זקוקה לעיצה..

סיגל יקרה,

למיטב הבנתי בעלך בחר להינשא ולהקים משפחה בגיל מאוחר יחסית (יש לי תחושה שהקשר איתך היה הקשר הראשון שהיה לו, במהלך חייו, שהוביל לנישואין ולהקמת משפחה, האם אני צודקת?) ולא בכדי...
נראה כי למעשה יש לך שני ילדים. ילד בן שנה ושבעה חודשים וילד בן 40...
אני מאמינה לו. אני מאמינה שהוא באמת התכוון לקיים את כל ההבטחות שהוא הבטיח לך בזמנו, הוא פשוט מתקשה לעשות זאת.
בשפה האימונית, התנהלותו מאופיינת על-ידי מספר חסמים, מחסומים, אשר מונעים ממנו לעמוד במילתו אלייך ולהתנהג כפי שאת מצפה ממנו וכפי שהוא היה רוצה, כפי שהוא הבטיח.
אחד החסמים הבולטים הוא חוסר היכולת שלו לקחת אחריות על חייו ובוודאי שעל חייכם המשותפים.
הדבר בא לידי ביטוי בכל שורה (כמעט) בפנייתך. בהודעה הפתאומית הזו, מבחינתך, לגבי ה"חופשה עם החבר'ה באילת", בחוסר התפקוד שלו בבית ובהתנהלותו הסוליסטית המונעת על-ידי הרצונות והדחפים שלו בלבד בתוך הזוגיות והמשפחה.
חסם נוסף שלו הוא חוסר הבגרות שלו. בדומה לנער בגיל ההתבגרות, שאינו מודע לתפקיד המוטל עליו במסגרת המשפחתית, אשר מרוכז בעצמו בלבד וחי בתחושה תמידית שאם הדברים לא מתנהלים על-פי רצונו פירושו שמעכבים בעדו, כך גם בעלך חש שאת "כל הזמן עוצרת אותו מלעשות דברים בחיים"...
ואם הוא חושש שמא רצונותיו ידחו על הסף או יתקבלו בעין לא יפה הוא פוצח ב"מתקפה", בדומה להצהרה הזו, על כך שאת עוצרת אותו, במטרה לגרום לך לרגשות אשמה ולרצון עז לכפר על "התנהגותך הרעה" ולהסכים לגחמה החדשה שלו, במקרה הזה הטיול לאילת, בעיתוי ממש גרוע מבחינתך.

כמו שאני רואה זאת, מהות הזוגיות שלכם ואיכות חייך, כחלק מזוגיות זו, תלויות בעיקר בך.
ככל שתצליחי לנווט ולנתב את חייכם כמשפחה מתוך אהבה, הכלה, קבלה וסבלנות, תצליחי להביא למצב בו ה"יחד" שלכם ינוהל ויתנהל כמשפחה נורמטיבית.
העובדה שלאחר טיפול זוגי הקשר ביניכם השתפר מעידה על הרצון שלו ב"יחד" ובמשפחה אשר יצרתם יחד, אולם לאור החסמים המנהלים את חייו הוא אינו מסוגל, בשלב זה, לפעול לשם כך.
ייתכן כי סיימתם את הטיפול הזוגי לפני שהוא הסתיים באמת, בטרם עת.
יש מקום לשקול המשך טיפול זוגי או אימון לזוגיות עד תחושי כי בעלך מצליח לנהל את חייו כחלק ממשפחה ולא להיות מנוהל על-ידי חסמיו וראיית העולם הסוליסטית המנחה את התנהלותו כעת.