איך יודעים? מכתב עם כאב.

אני אשמח להתכתב איתך על כך במייל. אני בת 27 , עם אותה הבעיה בדיוק. ויש לי הרבה מה להגיד לך על כך, פשוט איני רוצה לרשום הכל כאן מסיבות שונות.
אולי נוכל לעזור אחת לשניה...:)
יש לך מייל שאוכל לרשום לך אליו?

[email protected]

מקווה שנוכל לעזור אחת לשנייה.

שלום שירה,

מתנצלת על העיכוב.

אין ספק שאתה חווה מצוקה, זה מורגש לאורך כל מכתבך. מעניין יהיה לחשוב יחד מה היה הטריגר לאותו משבר שאת חווית, שבעקבותיו הכל נראה לך אפור יותר.
את מתארת תקופות של "גלים", תקופה אחת של הרבה צער ותסכול, ואולי אפילו עיבוד אבל על ההתרגשות שהיתה בהתחלה, וכבר איננה.. לאחריה תקופה שמחה יותר, בה נראים הדברים ורודים יותר.
לאחר ריב משמעותי, שוב החששות צפים, ואת תוהה לגבי טיב הקשר, וההמשך שלו, אם בכלל. את חוששת שהחיים שחשבת שיהיו לך איתו- לא ממש יספקו אותך הפעם. את מתארת בין היתר חוסר ביטחון בך, קודם כל, לפני חוסר הביטחון בקשר, את לא בטוחה שאת מזהה נכון מה את מרגישה וחשה מאוד מבולבלת כתוצאה מכך (טבעי מאוד).

לבסוף את מציינת שבעבר את זוכרת את התחושה הזאת של החרדות, התחושה מוכרת לך ממשברים קודמים, ואף הלכת לטיפול (שזה בהחלט לקחת אחריות על המצב וטוב עשית!).

מה עושים עכשיו- את אומרת נכון, את מבולבלת ומתקשה לסמוך על תחושות הבטן. אני הייתי מציעה לשים רגע את הקשר בצד. אני לא בטוחה שהפוקוס הוא על טיב הקשר או על האם הוא האחד שלך. עם השאלה הזאת תוכלי ונוכל להתמודד גם אחר כך. מה שיותר חשוב לי לחדד לך זה האישיו החוזר של החרדות. אם זה הפחד להיות לבד (אגב, גם עכשיו הפחד חוזר בוורסיה שונה: אם אתם נפרדים, את לבד שוב..), אם זה השאלה האם הוא האחד שלך. ככל שהחרדות שם- הן גדלות. ככל שהמחשבות בכיוון הזה, הן יוצרות מעשה, ומציאות. העולם שאת בונה לעצמך בפנים - הוא הסיפור האמיתי של חייך, ולכן המחשבות שלך יוצרות את המציאות שאת חיה. כדי לשנות את זה, חשוב שתיגשי קודם כל לפתור את עינין החרדות.

יש טיפולים שונים ומגוונים לטיפול בחרדות. זה יכול להיות שוב טיפול פסיכולוגי, זה יכול להיות טיפול ב-C.B.T - טיפול התנהגותי, זה יכול להיות אימון אישי או סדנאות קבוצתיות, יש הרבה מגוון. אבל ברגע שאת תדעי לזהות את מקור החרדה, ותדעי לטפל בה- כל נושא הקשר ביניכם יקבל פרופורציה אחרת לחלוטין. כי אני מרגישה, ממה שאת כותבת - שאת זקוקה שהפוקוס כרגע יהיה עלייך, ועל דרכי ההתמודדות שלך עם משברים. משברים יהיו בכל זוגיות, ובנישואין על אחת כמה וכמה. חשוב שתדעי כבר מעכשיו, ללמוד את עצמך בנושא הזה, ולדעת לטפל, כשהן מגיעות.

