כבר לא יודעת מה לעשות

הי שני,

אכן ניכר כי את בבילבול. אכתוב בנקודות דברים שעלו לי ממה שתארת:
1. משהו כללי שיהיה לך ברקע: הגיל- איתו הצבא. בגיל כזה עדיין האישיות לא לגמרי בשלה, בקשרים רציניים אנחנו יכולים לראות שינויים קיצוניים באישיות, ובשלב זה המצב הזה טבעי.

2. לא כתבת כמה זמן אתם בקשר, וזה פרמטר חשוב, אך אני מבינה שאתם בקשר תקופה לא קצרה. בתחילת קשר כולנו משקיעים -כולנו רוצים להראות כמה אנחנו אוהבים, אכפתיים ודואגים. כבר בתחילה נאמר לך שהוא אדם אדיש, ובתחילת הקשר לא נראית דווקא אדישותו אלא האכפתיות שלו והאהבה שלו. עם הזמן, כאשר ההתאהבות מתחילה טיפה לרדת והערפל מתפזר, אך טבעי שגם ההתלהבות מעט תרד. השאלה היא עד כמה.. ואכן פה את שואלת שאלה- האם האדישות לא מספרת לך על חוסר רגש?

3. אני רוצה להסב את תשומת ליבך שהניתוח ברגל שעבר, אולי עבר, אך בכל זאת מדובר במשבר ובתהליך שחבר שלך עבר או עדיין עובר. הוא מוגבל מאוד פיזית, יתכן ועדיין מוטרד סביב הנושא הזה.. ויש לתמוך בו עד כמה שאת יכולה- את זאת דווקא שצריכה להתקשר, ליזום, ולתמוך מיוזמתך. בד"כ בן הזוג אף מצפה שמאוד נראה יחס והתחשבות בזמנים כאלה. הקושי אינו רק פיזי עבורו, עד כמה שהוא אדם סגור- ודווקא בגלל זה, נסי לנחש מה עובר עליו גם ברמה הזאת. אולי לא סתם כתבת שמאז הכל החל להדרדר..

4. נסי להיות ערה לכך שאת מאוד עסוקה בכמויות- כמה הוא התקשר, כמה זמן דיברתם, כמה פעמים נפגשתם בחודש- השאלה היא האם אלו פעמים שהוא יזם, שאת יזמת? שוב, הנושא של הניתוח יכול להיות קשור גם כאן. לגבי השיחות הקצרות- שוב, כל תהליך של קשר מתחיל בהתלהבות אדירה ויכול לאט לאט להתפוגג כאשר המציאות פתאום תופסת מקום ופחות ה"פרפרים", וכן, יש שיחות גם מאוד קצרות לפעמים.. חשוב שתהיי מודעת גם לאופן הטבעי של הקשר. אני לא יודעת אם זה המקרה אצלך- אבל רשמי לך כנקודה. וכאן אני רוצה להתייחס לעוד משהו שכתבת- אדם שאכפת לו ירצה לדבר עם בן זוגו כל הזמן ולחפש את הקירבה אליו- לאו דווקא! בכל קשר יש את הזמן הזה, שוב, של הפוגה קלה מהצפיפות, של מתן מרחב לצד השני.. להתחיל לצאת מהבועה הזוגית ולחשוב גם עליי. וזה טבעי מאוד. השאלה היא- האם את מרגישה שהקשר עדיין "חי" בתוך הירידה של הקשר לעולם מציאותי ופחות רומנטי.

5. טוב עשית שדיברת איתו, אך להערכתי את מאוד מחכה לתוצאות, ורוצה לתת "ציון". הקשר הוא גם שלך, ואת בהחלט יכולה ליזום עוד שיחה בה את מספרת כמה חבל לך על מה שקורה, בה את לא מאשימה אותו אלא מדברת עלייך ועל רגשותייך לגבי הנסיגה שאת חשה.

