בעיה על רקע מידות

המידה שלי לא השתנתה כל השנים האחרונות. זה לא שאני הולכת ותופחת. אילו הייתי הולכת ותופחת, יכולנו לאמר שהוא חושש 'איפה זה יגמר'. אבל אני באותו מצב כבר שנים. הבגדים שהיו קטנים עלי אחרי ההריון- עדיין קטנים. בגדים שעלו עלי לפני חמש שנים- עולים עלי גם עתה.


שוב תודה.

בוקר טוב לך ממוצעת,

ראשית אני מציינת שכתבת את "הסיפור שלך" באופן ברור והצלחת להעביר את המסר- של מה את חווה, אל מול מה הוא חווה.

אני רוצה להעיר כמה דברים, שאולי יפתחו עוד כיוונים ואשמח כמובן לדעתך:
1. יש אותך ויש אותו: נתחיל בו- הוא, לפי דברייך, בעל מצוין עד שזה מגיע ל-לקבל אותך כפי שאת בבחינה חיצונית. הוא מאוד מאוד רוצה שתורידי במשקל וזה יעשה לו מאוד טוב (מניחה שגם יעריך אותך מאוד על המאמץ). הוא מעיר לך הערות מתוך התסכול שלו, אולי מתוך כך שרואה ומשווה לאחרות (מבוגרות יותר בגיזרה דקה יותר), או מתוך נטו טעם אישי ורצון וכמיהה שלו שתחזרי למה שהיית פעם, כי הפעם הזה היה מתוק יותר, וכיף יותר.

2. את, לעומת זאת, חווה משהו אחר לגמרי: על פניו נראה שאת מאוד מקבלת את מידותייך, ולאורך הודעתך את מסבירה את מצבך, את מצבו (אני מבינה שאצל גברים מאוד חשוב...) ואפילו מסבירה רציונלית (אין לי בעיות בבדיקות דם, אני לא במצב מסוכן-למרות שהרופא ישמח...).

אני מרגישה שיחד עם זאת- "אני נורא רוצה לתת לו את מה שהוא כ"כ רוצה".., ז"א למרות הרציונליות שבדברייך, למרות מצבך שאת מקבלת - את כן רוצה שיהיה לו טוב וכן רוצה לתת לו את מה שרוצה, אבל, וזה אבל גדול - "אני לא מאמינה שאצליח לרזות".

3. נשאלת השאלה האם כאן מדובר, באמונה החסרה שלך, בעצמך, לגבי הרזון. אולי תחווי עוד כישלון, אולי תרזי ותעלי חזרה? אולי תפתיעי לטובה ויתאכזבו ממך שוב?

4. משהו בהודעה שלך כן מספר על הרצון שלך להיות יותר רזה, לאו דווקא בשבילו הפעם. אני חושבת שבשבילך. את לאורך התיאור מאוד "מתנצלת" על המצב - "אולי טיפה יותר, באמת שלא יותר מטיפה" (למרות שאין צורך בכך אם היית מקבלת את מצבך!).

5.אני רוצה שתחשבי עם עצמך יותר לעומק- לאן את באמת שואפת להגיע. מצד אחד, אם את נשארת על ה-44 הזה את נשארת במצב של זוגיות שיכלה להגיע גבוה יותר, ועם בעל שימשיך לנדנד ולהשתגע כשרואה נשים מבוגרות ממך רזות יותר. מצד שני, אם את תרזי אפילו 5-7 ק"ג, משהו שכבר אפשר לראות - יתכן ותזכי בשמחתו, בהערכתו, בחיזוריו ובשמחתו של הרופא.. נשאלת השאלה האם תזכי גם בהערכה עצמית מחודשת, אמיתית- שהנה, הגעת לזה והוכחת, לא רק לו- אלא גם לך.

6. אם אין בך רצון ולו קטן או לעשות לו ג'סטה או להרזות- כי את באמת מסתכלת במראה וממש טוב לך - אז הוא, מצידו, יצטרך להבין את זה ע"י תגובות אדישות שלך (כל הזמן) להערות המעליבות משהו שלו.. ז"א כל פעם שהוא יעיר את תצטרכי להגיד את המנטרה החוזרת "אני אוהבת אותי איך שאני ואני ממוצעת שטוב לה"... (אבל רק אם את באמת מרגישה כך).

