עתידך,
ואת "נתת לו" את זה על מגש של כסף, "אפשרת לו" לקחת ממך את הצרכים הכי בסיסים שיכולה אשה אחת קטנה לבקש,
מה בסך הכל את צריכה, איני יודע, אבל את זו שכתבת, אני רוצה בטחון !
אני הייתי רוצה שהאהבה תהיה פשוטה ונוכחת ללא צורך בהסכמים,,,
אז אני שאול אותך את אותה שאלה שאת שואלת אותנו. (אותנו נשמע כמו תאגיד,,,)
>
האם הקשר נשמע כמשהו בריא ונכון להמשיך?
-
גברת נכבדה- לעצור עכשיו !
קחי בעל מקצוע לבדך, שילמד אותך כיצד לשים גבולות בלי לקרוע גבולות של אחרים, איך לתמרן בין רצונות ושאיפות (שיש לכולנו אגב,,,)למעשים שבונים את הקשר הזוגי ולא מחריבים אותו,
אין כאן רצונות שלך לחוד ורצונות שלו לחוד, ואז זה כאילו מתנגש ומישהו חייב לוותר לטובת המשך הקשר,
חייב להיות בסיס משותף שנותן מענה לצרכים של "הזוגיות שלכם",
כן, יש כאלו באגדות,,, !
תתחילי להעצים את האישיות שלך כדי שתוכלי לעמוד מול התשוקות שלו בגאווה,
אני יודע שדיברתי בסיסמאות והשתמשתי בעיקר במילים שאת כתבת, אבל הכתובת הייתה על הקיר, צילמתי אותה לפני שהיא תימחק,
בהצלחה

שלום לך "זקוקה לעזרה" יקרה, וברוכה החוזרת אלינו.
בהחלט יש משהו בדבריו של בני שמפנה את תשומת הלב שלך לאי השוויון השורר ביניכם בזוגיות, ומעודד אותך להתחזק ולשמור יותר על עצמך ועל הדברים החשובים לך, כי מרוב פחד לאבד אותו את בולעת ומיישרת קו על פי הדרישות שלו ולא מקשיבה לעצמך - וזו לא שיטה לאורך זמן.

מצד שני לבעלך יש תשוקות בוערות למימוש פנטזיות מיניות, והצורך החזק הזה מאד מנהל אותו וחיוני לו.

נשאלת השאלה - אולי יש משהו אחר שאת יכולה לעשות מבחינת המיניות שלכם כזוג - כדי שבעלך יהיה יותר מסופק ומוגשם במסגרת הפנימית שלכם.

אולי כיום יש פער בין מה שאת מוכנה לעשות איתו לבין מה שהוא מצפה ממך? ואז יש פתרון "קל" לצאת החוצה? שמישהו אחר יעשה את הדברים האלו יחד עם בעלך?

האפשרות האחרת היא להתפתח מינית בעצמך ולהיות יותר מתירנית מבחינת גיוונים והגשמת פנטזיות מיניות ביניכם, ואולי כאן, בהיבט הזה, שווה לך לפנות לייעוץ סקסולוגי או זוגי באופן אישי - כי הוא לא מוכן (וחבל...),ויתכן שתוכלי ללמוד דבר או שניים לגבי עצמך וההתפתחות המינית שלך.
כי בדרך כלל יש פער בהיבט הזה בין גברים לנשותיהם, הגברים "רצים" קדימה ואוהבים להתנסות וחופשיים "להתפרע" בכיון הפנטזיות שלהם, ואילו הנשים שקיבלו חינוך יותר שמרני - עוצרות אותם מתוך בושה ואי רצון להיתפס מופקרות, ואז מתחיל להיווצר פער ותסכול אצל הגבר, השואל את עצמו - מה יהיה? האם לעולם אצטרך להיות עצור במיניות שלי וליישר קו על פי אישתי השמרנית?

המסקנה היא שבני זוג צריכים לעשות כל הזמן - שניהם - את המאמץ להתקרב זה אל עולמו הפנימי של האחר, ולהתפתח, להשתנות, להתאים את עצמם - גם בתחום המיני.
הרבה נשים לא יודעות מה לעשות עם הפער הזה ומגיעות למסקנה שהיה להן הרבה יותר קל אילו לא היה סקס בעולם...ברור שזה לא פתרון, ונדרש שכל אחד מבני הזוג יעשה כברת דרך ויתאמץ ויחפש את המדרגות המתאימות לבנות את המכנה המשותף, שאגב - ישתנה מידי פעם עם השנים.
העקרון הזה נכון לא רק לסקס אלא לכל תחום אחר בזוגיות...