אני לא הייתי ממהרת להסיק שהוא לא אוהב, פחות מרגיש אלייך, הייתי לוקחת כמה דברים בחשבון: הגיל והשינויים, הניתוח שעבר ואיך השפיע עליו, תהליך טבעי של כל קשר רומנטי, והעובדה שסיפרו לך על אדישותו (מראש אני אומרת שזה יהיה קשה לשנות, אבל אם תבואי לקראתו ותתרככי יתכן וגם הוא ישתנה בהתאם). תקשורת היא שם המשחק- והייתי מאפשרת לזה עוד צ'אנס- שאת שמה ה-כל על השולחן, גם את העינין של הטלפון המקולקל ומה את חשה לגבי זה.

אשמח לדעתך ואולי נוכל להמשיך משם.

ראשית כל רציתי להגיד לך תודה :)
האמת הקשר שלנו לא ארוך מאוד, אך אכן נראה כאילו עברנו הרבה. אנחנו ביחד חודשיים. בנוסף לכך רציתי להתייחס למשהו שאמרת בקשר לרגל, אני יודעת שאני אמורה לתמוך בו, והאמת אני הכי הייתי רוצה לתמוך בו. אני אדם מאוד אמוציונלי יחסית, אשר מביאה רגשות וזקוק להרבה יחס- ואמרתי לו את זה. ברגע שהתחלתי לראות ממנו שהוא לא מתייחס התחלתי להרגיש דחויה ולא רצויה ופחדתי להתקרב, פחדתי לבוא עליו, הכוונה היא שאני אדם שאוהב לחלוק דברים ולשתף אחרים, וברגע שאני רואה מחבר שלי שהוא לא משתף אותי, שהוא מתנהג עלי מוזר, ואף נראה כאילו כבר לא רוצה להיות בקשר הזה, קשה לי לבוא ולתמוך בו. אני יודעת שבמערכת יחסית ה"פרפרים בטן: כמו שאמרת נעלמים עם הזמן, ואני לא מחפשת את כל ההתרגשות עכשיו אלא רוצה לראות ממנו אכפטיות, ואכן אני לא רואה אותה ממנו...אני אמרתי לו שמפריע לי שאנחנו לא מדברים הרבה, שאנחנו לא נפגשי, שמפריע לי להראות כאילו אני היחידה בקשר הזה שאיכפט לה וזה ניראה כאילו רק אני מתגעגעת. כאשר הוא דיבר איתי על כך הוא אמר שזה לא ככ, ושגם הוא מתגעגע ואיכפט לו, וכאשר אמרתי לו שכניראה לי איכפט יותק הוא לא ענה, בנוסף הוא אמר לי שאכן מפריע לו מאוד הניתוח ושהוא מאוד מתוסכל מהמצב הזה, וכאן אני נקרעת בין 2 חתיכות- מצעד אחד אני הכי רוצה לתמוך בו כמו שארמת וכמו שכבר ציינתי, להיות איתו ולעודד אותו, אך מצעד שני מפריע לי נורא כל הקטע הזה שהו אלא מתקשר ולא מתעניין. שהקשר הזה אכן דועך מאוד, אני לא יודעת אם אני רוצה לעשות איתו "עוד שיחה" או שכדי לי להגיד לו שאני רוה להיפרד. האמת חלק מההחלטה הזאת התקבלה אצלי בגלל שרציתי לראות איך הוא יגיב, אני רוצה לראות אם הוא ילחם עלי? אם איכפט לו ממני בכלל.??? כי אני לא רואה את זה אצלו, אך כמוון אני פוחדת שאני עושה טעות איומה ושאני אץחרט על זה כל כך. היה ךי כל כך כייף איתו בהתחלה ואני לא רוצה לאבד את זה, רק שאני פודת שזה כבר אבד.
בנוסף, אני פוחדת שאני לוחצת עליו עם כל השיחות האלו, שזה מבהיל אותו, שאני מאוד תוקפנית ושימאס לו לשמוע אותי כבר.
חוץ מזה מצעד שני אני לא רוצה להיות בקשר בו אני מרגישה בזויה או שאני כל הזמן בלחץ ועצבים. אני כל הזמן חושבת למה הוא לא מתקשר? מה א אכיפט לו?? ונעניין אותי לדעת, איך אדם מביעה אהבה, רגשות?? איך אוכל לדעת שהוא אכן מרגיש משהו??? בנוסף, אני חושבת ולוקחת את ההדדיות כחד הפרמטרים החשובים בקשר, אני חושבת שבקשר שני הצדדים צריכים לאהוב במידה שווה, ולהתגעגע במידה שוה ואכן להתחשב אחד בשני ולוותר אחד לשני במידה שווה. אני יודת שזה אף פעם לא יהיה שווה לגמרי, אך עד כמה שזה יכול להיות. אי רוצה להתקשר עליו ולדבר איתו ומרגישה שהוא לא רוצה, שהוא אפילו לא חשב עלי במשך היום. ואת גם דיברת על האופן הטבעי של הקשר, התוכלי להסביר לי בעוד מס' מילים למה הכוונה?