חרדות, אגב, יש לכולם. אבל מי שבאמת מצליח לחיות בשלום עם עצמו, ולהביא את עצמו לרמת קשר אופטימילית- הם רק אלו שידעו לזהות את החרדה, וגם לטפל בה, כשהיא מופיעה, ולפני שהיא הולכת וגדלה.

אשמח לדעתך.

קודם כל ולפני הכל - תודה רבה על התשובה המושקעת! מעולם לא נתקלתי בפורום יעיל כל כך! מרגש :)

אני מסכימה אתך כי אני סוחבת איתי חרדות שעלולות, כמובן, להשליך על כל מצב ועד שהן לא תיפתרנה - לא אוכל לדעת מה נכון ומה לא, מהן תחושות בטן טובות ומהן חרדות לא מוצדקות. אני מגיעה מבית בו הייתה לעתים אלימות, בעיקר מצד אבי כלפי אמי, וגירושים קשים באופן קיצוני.

הבעיה היא - שאני בטוחה שבן הזוג יציע לי נישואין בזמן המאאאאד קרוב, ולכן עליי להיות ערוכה לתשובה הוגנת, שמכבדת את שנינו ובעיקר כזו שלא תשאיר צלקות עתידיות בקשר. המשמעות היא שבזמן קצר אני אמורה להבין האם התחושות הקשות הן אינסטינקטים טובים או חרדות מטעות.

לפני שפגשתי את בן הזוג, עברתי טיפול פסיכולוגי ואף לקחתי 10 מ"ג ציפרלקס לתקופה לא ארוכה. אני מרגישה שהתרופה עזרה יותר מהטיפול הפסיכולוגי. כמה חודשים לאחר שפגשתי את בן הזוג, החלטתי שאין לי עניין יותר בטיפול והפסקתי גם אותו וגם את התרופה בהדרגה. במשך כשלושה-ארבעה חודשים שלאחר מכן, חשתי טוב מאד ושמחתי על כך שאני חוזרת למוטב, לעצמי בתקופות הרגועות יותר. כעבור החודשים הטובים האלו, החלו תחושות קשות לגבי הקשר בפעם הראשונה. בחלק מהזמן חשבתי לעצמי שאולי הירידה הקיצונית בסרוטונין (הפסקת תרופה + העלמות מנגנון ההתאהבות) גרמה לי לקושי רב. מצד שני - חשבתי לעצמי שאולי "מסך הערפל" של הסרוטונין מנע ממני לראות את המציאות כפי שהיא.

המשבר הזה ארך כחודשיים, לאחריו התאוששתי ואכן חשתי טוב יותר, אבל לא כמו בשנה הראשונה - מה שהיה נראה לי טבעי, לאור העבודה שקשרים משתנים, מאבדים ריגוש וכד'.

אני לא בטוחה שהריב הגדול שקרה החודש הוא באמת הטריגר לתחושות הנכחיות שלי, לדעתי חיפשתי טריגר ואני משליכה אותו על הריב. אני חושבת שהמחשבות השליליות על בן הזוג (הוא לא אינטלגנטי כמוני - רק כמעט כמוני, הוא לא מדבר באופן רהוט וזורם כמוני, אולי הוא לא רוצה חיים צבעוניים כמו שאני רוצה, הוא מתעצבן בצורה מפחידה כשהוא כועס וכד') עלו לי מדיי פעם. התחושות האלו עולות הרבה פעמים כאשר אני משווה אותו לבני זוג של חברות ואת הזוגיות שלנו לזוגיות של אחרים, שבראשי נראית כמושלמת.

עוד השבוע אקבע תור לטיפול, אך עד שדברים יתקדמו - אני חייבת *עכשיו* לנסות ולהבין קצת יותר על מצבי, כדי לדעת מה לענות כשתופיע טבעת.

שוב תודה, שירה.

שלום שוב שירה,

ראשית- תודה על המחמאות! כיף לשמוע.