דורית שלום,
תודה שענית לי.

המענה של בני גרם לי לתחושה מאוד לא נעימה של תקיפה.
אני מאמינה שאני עושה הרבה בתוך הקשר ומקבלת גם הרבה. אני מודעת לנקודות החולשה שלי אבל מאידך מאוד חזקה ויציבה.

פניתי עם בעלי בעבר לסדנאות שונות לזוגות, מפגשים עם עוד זוגות - כך שמפגש עם סקסולוגית לפתיחת המיניות שבי בתוך עצמי ובקשר נראה לי משהו שלא יועיל כעת כי אני מכירה ועושה את הדברים הללו. משחקים, פנטזיה, עינוג הדדי. אין לי הרבה עכבות בתוך האינטימיות של הביחד.
העכבות שלי הן בהוצאת האינטימיות שלנו החוצה. מצד אחד אני מבינה את הצורך של בעלי, מבינה את הצורך בלהגיע יחד לפשרה מסויימת ולנק' איזון שמתאימה לשנינו ומצד שני בא לי להשאר בצד שלי. במקום הבטוח. זה שלא עושה צעד לקראתו.
אני מבינה שזה יביא השלכות , כמו שאמרת - אצלי זה מופיע במיניות, בכל זוגיות זה יכול להיות בנושאים ותחומים שונים. אני יודעת את הכל בראש.
הגוף והלב עדין עובדים אצלי קצת שונה. ועל זה אני מנסה להתגבר. על המקום הזה שמתנגד לפשרה שכזו כי זה הגוף שלי ומיניות. אם זה היה נושא אחר מן הסתם שהיה לי קל יותר להתפשר ולהיות שם.אך גם בעלי התפשר בעצם היותו מונוגמי איתי והקים איתי משפחה. דבר שלא היה ברור עבורו מההתחלה. גם ההסכם שיצרנו הוא בעל התנאים(רובם) שלי.

האם אני מסבכת את עצמי?

בוקר טוב לך!
תודה על התוספת, ששינתה את ההבנה שלי. בעצם את אומרת שהבעייה היא לא באיכות וגיוון המיניות שלכם - שם את משוחררת וזורמת איתו אלא החשש שלך מה יקרה בעתיד - במידה וההסכם שיש לכם עכשו לא יספק אותו ובכלל - את שואלת למה צריך בכלל הסכם כזה. למה לא להישאר במיניות אינטימית זוגית כמו רוב הזוגות, כאשר הנאמנות היא ברורה ומובנת מאליה.
יש לי הרגשה שבעלך אינו אדם רגיל, שגרתי, וכי את נהנית מן הייחודיות שלו בהרבה מובנים. להנאה הזאת יש מחיר, ואולי כדאי להסתכל על כך מן הזווית הזאת: נקודת הפתיחה שלו היתה רחוקה מזו שלך. הוא לא דגל ביחסים מונוגמים ועשה לקראתך כברת דרך ונענה לתנאים שלך.
תוך כדי הליכתו לקראתך - נוצרו פתרונות "על השולחן" של מפגשים עם זוגות אחרים - על מנת לגשר על הפער ביניכם.
יש בכך הגיון!
חישבי על האלטרנטיבה: שהוא יוותר על דרכו וצרכיו וימחק את עצמו למענך - יש סיכוי גדול שאילו זה היה קורה - את היית מאבדת עניין בו. מן הסתם אחד הדברים שאיתגר אותך ומשך אותך אליו היתה הייחודיות שלו. לא כדאי לך לקחת (לסרס) זאת ממנו.
חישבי גם על אלטרנטיבה אחרת - נניח והיית בוחרת מישהו יותר סטנדרטי ממנו: זוגיות שגרתית מונוגמית, שבה המיניות נשחקת ונעשית משעממת וצפוייה ואז נולדות בעיות מסוג אחר...
כך או כך - ברוב המקרים אין פתרון נינוח ואידיאלי, ותמיד צפויים מתחים ופערים והחוכמה היא לבנות ביניכם את הגשרים, את הפתרונות שיבטאו היטב את הצרכים של כל אחד מכם, ומידי פעם לערוך בהם שינויים והתאמות.
אני חושבת שמכיוון שכבר צלחתם כמה תחנות בדרך בהצלחה (יצרתם את ההסכם הראשון, ואחר כך עברתם בשלום את ההפסקה בעקבות ההריון והלידה) - יש סיכוי טוב שתמשיכו לייצר פתרונות מוצלחים גם בעתיד!
על כן הדגש צריך להיות יותר על היכולת הזוגית למצוא פתרונות ולא על מהות הפתרון (כי הפתרון ישתנה מפעם לפעם).