היו פעמים שהייתי רואה שהוא התחבר לפייסבוק, הגיב לחברים ואלי הוא לא התקשר. הוא אומר לי שהוא ישן כל היום ואני מאמינה לו, או יותר נכון רוצה להאמין בו, אך עולים בליבי ספקות כי הוא גם לא דובר אמת, הרי כמה שעות ביופ ניתן לישון. כאשר דיברתי איתו על זה הוא אמר שהוא מעדיף לעבור את כל התקופה הרעה הזאת עכשיו בשינה. אני לא רוצה היות פרנואידית מידי אבל אני בסך הכל רוצה לדעת שאיכפט לו ממני, שהוא מרגיש אלי משהו, ושאכן רוצה להמשיך מזה. היו לי קשרים לא יוצלחים בעבר, ונפגעתי בדיוק מכך שאני הרגשתי לצד השני רגשות והוא עלי לא. אני בסך הכל רוצה שהקשר שלנו יעבוד וילך טוב. אני לא רוצה להטריד אותו יותר מידי ולהשמע חופרת מידי או אחת שכל הזמן יש לה מה להגיד ועל מה להתלונן. אבל אם הוא לא היה מתנהג ככה אז לא הייתה לי סיבה לדבר איתו. אני גם לא יודעת אם אני עשיתי משהו רע?? האם כדי לשאול אותו..? האם אני פגעתי בו בדרך זו או אחרת??

סליחה על החפירה..

הי שוב שני,

הבחנתי בכך שאת קצת ההפך ממנו- יש בך צורך לשתף ולחלוק ולהביע רגשות. בעוד הוא לא כזה, זה עינין אחד. את שואלת בעצם האם לא רק האדישות היא העינין אלא משהו בו שלא רוצה בך או בקשר איתך. את בעצם עושה מה שהרבה אחרים היו עושים- כשמישהו מתרחק, או מתנהג באופן שיכול לפגוע -את נסוגה, כדי להתגונן מהפגיעה. כדי להיות הדדית- את מתנהגת באותה מטבע, כדי לא להיפגע- וזה מאוד מובן. אבל שימי לב שזה מייצר כל הזמן הרבה שאלות, כמו מפעל- ככל שהדברים בעלטה, ככה סימני השאלה גוברים.

יש שני מישורים לגביו- האחד מה שהוא מצהיר בפועל- אני רוצה, אני אוהב ואכפת לי. מישור שני הוא היכולת הרגשית שלו להחזיק כרגע קשר. כרגע הכוונה לתקופה שהוא עובר ולכן שמתי עליה דגש חזק בהודעתי הקודמת אלייך. עבורו, סלחי לי, עדיין ילד, הניתוח הזה הוא לא סתם. ניכר כי הוא חושש ממנו, מוטרד, אני לא יודעת מה הרקע לניתוח- אולי גם זה חשוב. אני לא יודעת כמה תמיכה יש לו מהמשפחה- גם זה פרמטר. בכל אופן, לא סתם את חוששת גם מלתמוך, הרי אתם חודשיים יחד. חודשיים זה זמן קצר ביותר כדי להכיר, ובתוכם את חשופה לעוד פן אצלו, והוא כנראה אתה סגירות ואדישות. אבל- בתקופה כ"כ קשה, לא בטוח שאפשר לשפוט אותו. מה שהדליק אצלי נורה זה שהוא מספר לך שהוא מעדיף להעביר את התקופה הזאת בשינה, במילים אחרות -אני לא רוצה להרגיש. אני רוצה שהכל יעבור ואתעורר כשהכל יעלם. זה מעיד ומספר לנו משהו על יכולת ההתמודדות הנמוכה שלו כרגע עם המצב, או על תחושה של מעין "דיכאון" וחוסר עינין הסביבה (מה שאת חשה).

