בן של אמא... מה עושים?

התחתנתי עם בעלי לאחר שנים שיצאנו יחד, ותמיד הוא היה הילד של אמא. תאמיני לי שהיה לי מאוד קשה אך לאחר הנישואין, בערך לאחר שנתיים, הדברים השתנו. היום אני נשואה כ-8 שנים, יש לו 2 ילדים ובעלי איתי לגמרי.
ברגע שנולדו הילדים הוא לבד הבין שאני והוא יחידה אחת, ואמו שאותה הוא מאוד אוהב כבודה במקומה מונח.
היום, אני בקשר מעולה עם אימו והכל הסתדר לטובה.

רותי, תודה רבה לך על התגובה והתמיכה.
את האמת, זה שכתבתי את מה שהרגשתי בפנים (וראיתי את הכל מהצד) גרם לי ליראות את הכל בפרופורציהץ והיום אני מרגישה יותר בטוחה בעצמי.
אני מקוה שגם אצלי הכל יסתדר.
שוב תודה רבה לך.

שירי יקרה,
תהליך ההיפרדות מדמות האם הוא ממושך ואיטי, אלא אם קורית התפכחות פתאומית. המחשבה שלך לתפוס את מקומה של האמא אצלו, היא תיקון על תיקון, לדעתי, כי זה לא מצב בריא עכשו שהוא כל כך נתון למרותה, וזה לא יהיה בריא לשניכם, בהמשך, אם הוא יהיה נתון למרותך.
לדעתי עליו לעבור איזה תהליך משחרר מואץ, שבעזרתו הוא ירגיש שיש לו דעה משלו, שהוא עומד על רגליו הוא. זה יכול לקרות למשל ע"י השתתפות בסדנא לצמיחה אישית, ויש כאלו רבות. אני מכירה מנסיוני האישי את סדנת הפורום של לנדמרק ומאוד ממליצה עליה. אני מציעה ששניכם תלכו יחד לסדנא, ומאמינה שתוכלו להפיק ממנה תועלת רבה

שלום דורית,
אני מאוד מודה לך על תשובתך.
המלצתך היתה לפנות לסדנת צמיחה אישית על מנת שהוא יעבור תהליך התפכחת וירגיש שיש לו דעה משלו. אפשר לומר שהוא בחור עם הרבה ביטחון עצמי ודעות מוצקות משלו (הוא מצליח בעבודה ויודע להתנהג בחברה, אך איכשהוא אמו שולטת על המשפחה כולה, וזה כולל אותו).
אך האם זה הפתרון היחיד? אני מכירה את עצמי ויודעת שלא אוכל לדבר איתו על דבר שכזה ובמיוחד לא להציע על סדנה!
האם אין ולו דבר קטן או צעד ראשון לקראת פתרון שאני אוכל ליישם בעצמי?

או האם יש אפשרות שרק אני אשתתף בסדנה?

תודה רבה,
שירי

היי שירי, פספסתי את תגובתך ולכן האחור בתשובתי.
אני חושבת שרצונך לפעול באופן עצמאי, ליישם בעצמך, כמו שאת כותבת - זו גישה מאוד אחראית ובוגרת. הרבה אחרים מאשימים את השני בדברים ומעדיפים לחכות שהוא ישתנה, ואילו את שואלת אם יש משהו שאת יכולה לעשות.
לדעתי, את יכולה להפיק המון תועלת מסדנא כזאת, ורוב האנשים עושים אותה בנפרד מבן הזוג, כיוון שזו סדנא לצמיחה אישית, אין בה הדגש על זוגיות, אם כי יחסים, קירבה, ונושאים קשורים אחרים נדונים שם בהרחבה.
אני מניחה שאם את תלכי לבדך, יקרו שני דברים אולי:
יתכן שלאחר מכן את תיראי את ה"בעייה" כפי שאת תיארת אותה במכתב הראשון בצורה אחרת. יתכן אפילו שלא תיראי בה בעייה כלל, אלא תיראי בה קשר איכפתי וחזר בין בן זוגך לאימו, תיראי בה את האפשרות שבן זוגך הוא אדם שיוצר קשרים עמוקים ואיכפתיים עם מי שקרוב אליו...
דבר נוסף שקורה בהרבה מקרים הוא שהאנשים הכי קרובים לך מעוניינים אף הם לעבור את הסדנא כי מסקרן אותם מה שעבר עלייך, או כי הם רואים את ההשפעה עלייך ורוצים אותה גם הם, אז יתכן שבן זוגך ירצה לעשות את הסדנא אחריך.
מה דעתך?

דורית, תודה רבה על העידוד!
זה מאוד חיזק אותי ואני בהחלט אנסה ללכת בעצמי לסדנה (אולי אפילו אשכנע חברה להצטרף).

שוב, המון תודות על העידוד והחיזוק - זה מאוד עזר לי.
ואני כבר מרגישה הרבה יותר טוב רק כי כתבתי את מה שישב לי בגרון.

שירי