נלחמת יום יום

שלום רבקה,

את מתארת מצב בו בעלך ביקורתי אלייך ובא עם הרבה טענות שמפריעות לך, עד כדי ריחוק פיזי ממנו ועצבים רבים. כתבת שאתם מאוד אוהבים ולא מעוניינים לפרק את החבילה, אני מרגישה שמה שאת מחפשת זאת הכוונה ל-מה עושים עם זה. אני לא יודעת כמה בעלך פתוח לדבר על העינין והאם במשברים אחרים אתם כן יכולים לפתור את המצב ע"י תקשורת נכונה. אם את מרגישה שחסר לכם בקשר את התיווך הזה, של תקשורת נכונה ושל התמודדות עם משברים, אני חושבת שאת יכולה ומוזמנת לפנות ליעוץ, אפילו רק בשבילך כדי שתשמעי באופן מקצועי יותר מה את יכולה לעשות.

על מנת לדעת בוודאות איך לעזור לכם, חסרים הרבה פרטים שלא ציינת על הזוגיות שלכם- למשל בני כמה אתם, איך תגדירי את הקשר, מה המחסומים העיקריים בקשר שחוזרים על עצמם וכו'. אם תרצי לפרט יותר אוכל להתייחס יותר ולנסות להציע יותר פתרונות.

רבקה יקרה,

נראה כי לבעלך יש צורך מאוד חזק להעיר ולבקר וכתוצאה מכך נוצרת אווירה של מעין חוסר שביעות רצון מבחינתו. אני לא משוכנעת שהוא באמת לא שבע רצון, אך הערותיו החוזרות והנשנות לגבי כל דבר עשויות ליצור אווירה ביקורתית ולא נעימה.
לאור זאת, תחושותייך ותגובותייך יותר ממובנות.
האם ניסית אי-פעם ל"פתוח" את הנושא מול בעלך ולשתף אותו בתחושות הקשות שדבריו גורמים לך?
האם הוא מודע לתוצאות של התנהלותו זו? כלומר, האם הוא מודע לכך שהתנהלות זו שלו היא זו אשר גורמת לך לריחוק ממנו, ריחוק אשר פוגע בשניכם והדיו מגיעים גם לבנותיכם.
לא ברור לי למה את חשה שאת זו שצריכה לעשות עבודה עצמית, כפי שקראת לזה. מהמשתמע מדברייך אני חושבת שעבודה עצמית שבעלך יעשה על עצמו יכולה להועיל לשניכם כפרטים ולזוגיות שלכם.
מאחר וכפי שציינתי, וכפי שעדי הזכירה בתשובתה, בעלך חש צורך להעיר ולבקר, אולי הוא יוכל לנסות להאיר ולפרגן, כלומר לומר דברים על דרך החיוב, באופן בונה, במקום על דרך השלילה.
לרוב, האופן בו נאמרים הדברים לא פחות חשוב ממהות הדברים הנאמרים.
גם אני חשה, כמו עדי, ששיחה עם איש מקצוע יכולה להועיל במקרה שלכם. כפי שציינת אתם אוהבים ומעוניינים להמשיך ולהתפתח יחד לצד המשפחה שיצרתם. תקשורת נכונה עשויה "לעשות" עבורכם את כל ההבדל.

עדי שלום שאלת בני כמה אנחנו בעלי בן 52 ואני בת 44 הקשר שלנו מאוד תלותי אם אני צמודה אליו נטו בלי משפחה או חברות הוא מרוצה אני רואה את התמונה שהוא היה רוצה אותי נטו אבללל נטו לעצמו שלא יתחלק אפילו אם הילדים .כשאני נוסעת למשפחה שלי והוא בא איתי הוא בא איתי הוא מגביל אותי שלוש שעות ומספיק {אני נוסעת אחת לחודש אם הוא לא בא אני נוסעת לשבע שעות והילדים איתי יש לי משפחה גדולה והם במרחק שעה נסיעה מימני }ואם הוא בא איתי וכעבור שעתיים הוא אומר לי צריך לזוז אני אומרת לו עוד חצי שעה הוא יסכים ואחר כך ברכב הוא צורח עליי שאני לא מתחשבת ומה אני צריכה להשאר עוד וכן הלאה על כל דבר {דוגמא אחרונה שהייתה הוא ביקש שנחגוג לבת שלנו יומולדת בבית ונזמין את המשפחה כך עשיתי ארגנתי הכל וכשהמשפחה שלי הגיע והיה מאוד שמח והילדה מאושרת מי צריך יותר מי זה אז הוא עשה פרצופים ממש לא נעימים קשוח וזה קורה כל הזמן דרך אגב המשפחה שלי לא אוהבים להגיע אליי הם אומרים אל תפגעי אבל לא נעים לנו בחברתו הוא חושב שהוא הכי מבין והכי חכם והכי הכי פשוט מושלם תודה על העצה שלכם ישאר כוח

שלום רבקה,

הקשר שלכם בעצם מורכב מהחלקים שלך ושלו, כאשר אתם די משלימים זה את זו. אני מתרשמת שהוא, גבר שמקנא לך מאוד, רוצה להיות בשליטה על הקשר ועלייך ועל כן גם אומר לך מה לעשות ו"למה עם הכובע ולמה בלי הכובע", מאוד רוצה להרגיש שהוא קובע (וזה גם משפחתך משקפת לך בחוסר הנוחות שלהם להיות לצידו). הוא צועק ומשתלח ומאשים. זה טיפוס של גבר שרוצה שהשליטה תהיה רק בידיו. את, לעומת זאת, נראה לי שמאוד אוהבת אותו על אף התכונות ואולי בגלל, וטוב לך עם זה בסיטואציות מסוימות. ז"א, זה יכול לשרת אצלך תכונות אישיותיות שלך ולפעמים זה בסדר עבורך. אבל יש מצבים שזה יותר מדי וזה חוצה את הגבול שלך- ואת מרגישה שאת חייבת להתרחק.

אני חושבת שאת צריכה למצוא קודם כל עם עצמך את הגבול שלך, איפה התכונות האלו של השליטה מתאימות לך ולצרכייך וטוב לך שיש לידך גבר ששולט על הכל ביד רמה (..), או שיש גבול לכל "תעלול" ואת מתחייבת להיות אסרטיבית יותר, ולדרוש את כבודך בחזרה, ואולי גם להודיע לו שבקצב הזה את לא תוכלי להתמודד או להישאר בסביבתו והיחסים ידרדרו. חשוב שקודם כל את- תחליטי עם עצמך- איפה הגבול שלך והאם מתאימה לך השליטה הטוטאלית שלו, האגו המופרז וכו'. הוא, אני מאמינה כך, מאופיין באישיות כזאת של רצון חזק לשליטה ושהמילה האחרונה תהיה שלו. כך שאם את אכן אוהבת אותו, נותר לנסות לגייס אותו להיות יותר סבלני, לבוא יותר לקראתך, לקיים יותר שיחות רק שלכם, אבל לא ניתן יהיה לשנות אותו, כי זה מצטייר כצורך מאוד חזק.
אשמח לדעתך.