בקשר רומנטי ההשקעה היא אדירה- ההשקעה הזאת של לחשוב על האחר (עלייך), להגיע (אלייך), לצאת (איתך), להשקיע רגש וחיזורים.. ההשקעה והאנרגיה גדולות ביותר. עבור אדם שעובר משבר- לפעמים הן בלתי אפשריות, ואולי זו הסיבה שאת חשה ממנו את הניכור והריחוק.

אז מה עושים עם זה? אם הייתם תקופה מאוד ארוכה יחד, אולי הייתי יותר חד משמעית. אבל בגלל שהתקופה בה אתם מכירים קצרה יחסית, והתחושה הזאת של התסכול מגיעה מאוד מהר- אני חושבת שהייתי מקצרת תהליכים, והולכת כמעט על הכיוון שלך.. ז"א, לשבת ולדבר איתו "דוגרי". להגיד לו- כן, אתה עובר תקופה, אני מנסה לתמוך ולא מצליחה, אתה מרחיק אותי בהתנהגות שלך ואני מתוסכלת מזה, אני מאוד מתגעגעת למה שהיה ומצד שני שואלת את עצמי- האם זה היה משהו חולף וזה "אתה האמיתי", או שזאת רק תקופה קשה? מה באמת אתה רוצה? כל השאלות האלו צריכות להיות על השולחן. את בהחלט יכולה להגיד בשיחה הזאת שאת רוצה תשובה חד משמעית- האם אתה מסוגל רגשית להחזיק את הקשר הזה, להשקיע ולחזור לעיקרון ההדדיות שהיה כה משמעותי בחודש הראשון, בעוד אני מצידי אתמוך ואהיה שם בשבילך, להבין ולהקשיב.. או שזה גדול עליך, ההשקעה רבה מדי וכרגע אתה רוצה להשקיע יותר בכל מה שעובר עליך מאז הניתוח (ואין מה לעשות, אם יגיב כך תדעי שזה מאוד מאוד לגיטימי..). אני מנסה לחבר אותך לחוויה שלו ולא סתם- כי ההדדיות פועלת גם כאן..

לגבי התנהלות טבעית של הקשר- זה בדיוק הנושא של דעיכת הפרפרים... שבהתחלה סוחטים את הגז, ואח"כ ההתלהבות מעט יורדת. אך כפי שהבנתי ממך את חשה ממנו דברים אחרים, ואשמח לדעתך לגבי מה שכתבתי.

בהמשך להודעה הקודמת, בפירוש המטרה של השיחה היא להבין האם נפרדים.

דבר חשוב נוסף- את בפירוש צריכה לחשוב על עצמך בתוך הקשר הזה.. ואם תרגישי שזה אמיתי ויש מצידו רצינות להמשיך, כאן תבוא לך הזדמנות אדירה לממש את הנתינה שבך - את ההקשבה, ההקרבה בקשר וכו'. אבל אם תחושי שזה הדדי, כפי שכתבת.

אני די מרגישה שהבנת את המצב שלי עכשיו, ואת בהחלט מראה לי פנים אחרות לקשר, ומאירה לי גם את התנהגותי בקשר...אני בהחלט חושבת שאדבר איתו ואניח את הקלפים על השולחן ואברר אחת ולתמיד מה הוא רוצה מהקשר ואיך אנחנו ממשיכים מכאן, אם בכלל?..
ושנית, רציתי לשאולך, בקשר לזה שהוא עובר עכשיו תקופה קשה, את יכולה לתת לי עצות או דרכים למוך בו?? כלומר אנחנו הרי לא מדברים הרבה( אולי בעיקבות השיחה עכשיו זה הישתנה) ואיך להראות לו שלי כן איכפט ממצבו עכשיו ושאני מבינה לליבו??

