חייבת עצה ממש אובדת עצות

שלום נעמה,

לא הבנתי כמה שנים את נשואה- 4 שנים? 11 שנים?

בכל אופן מה שאת עוברת כלל לא פשוט. נראה שאין סיבה אמיתית לחששות של בעלך, כל שכן להתנהגות שבאה בעקבות הרבה פחדים. אני מניחה שזה "יושב" על משהו עמוק בהרבה מסתם חשדות, יתכן והוא עבר בעברו מערכות יחסים ששברו לו את האמון, אם זאת בת זוג קודמת, אפילו אמא או אדם משמעותי אחר לו שבגד בו באיזשהו אופן- שבר את האמון שלו, או שחווה חוויה טראומתית שלא עובדה עד הסוף, או בכלל. יתכן וקיים גם פחד מנטישה, ועל כן הוא תמיד יהיה זה שיאיים בעזיבה, התירוץ יהיה במקרה הזה- בגידה שלא קרתה. המוח האנושי יכול לעשות פלאים כשמדובר בהגנות כ"כ כבדות. אני חשה שההגנה שהוא עוטה על עצמו אולי לא קשורה ישירות אלייך, ואולי כאמור מדובר באירועים שיתכן ואת יודעת עליהם, שקרו בעבר, שלא טופלו, או שעדיין מדממים.

לגבי הקשר שלכם, האם סה"כ קשר מיטיב? האם מגביל אותך בעוד תחומים, כלכלית? עוקב אחרייך? נקודות כאלו יוכלו יותר לספר עליו ועל הדרכים שבהן ניתן לעזור. אם הוא היה מגיע הנה וכותב שהוא קנאי וזקוק לעזרה, כמובן שהיה קל יותר. אני לא יודעת עד כמה הוא מודע או רוצה לטפל בבעיה, האם ניסית להעלות זאת מולו? האם הבהרת לו שכך אי אפשר לחיות בביטחון? אוטומטית גם הביטחון שלך מתערער וגם האמון שלך, בו, נפגע, כיוון שהוא לא מאמין לך. האם הוא יודע שההשלכות של התנהגות כזאת לאורך זמן הן בעייתיות?

יש לדבר איתו ברצינות ולשים את הדברים על השולחן- אי אפשר להמשיך ככה וצריך ללכת לטיפול, או ליעוץ. הוא יכול לבד, או איתך ליעוץ זוגי- זה אולי עדיף יותר. העובדה שאת עובדת רק עם בנות ואותו ערב היה עם נשים מלמדת על כוח שליטה מועט ביותר, שלו, בדחפים ובפחדים שלו. ז"א, המציאות לא ממש משנה את החוויה שלו- את בגדת בו, או את עלולה כל רגע וכל שעה לעשות את זה. לא משנה אם גם תהיי כלואה עם נשים באותו חדר- הפחד גובר על הכל.

לצערי, אם זה ימשיך, את תמצאי את עצמך במערכת יותר ויותר מצומצמת עם תחומי עינין ופחות אנשים סביבך. ולא מגיע לך את זה. הוא נמצא במצוקה כלשהי, רבה מאוד, שלא נותנת לו מנוח. יתכן כאמור שהמוקד לא אצלך, יתכן וכן היה משהו (שכלל לא קשור לבגידה) בעבר שטרם נסגר, אולי עימות או חוויה קשה בקשר שלכם, למרות שלהרגשתי מדובר במרכיב שהוא סוחב איתו עוד ממזמן. את בפירוש חייבת לדבר איתו, להבהיר לו שכך לא ממשיכים. שאת לא מעוניינת לחיות בכלוב כזה, שהתחושה היא קשה ובלתי נסבלת. נסי להעביר לו כמה שיותר במדויק מה א-ת חשה, ולמה הוא גורם לך לעבור. נסי לבדוק את מידת המוכנות שלו ללכת איתך לטיפול, כמה שיותר מהר.

אשמח לדעתך והיי חזקה.

