האם לאפשר נסיעה לחול לבד

הי אפרת,

קודם כל אכן כל הכבוד לך שאת מאפשרת לבעלך לצאת פעמיים בשנה לגיבוש כאשר את נשארת עם כל העומס עלייך. ואגב אין לי ספק שהוא מעריך אותך על כך, לאור הקשר החיובי שאת מתארת.

אני רוצה שתתמקדי רגע בבקשה שלו- לצאת עם חברים. נשים רגע בצד את כל העלבון ואת כל השאר. סה"כ, אני מניחה שאם לא היו גיבושים מהעבודה את היית שוקלת לחיוב שיצא מדי פעם עם החברים שלו. אבל לך העומס הוא כבד, ואת חשת מעט מוזנחת ולא מוערכת, ונפגעת מהמקום הזה- שבכל מקרה 10 ימים בשנה את לבד איתם, כולם קטנים, ואת אמא אחת שמאפשרת לאבא לעשות חיים. הוא לא "ספר" את זה, אבל לפי הבנתי אמר שמוכן לוותר על הגיבוש מהעבודה, ועם זה אני לא רואה בעיה.

כרגע, הבעיה שאת נמצאת איתה היא העלבון והפגיעה שחשת. הוא חש שאת לא מפרגנת (מה שלא נכון בהתחשב בכך שיוצא עם העבודה, ואני מניחה שאת לא עושה פרצופים אם החלטת לאפשר לו באמת), ואת חשת שהוא לא מעריך אותך על ההקרבות שאת עושה למען ההנאה שלו (וגם כאן, אני בטוחה שלאחר התקררות מסוימת מהכעס והפגיעה- הקשר הוא טוב וחיובי דווקא כי יש הערכה הדדית). לא התרשמתי שהוא "דרש" עוד נופש, אלא בא אלייך בבקשה נוספת. יתכן, ואת חשה כי העומס מונח עלייך בהרבה פעמםי, ואילו לך אין הרבה הזדמנויות לנפוש כך, וכאשר הוא מעיז לבקש דבר כזה- את חשה יותר לבד ויותר אחריות.. יתכן?

רק רציתי להוסיף על דבריה של עדי שענתה לך בחכמה ייתרה,,,
תחשבי רגע רק על הצרכים שלך, ותבדקי מה חסר לך באמת כשהוא נוסע ?
וכן, מדוע את אינך יוצאת לנופש מידיי פעם ? אולי כשתמלאי את המצברים שלך, יהיה לך יותר קל לפרגן בכייף גם לבן זוגך...
ואם אני כבר כאן אז תבדקי גם את זה >
יכול להיות שקשה לך עם זה שהוא רוצה לנסוע עם חברים ולא איתך ?
אתם יוצאים בייחד ?
בהצלחה ושבת שלום