זוגיות ונסיעות

ט מהיקרה, בכל המכתב שלך מאוד בלט לי החסך הגדול שלך בחוויות משותפות איתו של נסיעות וטיולים - שזה משהו שמאוד מגדיר אותך כבן אדם, ומצד שני אתם 10 שנים יחד ולא כתבת מילה אחת על יתרונותיו, או על אהבתך אליו.
האם את שלמה עם הזוגיות הזו?
האם את רואה בו מישהו שתרצי להקים איתו משפחה, לבלות איתו את רוב חייך? לצאת איתו לפנסייה ולטייל בעולם? שקלת האם אולי אתם לא באמת מתאימים?
קיימת אפשרות שמבחינה רגשית הדרך היחידה שאת יכולה להרשות לעצמך להטיל ספק באהבה הזאת "מתנקזת" אל "חיידק הטיולים" שאת מתארת. זה כאילו שדרך ההיבט הזה שאליו את מודעת והוא "חי ובועט" - יוצאת לאור ההתנגדות שלך וחוסר הסיפוק שלך בזוגיות הזאת.
זה כמובן ניחוש פסיכולוגי שלי... כי הרבה פעמים אנחנו לא מרשים לעצמנו לערער אפילו בפני עצמנו על המקום בו אנו נמצאים כי זה מפחיד להכיר בבעייה ולעשות צעדים כה מרחיקי לכת. אבל משהו בנו לא שקט ולא שלם עם המציאות ומשמיע את קולו דרך המחשבות היותר לגיטימיות, כמו במכתב שלך.
אז אם אני צודקת - עלייך לחשוב היטב האם הוא בן הזוג שאת מאחלת לעצמך.

אם אני טועה, ויש אצלך המון אהבה והערכה אליו, אז עליכם לעבוד על מתן יותר חופש אישי בזוגיות שלכם שכל אחד יממש את עצמו ואת צרכיו, מבלי שזה יפגע עד כדי כך באחר.
זה שהנסיעות שלך מערערות אותו עד כדי כך - אני חושבת שזה משהו שניתן לעבוד עליו ולשפר אותו. לברר מה כל כך מפחיד אותו. יתכן שבאותה נסיעה ארוכה בה נפרדתם בגלל הנסיעה - הוא עבר זאת מאוד קשה רגשית ומאז הוא בטראומה מנסיעותייך. אם הוא יבין זאת הוא יוכל להיערך נפשית לנסיעות הבאות שלך.
אשמח לשמוע ממך תשובות על מה שהעליתי כאן.

באמת לא כתבתי יותר מדי עליו ועל אהבתינו כי בשבילי ברור לחלוטין שהוא האדם בשבילי.
כבר ניסיתי לחשוב עם עצמי האם הנסיעה הזאת היא רק תירוץ, אבל ממש לא. אני אוהבת אותו מאד מאד מאד, ואני רואה את עצמנו ביחד לתמיד, עם אותן שאיפות משותפות להקים משפחה, ילדים ומה שנקרא "להזדקן ביחד". יש ביננו הרבה הבדלים ותכונות מאד שונות ולא שאין ויכוחים וריבים וגם היו לנו משברים קשים שהצלחנו להתגבר עליהם, בגלל שבבסיס יש לנו אהבה חזקה שנצחה גם כשפרידה היתה הפתרון הקל. אבל הנושא הזה, שהוא נטו עניין הטיולים, מה שעבור אנשים אחרים הוא כיף גדול, אצלנו זה פשוט סיוט.
בנסיעה הראשונה אכן קרה מאורע נוראי. אחותו שאיתה טיילתי בחו"ל חלתה שם מאד, חזרה לארץ ונפטרה, ואני בעצם חזרתי בגלל זה. זה ברור שיש צלקת עמוקה מהעניין, אבל אני זוכרת את ההתנגדות הקשה שלו וריבים אין סופיים גם לפני אותה נסיעה ואותה טראומה. עכשיו זה רק הפך קשה יותר, אבל יש איזשהי התנגדות בסיסית ועקרונית עוד לפני זה. כל ההתנהגות שלו והדברים שהוא אומר מראים שהוא חווה את העניין כמו בגידה. אני מרגישה שיש לנו קשר חזק מספיק בשביל לאפשר לכל אחד הגשמה של חלומות גם כאלו שהצד השני לא שותף להם, אבל בתפיסה שלו- נסיעה כזאת היא הרסנית לקשר. העובדה שהוא כל כך פגוע ממני לא מאפשרת לי באמת לקום ולעשות את זה. הוא עכשיו בפאזה של "יללא, תסעי כבר, ונראה מה יהיה" ורומז לאופציה של פרידה. ונראה שכרגע עליי לבחור אחת מבין שתי אופציות גרועות- לוותר על החלום, או לוותר עליו.