הי שני,

אני שמחה שההתכתבות בינינו סייעה.. כל הכבוד לך שאת מיישמת ומוכנה לפתוח כיווני מחשבה חדשים.

לגבי מה ששאלת- תמיכה יכולה לבוא בהרבה דרכים. יש אנשים שירצו שיתמכו בהם ע"י פשוט להיות איתם, להקשיב להם, לגרום להם "לפרוק" מה שעובר עליהם. ויש אנשים שרק המשפט "אני פה בשבילך" יעשה להם המון. ממה שאני מבינה הבחור פחות נוטה לפרוק ולשתף, אבל את בהחלט יכולה להראות לו שאת שם בדרכים אחרות- ליזום יותר שיחות, לא לשפוט אותו על מה שקורה כרגע בקשר, להראות לו שאת מבינה את הכאב שלו, את המשבר שהוא עבר, לשאול מה (באמת) שלומו היום ואם יש משהו שאת יכולה לעשות. אולי בכל זאת להגיע אליו, או להיפגש בקירבת מקום לבית שלו? אימייל, אס.אמ.אסים וכו'.

המכנה המשותף של כל ההצעות האלו היא לא להאשים אותו לגבי מה שקורה בקשר, נסי לשים את זה רגע בצד. נסי להיות עכשיו "החברה הטובה" ופחות "הבת זוג הדורשת", החליפי לרגע תפקיד. החליטי שעכשיו אני שם בשבילו.

כפי שאת, כשאת חולה או לא מרגישה טוב- מה את הכי צריכה? כוס תה, מסאז', שמישהו יבוא, יכסה אותך.. סוג של פינוק ותחושה של "מותר לי להרגיש לא טוב, מקבלים את זה". אותו דבר לגביו- נסי יותר לפנק אותו, יותר להעניק, לתת לדברים להיות כפי שהם ופחות לבוא בדרישה. במקביל בדקי האם משהו בו משתנה, האם יש בו פתאום יותר רצון לקירבה. יתכן שכשהוא רואה שאת מסתייגת ממנו בגלל הניתוח- הוא בעצמו מסתייג ממך בגלל התגובה (הדדיות...), כמו כדור שלג.

הניתוח כנראה הוריד הרבה מהביטחון ואולי אף מהגבריות שבו. נסי להחזיר לו את הביטחון ע"י התמיכה שלך.

