נבגד

מכבי יקר,

נראה כי ערך המשפחתיות מדורג גבוה בסולם הערכים שלך. המשפחה חשובה לך עד מאוד, חשוב לך להיות משמעותי בחיי בנותיך כמו שהן משמעותיות עבורך ולכן יצרת, ולאורך השנים טיפחת ודישנת, קשר חזק וקרוב עמן.
קרבה ואינטימיות, הן נפשית והן פיסית, הינם שני ערכים נוספים אשר נמצאים גבוה במדרג הערכים שלך. קיומם ומימושם חשובים עבורך ובהיעדרם אתה חש אי-וודאות, אי-נוחות ואי-נינוחות.
טבעי הוא שלאחר לידה מתגלעים קשיים פיסיים ונפשיים אצל שני בני-הזוג.
הקשיים הנ"ל באים לידי ביטוי בכמה אופנים:
עייפות פיסית – בעיקר אצל האם וזאת כתוצאה מהלידה, הכאבים הדימומים, מחסור
בשעות שינה וכד'.
עייפות נפשית – הנובעת מלחץ, מצוקה, חרדה, חוסר אונים ותחושת הזנחה – אצל
האב.
תקשורת זוגית לקויה – אשר נגרמת כתוצאה מהקשיים הפיסיים והנפשיים הנ"ל
ובנוסף מההתמקדות תקשורתית סביב צרכי התינוק.
מחסור בתקשורת זוגית אשר עלולה לגרור אחריה
חוסר הזדהות רגשית של בני-הזוג אחד לשני, כעסים,
תסכולים ותחושת ריחוק וניתוק.
מחסור באינטימיות רגשית ונפשית כתוצאה מכל הנ"ל.
ההתמודדות עם הקשיים הנ"ל, המתקיימים במישורים מקבילים בו זמנית, אינה פשוטה.
לעיתים, כתוצאה מהעומס הפיסי והרגשי, המוטל על כל אחד מבני הזוג, נוצר ריחוק במקום ששרתה בו הרמוניה ותחושת קרבה ושותפות. כך שבנוסף להסתגלות למציאות החיים החדשה ולישות החדשה והיקרה שיש לטפל בה, ולדאוג ולצרכיה, חש כל אחד מבני הזוג, שהוא לבד במערכה, במקום שהיה בו "יחד". הזוגיות, שהיא הבסיס הרחב והיציב של המשפחה, נדחקת הצידה.
נראה כי גם אצלכם הזוגיות נפגעה ונוצר ביניכם ריחוק פיסי ונפשי.
ייתכן כי אשתך חוותה כאבים בעת קיום היחסים, בתקופה שלאחר הלידה, שמאוחר יותר לוו בחששות מפני האינטימיות הפיסית והיא לא הרגישה נוח לשוחח איתך על כך ולכן בחרה, תחילה, להפחית את תדירות המפגשים האינטימיים ומאוחר יותר בחרה לשמור נידה.
ייתכן גם, כי היא חשה ריחוק נפשי וחוסר חשק כללי, כך שהתוצאה הייתה אותה תוצאה.

מאחר ולך חשובים ערכי האינטימיות והמשפחתיות ומאחר ולא מצאת מענה הולם לצרכיך, גם אתה התרחקת ממנה ואז...בעיתוי אומלל ביותר מצאת כי אשתך חידשה את הקשר עם ידידה מהעבר.
למרות תחושותיך הקשות אני חושבת כי עליך לממש את ערך האינטימיות הנפשית, שכה חשוב לך, ולשוחח עם אשתך על "תגליותיך". מאוד ייתכן כי יש לה הסבר הגיוני למסרון שמצאת.
עם כל הקושי, נסה לא לקפוץ למסקנות חפוזות. ייתכן כי "הראיות נסיבתיות" וכי אין ביניהם מאום ולא קרה ביניהם כלום.
למען השקט הנפשי שלך, למען משפחתך ובנותיך ולמען מימוש אושרך בתוך המערכת המשפחתית דבר איתה ובקש הבהרות.
אני מאמינה כי כאשר הדברים התבהרו, תחוש אחרת.

אשמח באם תבחר לחזור ולשתף אותנו כאן בפורום וכמובן אשמח לסייע ככל שאוכל.
מאחלת לך הצלחה בשיחת ההבהרה ובהמשך הדרך המשותפת שלכם כמשפחה.