אשמח לדעתך..

ניסיתי פשוט להבהיר, שאני לא מקטינה את מידתי- תרתי משמע, כי הרי אתן לא רואות אותי, ועלולות לחשוד שאני מצירת כאן תמונה של גופי, שהיא לא נכונה, כדי שאראה צודקת.

זה נכון שהיתי שמחה להיות רזה יותר- כל חיי הייתי בחורה ממש רזה. בגיל עשרים פלוס השמנתי מעט, הצלחתי לרזות ולשמור על זה כמה שנים, אח'כ בעקבות הגירה עליתי, ושוב הצלחתי להשיל את הרוב, ואז בא ההריון, ומאז אני בחורה שמנמנה.

אני כבר לא יודעת איך להגיב- ביקשתי ממנו שלא נדבר על הנושא, אבל הוא זורק מידי פעם הערות. אני יודעת שהוא מאוד מפנק ודואג לי, וזה רק הוגן שאתן לו את מעט הדברים שהוא צריך בתמורה...
אני לא חוששת שאעלה הכל חזרה, כלומר- אני יודעת שסטטיסטית זה די צפוי, אבל אז לפחות אוכל להגיד לו 'טוב ניסיתי, אתה רואה שזה לא הולך'.
בואו לא נתרכז ב 'איך אני מרזה'- מסיבה זו או אחרת, אני לא מסוגלת לעשות זאת. הייתי בעבר, עכשו לא. ( אולי בגלל, שהגוף שלי הוא במידה הטיבעית לגיל שלי... )

אני רוצה להתרכז, מה אני עושה מולו. ההערות שלו, הכעס שלו, משפיע עלי והוא רואה שאני בוכה בגלל זה.תודה שוב.

אבא שלי סובל מעודף משקל קיצוני. מאז שאני זוכרת את עצמי, הוא שמן מאוד. וכך גם אימו ( סבתי). בעלי טוען שהוא חושש שאגיע למצבו של אבי.
אני טוענת שאם כיום אני ממוצעת, אשאר פחות או יותר כך. הוא טוען, שהוא חושש שאם לא ארזה אלך ואשמין, ובסופו של דבר בריאותי תדרדר מאוד.

אני משערת, שהוא משתמש בטיעון בריאותי בנוסף לאסטתי, כדי שזה יראה יותר 'טוב'. הוא עצמו, מודה שמפריע לו מאוד הפן האסטתי.

שלום שוב ממוצעת,

אני מבינה ממך שעל אף איזו פנטזיה רחוקה של אשה רזה- את לא שם רציונלית. ההערות שלו אולי רק גורמות לך להיזרק שוב לרצון הגדול הזה שליווה אותך בעבר.

את לא רוצה להתרכז באיך את מרזה, ואני חושבת שזה לא באמת האישיו כאן. מה את עושה מולו ומול ההערות שלו- זה תלוי מאיזה מקום את מונעת- וזה יראה גם מולו הכי אותנטי. ז"א, אם את לא מרזה כי את מונעת ממקום של שלמות עצמית- את צריכה לשדר לו שאת שלמה עם עצמך, ומרוצה מאיך שאת. אם את מונעת ממקום של "לא יכולה", את צריכה לשדר לו את חוסר היכולת והמוכנות של הגוף שלך לפצוח בדיאטה.

נקודה נוספת, אולי הוא מדבר על המשקל שלך דווקא כדי לספר לך משהו אחר- אולי משהו בקשר ליחסים האינטימיים? אולי יש משהו שהיה רוצה שתגשימו והוא "מוצא שביל" דרך שם? תוכלי להיות שם, במקום הזה, ולהשתתף איתו?

הבכי שלך רק גורם לכעס שלו לצמוח ולגדול, אם תצליחי לעשות שינוי בתגובות, הוא גם יגיב אחרת. הבכי שלך נובע אולי גם מהסיבה שהוא נוגע בנקודה מאוד רגישה בשבילך, נקודה שליוותה אותך כל השנים.. ואולי הוא לא רגיש מספיק או לא יודע מספיק שהוא מכאיב כ"כ .האם ניסית לספר לו כמה זה רגיש אצלך, וכמה זה פוגע? אם תחברי אותו לחוויה שלך- יש סיכוי שהוא יפנים, פעם אחרי פעם יותר ויותר- שהגיע הזמן לרדת מזה, ולקבל אותך בדיוק כפי שאת.

