מאבדת את עצמי בקשר

"אני" יקרה,

בזמן שהייתם אך חברים טובים ולא זוג, בן-זוגך התנהל באופן מסוים אשר תאם את מהות הקשר שלכם. בעת ההיא, זכית להכיר את הצדדים ה"מתקדמים" וה"ליבראליים" באופיו והם שבו את ליבך.
אולם, כעת, כאשר מהות הקשר שלכם שונה ואתם זוג לכל דבר, את נתקלת בצדדים הפחות נעימים באישיותו והצדדים האלה כובלים אותך וכפי שציינת גורמים לך לדעיכה פנימית.
למיטב הבנתי אין שום פסול בהתנהלותך. אולם, בהתנהלותו אני כן רואה בעיתיות מסוימת ולו רק מפני שזה פוגע בך, בחופש המחשבה שלך, בחופש הפעולה שלך, בספונטניות שלך ובאופן כללי פוגע במי שאת, במהותך. במקום שהוא יאפשר לך להיות מי שאת ולתמוך בהתפתחותך הוא בולם אותה ומנסה לשנות את מהותך. הוא כמובן לא עושה זאת מכוונות רעות אלה מראיית עולם מעט מיושנת, וכפי שהוא היטיב להגדיר זאת, פרימיטיבית.
למרות האהבה הגדולה שהוא חש כלפייך ולמרות שכאשר את "מתנהגת יפה" ובהתאם לכללים שלו הוא מתייחס אלייך כמו אל מלכה, כפי שציינת, עלייך להביא בחשבון כי מאחר ואת בנויה אחרת ממנו יהיה לך מאוד קשה לנהל מערכת זוגית שכזו ולחוש מאושרת, מסופקת ושלמה. העובדה שכבר כעת את חשה דעיכה פנימית מעידה על כך שהקשר הזה לא נכון עבורך.
הזוגיות הנכונה היא זו המאפשרת לכל אחד מבני הזוג להיות מי שהוא, כפי שהוא ולהתפתח באופן עצמאי לצד ההתפתחות הזוגית. נראה כי הקשר שלכם אינו עונה לקריטריון זה ולאורך זמן יהיה לך יותר ויותר קשה ו"מחניק".

אני כבר זמן רב חשה חולה וכבויה בגלל העניין הזה, ואיני מגיעה כבר כלל לעבודה. אתמול הוא האשים אותי בכך שאני ילדותית, מפני שאני נענית לאירועים חברתיים. ואף טען כי אני "אוהבת" את זה וממש מחפשת שאנשים ידברו איתי. הוא אמר לי שעלי להתבגר כי אני תקועה בתקופת התיכון ולא בגיל 26. הסברתי לו שעצם היותי חברתית (אני מדגישה- חברתית, ולאו דווקא חברותית), לא מעיד על ילדותיות. הוא המשיך וחזר על כך כי למרות שאנחנו באותו הגיל, אני לא חוויתי רבע מנסיון החיים שלו, וכי הוא יודע מה הדרך הנכונה לנהוג בה, וזו לא הדרך שלי. לא אלאה בסיפורים נוספים. מה שכן, זו לא פעם ראשונה שאנחנו מתווכחים ויכוחים שאינם נגמרים על העניין הזה ובסוף כל ויכוח הוא שואל אותי: "ממחר את תשתני בשבילי ?" . ואומר לי: " אני אוהב אותך, כל ההדרכה שאני נותן לך וזה שאני מראה לך את העולם האמיתי, וכמה שהוא לא ורוד, זה רק כי אני דואג לך". הוא אף אמר לי באחת הפעמים הקודמות שהתווכחנו וניסיתי לסיים את הקשר, כי הבנתי שזה כבר לא בריא לשנינו, הוא אמר: " את נכנסת לקשר הזה, תתמודדי איתו עכשיו...". היום עמדתי על שלי ולא הרפיתי...הדגשתי כי אני מוכנה להשתנות בחלק מהדברים, אבל לא לשנות את מהותי ואת מי שאני. היה קשה מאוד לסיים את זה, הוא לא היה מוכן להרפות. זה מה שעוד יותר מוזר לי. הוא בחור שהיה "מנפנף" בנות על ימין ועל שמאל מבלי להניד עפעף. בנות רודפות אחריו כל הזמן. העקשנות שלו לנסות שוב ושוב איתי מפתיעה ביחס לסלידה העמוקה שלו מההתנהלות שלי, שכיבכול נחשבת בעיניו התנהלות של מישהי ש "לא מכבדת" ולא אוהבת. קראתי קצת באינטרנט על טיפוסים מהסגנון. כל דפוסי ההתנהגות שלו, ה"הנמכה" הזו שהוא עושה לי, הבטחון כי רק הוא צודק וההאשמות המופרזות שהוא מטיח בי, האיסורים - כולם נמצאים תחת אותה כותרת בכל מקום אליו אני פונה, והכותרת היא :" כיצד תזהי נורות אדומות בדרך לבן זוג/ בעל מכה " . הרגשתי לאחרונה פחד ממנו ומהקשר איתו. יכול להיות שהייתי בדרך לשם והצלתי את עצמי?
תודה רבה לך על העזרה. ושאלה נוספת...אני רואה שמספר הטלפון שלך מופיע לצד שמך. האם ניתן להתקשר או בתיאום מראש?
ערב נעים.