ראשית, שוב תודה לך על התמיכה, הייתי רוצה לשתף אותך במה שקרה היום....
היום, הייתי עם חברה שלי בבית והוא התקשר, וכשעניתי לו הוא נשמע מאוד עייף, ישנוני כזה ויש על ההתחלה הוא אמר לי שעכשיו הוא הצליח לתקן את הטלפון( זה מה שהוא אמר לי לפני מספר ימיםף שהטלפון לא עובד ולכן וא לא יכול לדבר איתי),ושהוא מתגעגע ושהוא ממש שמח סוף סוף לשמוע את הקול שלי ושהוא יודע שאני בטח כועסת וכו'...ואמרתי לו שכן, אבל כל כך התרגשתי לדבר איתו, ופתאום עצם שחכתי כל מה שקציתי להגיד לו....ואז התחלתי לדבר איתו על חלק מן הדברים אך הכל נראה לי פתאום כל כך לא נכון ולא חשוב...למרות שידעתי שזה מפריע לי עדיין...ואז הוא פשוט איכשהו הפך את הגלגל ואני יצאתי אשמה...אמרתי לו שאני לא מאמינה לו שהטלפון שלו היה מקולקל ושהוא היה יכול למצוא דרכים אחרים לתקשר איתי והוא אמר לי חבל מאודץ..שאני לא מאמינה לו ושהוא חשב שהספקתי להכיר אותו בזמן הזה שהוא לא אדם כזה ולא משחק משחקים...לאחר מכן הוא אמר לי שהוא ממש עייף, ושכל מה שהוא ניסה זה לתקן את הטלפון ולא ישן כל הלילה וזה כדי לשמוע אותי...(הוא מורח אותי בשקרים) ושהוא הולך לישון והוא התקשר יותר מאוחד...אמרתי טוב והשיחה היסתיימה.. בינתיים חברה שלי היית בסלון ודיברה עם חבר שלה, שהוא גם חבר של חבר שלי..והוא אמר לה שהוא בדיוק דיבר איתו עכשיו( עם חבר שלי) והוא העיר אותו משינה והוא סתם כזה צחק איתי" מה זה כמה הבן אדם הזה ישן", ואז התקשרתי עליו ישר ואמרתי לו את זה והוא כמווון מרח אותי שוב פעם בתירוצים ואיכשהו התחמק מיזה..חוץ מיזה הטון שלו נשמע מאוד רע ומזלזל( מאוד נפגעתי)...לאחר מכן חברה שלי שוב פעם התקשרה לחבר שלה לברר שאכן הוא ישן וחבר שלה אמר שכן שהוא העיר אותו וזה, ואז היא סיפרה לו שחבר שלי אמר לי שהוא לא ישן כל הלילה ואפילו חבר שלה אמר "איזה שקרן הבן אדם הזה"....ואז בדיוק חבר שלי היה בממתינה ולאחר כחצי שעה חברה שלי קיבלה הודעה ששם חבר שלה אומר לה בעצם שהוא התבלבל ושחבר שלי לא ישן וכל מיני שטויות כאלה, כאילו ניסה פתאום לחפות עליו כי הוא דיבר איתו...ואני יודעת שהוא משקר לי, וטפסתי אותו על השקר הזה ואני לא מבינה למה הוא עושה לי את זה?? למה הוא מתנהג ככה? לא נמאס לו מכל התירוצים הלאה?? ואני ממש פוחדת עכשיו כי אני מרגישה מאוד חשופה, מאוד לא בטוחה בעצמי, אני דיי חוששת לדבר איתו, אני פוחדת שאני לא יוכל לעמוד מולו ואני איכשהו שוב פע אפול בפח שלו..שהוא יוצא אותי שוב פעם ההאמה וה- לא בסדר בסיפור. אני יצאתי חברה ממש חופרת והיסטרית ואני ממש לא כזאת, זה הוא שפשוט גרם לי להרגשי ככה..ובגלל זה אני התחלתי כל כך לחשוב על זה..אם הוא לא היה נותן לי את הסיבות הלאה כל זה לא היה קורה בכלל...

אני כבר מויאשת ולגמרי לא יודעת מה לעשות ואיך להמשיך אני יודעת עכשיו בוודאות שאני רוצה להיפרד כי אני לא רוצה שאף גבר יוציא אותי מושפלת או נודניקית או כל דבר אחר ושישקר לי בפנים...

הי שוב שני,

צר לי לשמוע את זה.. אני מאוד מרגישה את התסכול שלך. לצערי ממש עכשיו אני לא אוכל להאריך, אבל לקראת הצהריים כנסי שוב ואני מאמינה שכבר תהיה תגובה שלי, מפורטת יותר, מה כדאי לעשות הלאה..

עד אז- היי חזקה.. סומכת עלייך.

הי שני,

לגבי מה שכתבת לנו- אני חושבת שאת צריכה ללכת עם הלב שלך ועם החשיבה הנכונה שלך. את לא מאמינה בו, ולכן גם לא כ"כ בעתיד הקשר. אני גם לא יודעת כמה החוויות האחרונות מולו השאירו בך אהבה אליו? אולי הרגל?

את כל המסקנות שהסקת מהקשר הזה- עלייך- תוכלי כמובן ליישם גם ביחסים עם אנשים אחרים, וגם בקשרים רומנטיים, בעיקר.

מה שתארת מלמד על "לשחק משחקים בקשר", הוא לא נשמע בשלף אולי הוא נורא רוצה, אבל המשבר שעובר, והתקשורת שלו שלמדת דרך החבר והחברה שלך - אמרו כמה דברים. יש לדעתי להודיע לו על סיום הקשר, ובכל גם תרגישי שלמה יותר ולא מנוצלץ, או מבויישת.