בשורה התחתונה- אם הוא רוצה שינוי שאת רוצה בו, מה טוב ומה נעים. לפחות שניכם באותה סירה. אבל אם הוא רוצה לשנות משהו שאת שלמה איתו וטוב לך איתו ואת לא מתכוונת להתאמץ בשבילו, כתוצאה מהשלמות שלך עם עצמך- ולקחת את ההשלכות בחשבון (של המשך הערות, והמשך כעס) - ואת מרגישה שאת מצליחה להתמודד בלהדוף אותו- זאת גם אפשרות. מה שחשוב הוא מה א-ת מרגישה לגבי עצמך. מה את משדרת לסביבה, ולו. והאם את יכולה "לפצות" אותו (כי הרי כפי שכתבת- כ"כ מגיע לו.. וסה"כ הוא בעל טוב), בדברים אחרים, בהפתעות, בחיזורים, בבילוי לא שגרתי? אולי אפשר לנתב את האנרגיות של השינוי שהוא רוצה- לשינויים אחרים? ובכל הוא ירגיש שהנה, את עושה למען שינוי.

ולגבי מה שהוספת - אוקיי, הוא חרד שתגיעי למצב הזה ויש סיכוי שהעינין הרפואי הוא עוד קטליזטור בשבילו שתרזי.. אבל כל עוד את תראי לו שסה"כ את אוכלת בריא, ושאת לא מעלה - כפי שאת כרגע - זה "אמור" להסתדר, לא? שוב- זה רק מה את משדרת בבחינת השלמות העצמית שלך, ואולי כפי שכתבתי לנסות לברר איתו האם משהו עומד מאחורי כל הבקשות האלה?

מה דעתך?

תראי, דיברנו על זה המון המון. גם בפעמים בהם שנינו רגועים ולא בתוך מריבה.
הוא יודע שזה מפריע לי. מבחינה אינטימית- הוא דווקא מראה הרבה התלהבות... הוא קונה לי לבנים שיפים בעיניו ואני לובשת אותם... אנחנו בהחלט מקיימים יחסים למעלה מהממוצע ... ולא רק בצורה הכי קונבציונלית שייש. הוא משדר לי שאני מושכת אותו, למרות הבטן שמפריעה לו.לי יש אולי בעיה- כשהוא כועס עלי, ולא משנה על מה- זה נורא מפריע לי. גם בנושאים אחרים, אם קורה שהוא מתרגז... אני לא יכולה להיות שלווה, רחוק מזה.

הזוגיות שלנו איננה מותשת ושחוקה. אני מקבלת ממנו הרבה פעמים את ההרגשה שהוא עדיין מתלהב ממני. אני שואלת אותו שוב ושוב מה אפשר לתת לו, והוא מבקש מעט. אני משתדלת לתת לו בתחומים האחרים שהוא צריך ומציין.
אני לא חושבת שהוא ישלים עם זה- בשבילו מאוד חשוב איך דברים נראים. לא רק אני, גם בבית וכו'. השאלה אולי, בעיקר איך חיים בשלום, כשהוא רוצה- וירצה תמיד- משהו שאני כנראה לא יכולה לספק. איך אני מתנהגת כך, שהוא לא יעלה את הנושא..
כמובן שהכי טוב היה לשלוח אותו לטיפול, להשלים עם זה שאינני הנערה בת ה 19 שהוא פגש בזמנו... אבל הוא לא יעשה זאת. לכן, מה שנשאר בידי לעשות, זה למצוא דרך כך שכמה שפחות אני והוא נריבעל זה. אולי אין מוצא, ואני פשוט צריכה להשלים עם זה, שלכל זוג יש קונפילקט כלשהוא לא פתור, והחיים אינם מושלמים....