היי
קודם כל תודה, את בהחלט צודקת לגביי המטען שהוא נושא עימו אני לא יכולה לשים את האצבע במדוייק על משהו אבל אין לי ספק שהוא עבר איזשהי טראומה שעדיין מעיקה עליו
העיניין הוא שאני המון פעמים מנסה לדבר איתו ולפתוח הכל על השולחן אבל הוא תמיד מצליח לעווט את דבריי ולפרשם לא כפי שהתכוונתי
אני מאוד סבלנית ומוכנה להקשיב ולהתפשר אך כמו שציינת החיים מצרים עליי ומתחילים להצתמצם עד כדי שעמום טוטאלי ועצבות תמידית
הוא לא רוצה ללכת לייעוץ זה כאילו שהוא באמת לא מודע לכך שיש לו בעיה התנהגותית
אני משתדלת ללכת על ביצים ולא לעורר שדים רדומים אבל נראה שכוחי הולך ואוזל....
אני מפחדת להרעיד את האדמה עד כדי רעד כי מעורבת בסיפור הזה ביתי הקטנה שלא מגיעה לה לעבור חוויות מתלתלות
ככל שהימים עוברים הפתרון מתרחק ממני אך גם מתקרב מאוד
עדיין לא יודעת מה לעשות:(
תודה.
נעמה

אני נשואה 4 שנים אך אנחנו 11 יחד כולל קשר של לפני הנישואים

הי נעמה,

אני מבינה את הפחד שלך לקום ולעשות מעשה דרסטי, מעבר לשיחות שאת מנסה לקיים איתו וזה לא עובד. כפי שהוא מעוות את התנהגותך התקינה, ככה הוא יעוות את דברייך ופשוט "ישמע מה שהוא רוצה לשמוע" כדי לחזק את עמדתו, שגם היא, ללא ספק כנראה לא קשורה אלייך (לאור האמור לעיל).

הילדה, אגב, עוברת חוויה מטלטלת כבר עכשיו, העובדה שהוא גורם לאמא שלה לחוש כך- לא פשוטה לה, וגם אם היא לא מבטאת את זה, אין זה אומר שזה לא מתחולל אצלה בפנים, את יכולה רק לשער. אם תשאלי אותי מה עדיף לילד- את בטח תתארי לעצמך את התשובה. הילד לא צריך לשאת על כתפיו את הזוגיות ואת הבעיות והקשיים. נכון שהרבה פעמים, מטבע הדברים, הילדים סופגים, וזה בגדר הנורמלי- כי אלו החיים ואמא ואבא יש משברים מדי פעם. אבל אם הוא חווה, במשוואה, בסה"כ, זוגיות טובה- ואף מבין שלמרות הריבים אמא ואבא אוהבים, למרות הקשיים- הם ביחד ואיתי, כל השאר מתגמד. אבל ברגע שהביחד לא קיים ומה שקיים זה אמא בוכה ומצומצמת בעולמה, ואבא שתלטן ומעוות מציאות- הילד לא חווה זוגיות טובה אלא ממש "אמא" לחוד ו"אבא" לחוד ללא משהו שמקשר ביניהם, לפחות לא חיובי, פרט אליו עצמו- רק הילד מקשר ביניהם. במצב כזה, כשהשנים עוברות, הילד, מעבר לתחושותיו הקשות בתוך חייו שלו לאור הזוגות הלא טובה, הוא חש גם רגשי אשמה (שלא תמיד מצליח לבטא אותם בשמם, אלא בהתנהגויות כביכול שוליות אחרות). רגשות האשם מגיעים מכך ש"רק אני מחבר בין אבא לאמא, הם רבים לידי, עליי, אני צריך לבחור צד, כי אחרת הם רבים. אם אבחר באבא- אמא תעלב. והפוך." זאת לא חוויה שילד יכול להתמודד איתה ולצאת ממנה בלי שריטות.

פירטתי על כך בהרחבה כי אני חושבת שחלק מהשיקול, חלק מאוד גדול עבורך- היא הילדה.

נקודה נוספת היא גורמי תמיכה- משפחה, חברים, שיכולים לסייע לך וללוות אותך, אולי להמליץ לך על אנשי מקצוע טובים קרוב אלייך (אם תרצי עזרה אוכל לנסות לאתר עבורך מישהו כזה). איש מקצוע רק בשבילך שיוכל לללוות, להדריך, לכוון, מה עושים, מתי ואיך. חשוב מאוד שתיתמכי בקרובים לך, ותשתפי אותם במה שאת חווה עד כמה שאת מסוגלת.

אשמח לדעתך.. שבוע טוב.