פחד לשחרר

אתי יקרה,

חששותייך טבעיים וברורים לגמרי.
במשך (כמעט) שלוש שנים גידלת את הילד הזה, מושא אהבתך ודאגתך, לבדך. נשמת והרחת אותו מידי לילה לאחר שכיסית אותו לפני שינה, העפת בו עוד מבט אחד מלא אהבה לפני שסיימת את יומך ועלית על יצועך ובבוקר, חלפת על פני חדרו והעפת מבט בפני המלאך שלו בדרך למטבח, לכוס הקפה הראשונה המסמלת את תחילתו של יום נוסף.
רק המחשבה על לילה בלעדיו, יכולה לעורר חוסר שקט וגעגועים, על אחת כמה וכמה כאשר מחשבה זו תהפוך למציאות והוא באמת לא ישן בסמוך אלא במקום אחר, ולא במקום אחר כלשהו אלא בביתו של אביו שזה לא מכבר חזר לחייו.
דאגתך גם היא טבעית וברורה לחלוטין. כאמור, אביו בחר לקחת חלק משמעותי ותדיר בחיי בנכם זה לא מכבר ואת תוהה האם לאחר פרק זמן כה קצר אפשר לסמוך עליו שיעמוד בהתחייבות ובאחריות על בנכם יומיים שלמים ורצופים.
התשובה לכך נמצאת אצלך. את מכירה את הבחור ואת יודעת מה הדבר הנכון לעשות.
העובדה שמעבר להיותך מודעת לחשיבות הקשר ביניהם את מעודדת את הקשר הזה והעובדה שבנך אוהב אותו מעידות, כנראה, על כך שלקחת החלטה נכונה.
אני משוכנעת, שאם לא היית חשה שלמה (בעת קבלת ההחלטה) עם שהות בנך אצל אביו למשך יומיים הכוללים לינה, היית מטילה וטו נחרץ ותכנית זו הייתה נדחית עד אשר היית חשה שלמה עם כך, כפי שאומר המשפט "אמא תמיד יודעת"...
תחושותייך כעת, לאחר שלקחת החלטה, מעורבים וגם זה טבעי, שהרי מעבר לשיקול השכלתני קיימים הרגשות, הגעגועים והדאגה, שהם תחושות שילוו אותך תמיד, הם חלק מהגדרת תפקיד האמהות...

מאחלת לכם הצלחה ב"משימה".
אשמח באם תבחרי לשתף אותנו בתחושותייך ובחוויותיכם לאחר שבנך ילון אצל אביו.

אני מודה לך שמצאת את הזמן להגיב לי ,וגם תגובתך הייתה לי מאוד מעניינת ומרגשת. אני מודעת שפחדיי הינם טבעיים לאם ,ומבחינת אבי הילד אני די סומכת עליו , רק שאני מרגישה כאילו אף אחד לא ישמור עליו יותר טוב ממני.הפחדים העיקריים שלי הם דאגות חזקות וכול מיני תרחישים מפחידים שעוברים לי בראש.אולי בגלל שזו הפעם הראשונה שהוא נוסע ממני ויהיה במרחק של שעתיים ממני..מבחינת התפתחותו והחשיבות של הקשר שלו עם אביו אני רוצה להאמין שאני עושה את הדבר הנכון ,ואני לא גורמת לו טראומה בניתוק של יומיים ממני...בכול מקרה בעוד יומיים הוא נוסע אז רק הזמן יעיד...המון תודה לך מוניקה

מוניקה המון תודה על העצה ,השבת חלפה הרבה יותר טוב משדמיינתי,הילד היה פשוט מאושר וחזר מרוגש עם המון חוויות טובות, ולי היה קצת זמן להרגע לעצמי...מסתבר שהכול בעצם הפחדים האישיים שלי בתור אמא, אני שמחה ששיחררתי ושנינו מחכים לשבת הבאה, המון תודות

אתי יקרה,

ראשית אני רוצה להודות לך על העדכונים ועל השיתוף בקורות אתכם.
כמו כן, אני מאוד שמחה לקרוא כי הייתה זו חוויה טובה, מעצימה, מקרבת ובונה, כך ששניכם ממש מצפים לפעם הבאה.
כמאמנת וכאם לשלושה בעלת ניסיון של כמעט 15 שנים בתחום ההורות והאמהות אוכל לומר לך כי החיים מזמנים לנו אינסוף אתגרים בתחום הזה (כמו בכל תחום אחר...) וכי, תמיד, עלינו לקחת את ההחלטות מתוך הקשבה מוחלטת לעצמנו (ולא לחששותינו...). מאחר ואנו מכירים את ילדינו, מודעים ליכולותיהם ומאמינים בהם, עלינו לבחור מתוך האמונה בהם ולא מתוך הפחדים שלנו.
לאור זאת, טוב עשית כאשר למרות חששותייך ודאגותייך בחרת בכל-זאת "ללכת עם הלב" ולאפשר לבנך לבלות עם אביו.
לא רק שעזרת בכך לחיזוק בניית וטיפוח הקשר ביניהם אלא גם, ולא פחות חשוב מכך, נהנית גם את מזמן איכות עם עצמך בו את היית העיקר, וכולנו זקוקים לזמן "עצמנו" מידי פעם...
אני מאמינה כי היה זה אתגר משמעותי, אותו צלחת והצלחה זו תעמוד לזכותך בהמשך הדרך.
בכל אופן, באם תבחרי לחזור ולשתף אותנו גם בעתיד, אשמח לסייע ככל שאוכל.