לגבי מה שכתבת- אני חייבת לציין שאני מתרשמת שאת אדם מודע ביותר לעצמו, ניכר כי עברת טיפול משמעותי, ניכר כי עשית עבודה עם עצמך ואת עתידה גם לעשות עבודה דומה במשבר הנוכחי.

לגבי ילדותך ומה שעברת- לדעת שהיום את בזוגיות שמוגדרת כטובה, לדעת שהתאהבת, שהצלחת לעלות על מסלול טוב בחייך- לא מובן מאליו לאור מה שעברת. כשחווים דמויות משמעותיות ראשוניות (אם ואב) לא מיטיבות מספיק (וכמובן, הם הורים טובים בד"כ), וכשחווים איזו שיגרה לא מאוזנת, עם הפתעות לא רצויות כמו אלימות, וכמו חשש- מתי המכה הבאה תגיע, לא מובן מאליו שהיום את תהיי במקום שהוא קודם כל מודע, ומעבר לזה- עובד על עצמו ומגיע למצב טוב בבחינת חייך. לא משנה איך נסתכל על זה, הבעיות שאת מעלה כאן הן לא בעיות נדירות, את מעלה שאלות חשובות לגבי עתידך, שאלות שהרבה מאוד בני ובנות זוג שואלים אותם, רגע לפני הצעד הגדול- מיסוד.

לגבי התרופה- אני חושבת שזה טוב שלקחת אותה, אפילו לתקופה קצרה. התרופה, בשילוב הטיפול, יכולה לעשות פלאים בעיקר לגבי חרדות, ולא רק. מה שלקחת נחשב לתרופה שכמעט כל אדם שני (אולי הגזמתי, אבל הרבה מאוד אנשים) לוקח אותה. זו תרופה שכשאת מגיעה לרופא משפחה ואת אומרת לו "יש לי חרדות" הוא רושם אותה בלי בעיה מיוחדת. בעבר- היה נהוג ללכת ישר לפסיכיאטר, היום זה מקובל ונורמטיבי, ואנשים שאת ואני מכירות, ומבלי שנדע- נוטלים את התרופה הזאת. דווקא לגבי המשפחה הזאת של התרופות (ההרגעה הקלות) אני בעד בהרבה מצבים. כי זה משרת צורך מסוים, ואם הדבר משולב עם טיפול כפי שאת עשית- הרי זה משובח.
ככה שאני לא משוכנעת שהתרופה הסתירה משהו מעינייך, הפוך, יתכן והיא דווקא הרגיעה במקום שבו היו חרדות לא רצויות ופחות רציונליות.

הלחץ לגבי ההצעה הקרבה הוא מובן, אבל חשוב שתדעי שגם תשובה חלקית, או דחיה של השיחה, גם על ידך וגם אם זה לא נעים- זה יכול לקרות בכל קשר. אדם שאוהב באמת יוכל עם הזמן גם לשחרר ולאפשר לך מרחב מחשבה. אני מקוה שהוא יוכל לאפשר לך את זה. בטיפול עצמו תוכלי יותר להיכנס לחששות הקונקרטיים לגבי הקשר- פחות אינטיליגנט, וכל מה שתארת. זכרי שאחד המרכיבים החשובים בבן זוג לכל החיים הוא מה שאי אפשר לשנות, ז"א, תכונות בסיס שמגיע איתן. השכלה, מראה, שינויים קטנים אחרים- הם דברים שאפשר יחד להשיג, במהלך השנים. יש הרבה זמן להשתנות, אבל האישיות הבסיסית שם.. איתה את קמה בבוקר.

אני מקוה שהארתי עוד כמה פינות, ואני בהחלט כאן להתעדכן איתך מה שלומך. :) עם המודעות שלך, והיכולת הפנימית שלך לעשות עבודה- אני בטוחה ומשוכנעת שאת בדרך הנכונה, ותצליחי למצוא את התשובות, אפילו בזמן הקרוב.