כשישבתי קצת לחשוב מה עשויה להיות המשמעות של הנסיעה הזאת עבורו, ולמה זה נחווה עבורו ככה, אז נראה לי שזה קשור לנטיה לפריקיות של שליטה (והוא יודע את זה על עצמו- בחיים לא עישן, שתה וכד'), ונראה לי שמה שכל כך מאיים עליו זה העניין של החוסר ודאות- לגבי מה יקרה איתי ובמיוחד לגבי מה שיעבור אצלי בראש.
נראה לי שהוא מפחד שאני אגלה על עצמי שאולי הוא לא בשבילי, ואולי הוא אפילו מפחד לגלות על עצמו דברים כאלה. אני מרגישה מספיק מגובשת באהבתי אליו כך שאני לא מפחדת מדברים כאלו.
גם חוסר הרצון שלו לעשות טיול כזה ארוך קשור לדעתי באותו צורך בשליטה וקושי מול חוסר ודאות, הרי טיול ארוך זה מן מסע כזה.. שלוקח אותך לכל מני מקומות, מראות, גילויים וחוסר הידיעה- זה כל הכיף. אני זוכרת מהטיולים הקודמים שהרגע הכי כיפי בשבילי היה כשהרכבת עוצרת אחרי נסיעה ארוכה ועולה מן התרגשות כזאת של לקראת מה הולכים עכשיו? בשבילו זו לא התרגשות נעימה אלא מצוקה.

ט מ היקרה, תודה על כל התוספות החשובות!
לאור מה שאת כותבת על כך שלגמרי ברור לך כמה האהבה הזו חזקה ושהוא הגבר בשבילך מכל הבחינות, אז עלייך להתמקד באיך מתגברים על הקושי המסויים הזה.
כלומר אתם מתאימים בהמון בחינות אבל כאן יש אי התאמה.
האירוע הטראגי של פטירת אחותו ממחלה תוך כדי הטיול שלה איתך מסביר עד כמה הוא מתייחס לכל הנושא של יציאתך לחו"|ל בצורה רגשית. אמרת שההתנגדות שלו עוד היתה קודם לכן, וניתן לייחס זאת ל"קונטרול פריק" שבו.

על כן,יש לצפות לכך שלאורך השנים הראשונות שלכם יחד, תמיד יהיה לשניכם קושי גדול סביב הנושא הזה. ניתן להקל על כך ע"י ייעוץ ספציפי - גם זוגי וגם אישי במקביל, אצל אותו יועץ, ראשית על מנת להבין יותר לעומק את התופעה ושנית על מנת למצוא פתרונות מקלים שיהיו מקובלים על שניכם. אני מאמינה שהנוכחות של אדם נייטראלי מקצועי תאפשר תקשורת יותר פתוחה ויותר יצירתית מבחינת מציאת פתרונות, כי כרגע שניכם מאוד חסומים וטעונים סביב הנושא הזה.
עצם ההבנה שניתן להישאר בזוגיות למרות קושי מן הסוג הזה - היא חשובה.
חישבי על זוגות שמתחתנים, כאשר האחד הוא דתי והשנייה חילונית. זה קושי יומיומי ויש זוגות שמצליחים להתגבר על כך.
או זוגות שאחד מבני הזוג יוצא לעבוד בחו"ל באופן קבוע. יש קשיים מסוגים שונים ובני זוג שאוהבים מצליחים להתגבר עליהם - אם כי לא בקלות ולא לחלוטין. אבל - האהבה יכולה לנצח...