שוב תודה

צהריים טובים,

אכן נשמע שיש לכם זוגיות שאפשר לקנא בה בבחינת מה שאת מתארת- חברות טובה, אין שחיקה, יש ריגושים וחיים מלאים. כתבת שקשה לך כל פעם שהוא מתרגז, גם בנוגע לעוד תחומים, ואולי בתחום הזה של המשקל זה פשוט "יותר פוגע" באיזו מטרה ישנה. לאורך ההודעה את מסבירה שהבעיה נובעת מעצם הכעס שלו - ואיך הכעס הזה משפיע עלייך ועל פעולותייך אחריו. אם יש משהו שצריך לקבל בזוגיות, ביחסים ובכלל לגבי עצמנו- הוא שבאמת אין דבר כזה "סופר", או מושלם, לא תמיד נוכל לרצות את כולם, במקרה הטוב אולי את עצמנו. וכשהסביבה לא מרוצה ומראה את זה בצורת תסכול, או כעס, או הערה כזאת או אחרת- אנחנו מיד נזרקים למרום של "איך אני משנה את זה, שהכעס יתחלף בתחושת סיפוק, ושלא ארגיש רע עם עצמי".. וזה לא תמיד אפשרי. לפעמים הפוך- כדאי להתמודד עם המציאות as is וזה גם הרבה יותר מחשל להמשך.

את לא רוצה שהוא יעלה את הנושא, אני מניחה, בגלל מה שזה מציף אצלך ומחפשת את הדרך איך להקדים תרופה למכה. אז אפשר לחשוב בכיוון הזה, של ללכת יותר על ביצים ולגרום לו פחות להעלות את זה.. ואפשר גם לחשוב על כך שאם עלית על הנקודה שהיא- כל פעם שיש מצידו כעס את לא שלווה, את מוצפת, ולא משנה מפאת איזה נושא- אולי דווקא זו הנקודה שתוכל לפתוח לך את הפתח לפיתרון. כי אחרים כפי שגם את כתבת לא נוכל לשנות. אבל אם על עצמנו יש לנו שליטה, ויכולת ניהול עצמית, בוודאי נוכל לשנות תגובות שלנו, כמו הצפה וסערת רגשות מכעס של אחר קרוב אלינו.

ואם נחזור לבקשתך- אני מאמינה שהוא ימשיך להעלות את הנושא, אני לא בטוחה שזה בשליטה שלך- למנן את מידת ההערות ואת התדירות שלהן. אבל כשזה כן יקרה את תוכלי להגיד כפי שהצעתי שככה טוב לך ואת מעניקה לו את כל מה שאפשר, או באמת להגיד את מה שכתבת כאן מאוד יפה- לכל זוג יש איזה קונפליקט לא פתור. אם הוא לא יהיה מוכן להגיע ליעוץ, אזיי הוא מעדיף להישאר בעמדה המעירה, ופחתו בעמדה שחולקת עבודת צוות משותפת על הנושא, או על עינין הכעסים. שוב אני מחדדת שרק את יכולה להשפיע על התגובות שלך - ואם זיהית אצל עצמך חלק חלש, שנפגע לעתים קרובות- אולי שם דווקא אפשר לטפל, ולהבטיח יותר שלווה להבא.

אתן לך דוגמא- לפני כמה חודשים, כעס על משהו אחר לגמרי, וגם אז הרגשתי נורא עם השתיקה שלו, עם החמצת הפנים. אני חושבת שאנסה טיפול, שיתן לי כוחות,דרך להתמודד עם הרגעים הפחות אידאליים בנישואים שלי ושלו...


תודה על הכל.

זה דורש אומץ לכתוב מה שכתבת ולהתכוון ברצינות לעשות צעד. אני משוכנעת שכשתתחילי לגעת במקום הזה, את תחושי כבר את ההקלה מולו - והוא מולך באופן אוטומטי כמעט.

אין לי ספק שאת עושה צעד חשוב לך ונכון. נשמע שאת לא מה"עומדות במקום", שמנסות, כפי שתיארת את חיי הזוגיות, באופן סימבולי.

אם תרצי עזרה נוספת, המלצות וכדומה- אני פה, ובמייל המצוין למעלה.

הרבה הצלחה- וישר כוחך.