תקשורת נוראית בהריון

שלום דנה,
תודה על השיתוף שלך.

כידוע גם עבור גבר לא פשוט עם חוסר הוודאות שיש בתהליך ההירוין. גם הוא, כמוך, לא יודע מה יקרה, אלא רק משער, ומנסה להתכונן. כאשר קורים דברים לא אופייניים, או שהתחילו רק בהיריון והם בבחינת "שינוי" אצלו- לא בטוח שהוא יוכל להגיב ביתר גמישות, דווקא לאור כך שגם הוא צריך להסתגל למשהו חדש.. עכשיו לקראת הלידה בע"ה בזמנה, זה גובר יותר. נסי גם להבחין בהיבט הזה שאת נושאת את הילד של שניכם, האחריות עלייך היא עצומה, וכשאת הולכת, או יוצאת, או סתם לבד עם עצמך- למעשה את נסתרת מעיניו והילד שלו- איתך. יש משהו גם בעובדה הזאת שאנו אלו שנושאות את הילדים של בן הזוג, וזה חלק מהרגשת חוסר השליטה שלו. זה בהקשר לכך שאמרת שאולי הוא מתקשה כשאת לא בסביבה ואני מתחברת לזה.

הלכה למעשה, בבחינת מה ששאלת- יש שני מישורים, המישור האחד הוא שאת לא מפונקת- עובדת, מנקה, עושה, מפשירה בשר (לפחות התכוונת להכין אותו), לא מבקשת יותר מדי ולא דורשת. המישור השני הוא שהוא מטבעו לא יוזם גם פעולות לקראתך (אולי בגלל שאת לא מבקשת והוא מנסה להבין איך עליו להתנהג?), יכולת ההכלה שלו תלויה במידה מסוימת גם בך- ובתקשורת שאת בונה איתו במהלך התקופה החשובה שאתם עוברים. מאוד חשוב שתשתפי אותו במה שעובר עלייך, תחושות, מחשבות, תוכניות משותפות, אולי יותר לקרב אותו לחוויה שלך ע"י הילד שיוולד בע"ה. אולי הוא באמת חש לבד במקום שלום ומאוד חסר אונים. וכשאת עושה משהו שלא מוצא חן בעיניו- הוא ישר משתלח. המקום האינטימי הוא הדדי, חשוב לזכור, וההענקה אף היא. נסי להסביר לו כשהוא רגוע את עינין השיכחה בהריון, ומאידך נסי כן להתקרב ואולי להעיז לפעמים לבקש משהו עבור עצמך, יש סיכוי שהוא, מתוך זה, יחווה אותך שונה, וגם את התהליך שאתם עוברים יחד.

בהצלחה רבה.