מקווה שזה יעזור לך קצת.

אכן יש נימה של תוקפנות בדרך העברת המסרים שלי, ואני מקבל על עצמי להיות זהיר יותר בתגובותיי, אז תודה לך על ההערה, ושוב "סליחה".
את מזכירה לי את הכנרת... בכל פעם צריכים להגדיר מחדש ולקבוע מהו הקוו האדום החדש שאותו אסור בשום פנים ואופן לעבור,
בכל מערכת זוגית יש וויתורים, אחרת לא ניתן לקיים שותפות/זוגיות לטווח ארוך, הבעיה היא כשמוותרים על האני העצמי לגמריי, התחושה שנתתי את כל כולי, ובכל זאת הצד השני רוצה עוד ועוד, משאירה טעם רע מאוד בפה, וגורמת לתיסכול שיכול לסיים את הקשר,
אם את רוצה ומוכנה לתת מעצמך כדי לשמור על הזוגיות שלכם איתנה ובריאה לאורך זמן, תצטרכי לבחור אחד מהשניים,
או שאת נותנת לו בלב שלם ועושה את כל מה שהוא מבקש, ולא כדי לרצות אותו, אלא שזה בא ממש ממך כחלק מהשקעה בזוגיות שלכם שאת מרוויחה ממנה, ואז את לא מרגישה "שוויתרת" וזה הבדל גדול !
כי לפי מה שתיארת הוא לוקח ממך, ואת מנסה לעצור אותו עם הצבת גבולות וקווים אדומים,
יקירתי זה לא יחזיק, והחששות שלך מוצדקות, כי ברגע שהותרה הרצועה,,, (אני מקווה שגם בזה התנסתם כבר...) אז קשה מאוד לא להמשיך ליעד הבא, לעונג הבא,
ואם את שואלת אותי,,, אז גם הוא טרם מבין למה הוא נכנס, וקיימת סבירות גבוהה שבכל פעם הוא ירצה לגוון במשהו חדש ולכי תדעי באיזה שלב של החיים תהיי, ואיפה זה יתפוס אותך,
אז במקום שהוא ייקח וייקח, ואת תתני ותתני, תקבלי אותו כפי שהוא ותזרמי עם הגחמות שלו עד הסוף, כך תרגישי יותר שלימה עם מה שאת עושה, כי זאת פעולה של נתינה ללא תנאים, שנותנת הרגשה טובה, הנתינה הזו תמלא אותך ותתן לך בטחון וסיפוק בקשר,
אבל,,,
היות ולפי מה שאני הבנתי וממה שתיארת שחור על גבי לבן במכתבך הראשון, את לא מצליחה כרגע לתת לו בלב שלם, ולא מוכנה לתת "את עצמך", והתחושות שלך הם כאחת שעושה צעדים לקראתו-כדי לרצות אותו-כי הוא גם עשה צעדים לקראתי-בעצם היותו מונוגמי וכו' !
באופן כזה יהיה קשה לך להחזיק הרבה זמן, כי את תרגישי שאת נותנת ונותנת עד שלא יהיה לך עוד מה לתת, ותרגישי שאת מתרוקנת ולא מסוגלת להמשיך, ואז מה ? תלכו אחורה ? תסמנו קוו חדש ? פתאום הקוו שהיה אתמול קוו אדום שאסור לעבור אותו כי אחרת אין מים במדינה,,, נמחק כאילו כלום לא קרה, ויורדים נמוך יותר ?
אני לא תוקף אותך ואפי' לא אותו, אני תוקף את הצד החלש שמנסה להתגבר על הצדדים החזקים והיציבים שלך וגם שלו,
ולכן יקירתי אין תשובה לשאלתך המאוד חכמה >
*לאחרונה עולה בי שוב החשש והפחד שמה יקרה במידה ופתאום ריגוש ירדוף ריגוש והוא יחליט שתוכן המפגשים לא מספיק עבורו ושאני עוצרת מדי, או שמס' המפגשים לא יתאים ויותר מזה - מה יקרה אם תהיה תקופה בחיים שלא יבוא לי בכלל, במובן הפיזי.

את כתבת בטוב טעם ובמילים ספורות את מה שאני קישקשתי בשתי הודעות ארוכות ומעצבנות,

יום נעים ובהצלחה