אני מסכים עם דעתה של מוניקה שאתם צריכים לדבר גלויות ולפתור את הריחוק שנוצר בניכם שנראה מכאן ללא כוונת זדון,
אבל רציתי לשאול אותך שאלה, מה זה לשמור נידה ללא מקווה ? תגלה לי את הפטנט הזה... כי עד כמה שאני ביררתי אז המקווה היא חלק בלתי נפרד מהחבילה שנקראית שמירת טהרה, ולא ניתן לדלג על השלב הזה לפי כל הרבנים והדעות שהיו מאז ועד היום, אז מעניין אותי מסקרנות...למה היא עושה את זה,,,

בהצלחה

לאחר ששוחחנו היום כמובן שהיא הגיבה בכעס רב וניסתה להסביר שההודעה היא סוג של באג בפייסבוק ששלח לה הודעה למייל,ושהיא נשבעת בילדות שלא היה לה שום רומן ושיחות או הודעות עם הבחור,כמובן שזה נראה לי לא הגיוני הכן יש הודעות זבל בפייסבוק אך לא בתוכן כזה.
בכל מקרה הקשתי קצת עם שאלות והתשובה שלה היא שהיא מוכנה ללכת לפתוח תיק גרושים ולא אכפת לה להתגרש ואחרי כחצי שעה ביקשה שאני יעזוב את הבית.
כמובן שהייתי בהלם מוחלט מזה שהיא יצאה בהתקפה כזו עדיין לא עניתי לה..

מכבי יקר,

ראשית, אני מודה לך על שלאחר שיחה כה קשה מצאת את כוחות הנפש ובחרת לחזור ולשתף אותנו כאן בפורום. ברור לי שזה לא היה קל ואני מאוד מעריכה זאת.
צר לי שכך קרה ומצאת את עצמך בסיטואציה כה קשה ומכאיבה. יחד עם זאת העובדה שבחרת לנהל את השיחה הזו ואף להמשיך ולהקשות, כפי שציינת, מעידה על היותך איש עם הרבה כוחות נפש וצורך חזק בוודאות וכנות בחייך.
תגובתה הכעוסה של אשתך לא הרתיעה אותך ומתוך הרצון והצורך שלך לדברים ברורים, חוסר ספק ואמינות המשכת לדרוש תשובות לשאלותיך הרבות.
למרות שאולי תתקשה לקבל את דבריי אלה, אני מאמינה כי כל משבר הינו הזדמנות להתפתחות, לצמיחה ולהתקדמות, הזדמנות למשהו טוב יותר. הזוגיות שלכם "עלתה על שרטון" כבר לפני הרבה זמן וחשת בכך היטב לאור בחירתה של אשתך להתרחק ממך פיסית ואני מניחה שגם נפשית.
בהיעדר קרבה ואינטימיות, אשר מהווים צרכים ומניעים מרכזיים עבורך ובהיעדר תחושת המשפחתיות שכה חשובה לך "העברת את חייך" מתוך תקווה כי הדברים עוד ישתנו לטובה והמצב יחזור לקדמותו.
לחיות באופן כזה, כאשר הערכים המרכזיים שלך לא באים לידי מימוש, הינם חיים אשר אינם יכולים לספק עבורך את חושת האושר והסיפוק.
לעיתים, יש לזעזע את המערכת בכדי ליצור שינוי ולכן טוב עשית כאשר בחרת ל"פתוח" את הנושא מול אשתך ולגרום לזעזוע כלשהו במצב הבלתי-נסבל שנוצר. אני משוכנעת כי נדרשו ממך הרבה כוחות נפש, אולם כפי שכבר ציינתי ניחנת בהרבה מהם ואין לי ספק כי מתנה זו תעמוד לזכותך בכל מצב קשה בו תיתקל בחייך.
ייתכן כי אשתך הגיבה כפי שהגיבה מתוך הצורך להתגונן בפני השאלות שהמטרת עליה באופן לא צפוי מבחינתה, והרי ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה. אולי באמת לא היה ביניהם כלום והיא נפגעה מחוסר האמון שלך בה ולכן היא בחרה באופן אימפולסיבי ל"שבור את הכלים". ייתכן כמובן, שהיה משהו והיא הופתעה מכך ש"עלית" עליהם.
בכל אופן, המצב רגיש ולא נראה לי ראוי ל"פרק את החבילה" וזהו מבלי לנסות ולפתור את הדברים בצורה בוגרת, אחראית ומקובלת על שניכם וכמובן כך שהילדות תפגענה כמה שפחות.
ילדים הינם הסנסורים הטובים ביותר. הם רגישים לכל שינוי, הם מיטיבים לקרוא בין השורות והם מרגישים הכל ויודעים הכל, לכן, על-מנת לחסוך מבנותיך עוגמת-נפש עליך לעשות את הכל על-מנת להגיע עמה למצב של שיח בוגר ופתוח. בלי קשר לתוצאה הסופית של המצב הזה, הסיטואציה הזו יכולה לשמש עבורך כהזדמנות.
או שתצליחו להתגבר על-כך וזוגיותכם תתעצם ואפשר לשקול כאן גם עזרה מקצועית של מאמן לזוגיות או יועץ זוגי, או שתיקחו החלטה משותפת להיפרד וגם כאן איש מקצוע יכול להיות לעזר.
בכל אופן, כאשר אתה תהייה מאושר גם בנותיך תהיינה מאושרות ותהייה להן האפשרות להתפתח באופן בריא.

מחזקת את ידיך ומאחלת לך הצלחה רבה.
אשמח באם תבחר לחזור ולעדכן אותנו בפורום וכמובן אשמח לסייע לך בהמשך הדרך ככל שאוכל.

כמה חוכמה בתגובתה זו של מוניקה.