אני בדרך כלל לא מגיבה בפורומים אבל הפעם לא יכולתי להתאפק.
לפי מה שכתבת אכן הוא נשמע כטיפוס שתלטן, וזה הרבה פעמים מוביל למערכת יחסים חונקת, משפילה ומלווה במכות.
אני רוצה לחזק את ידיך,עשית את הדבר הנכון.
במערכת יחסים תומכת, אוהבת שמובילה לנישואים, לא ייתכן שבן הזוג ייקבע אם מי תלכי ולאן ומתי, יכעס עלייך שאת חברתית או חברותית וישפיל אותך מילולית וכל זה על מנת ללמד אותך את דרכי העולם, כדבריו.
עשית בחכמה, את נשמעת לי בחורה עם מודעות עצמית גבוהה, יכולת ניתוח ואבחון, יודעת לעמוד על שלך ובעלת בטחון עצמי גבוה ובריא.
תמשיכי הלאה ותזכרי שיש לגברים כאלה גם נטיה להתחנן שתקבלי אותו חזרה, לבכות ולהבטיח שזה לא יקרה שוב....שהוא ישתפר...
אל תאמיני לזה, הצורך שלו בשליטה בבת הזוג הוא לא בריא, לא הגיוני ואפילו מסוכן.

שיהיה לך בהצלחה.
כל סוף מפנה מקום למשהו חדש, טוב יותר להתחיל.

אני מודה לך מאוד על החיזוק שנתת לי... זה ממש כיף לקרוא. במיוחד לאור העובדה שאני רואה אותו בעבודה כל הזמן...(למרות שאנחנו לא באותה המחלקה). זה קשה מאוד. זה קשר ששנינו חיכינו לו. אני אגלה לך משהו- אני עזבתי את הקשר הקודם של כשש שנים, כי האמנתי שהבן אדם הזה הוא אהבת חיי...בערך מאז היום שפגשתי בו, פשוט התכחשתי לרגשות האלה כשהייתי בקשר, ולכן לקח לי זמן לעזוב...לכן גם אפשר להבין מדוע כל כך היה קשה לי לוותר על הקשר עם הבחור החדש...הייתי בטוחה שיהיה לנו מדהים ביחד ושסוף סוף פגשתי נפש תאומה. אין מה לומר, הוא בחור מרשים ומדהים, אבל השתלטנות הזו שהתגלתה, משאירה אותי להתגמד בצד ולהסתכל עליו...ומה שנורא בזה זה שהוא מאמין שכשיש לך בן זוג, את לא צריכה להיות נחמדה לאף אחד...ובמיוחד לא לנסות חס וחלילה להרחיב את מעגל החברים. את צריכה להיות אך ורק שלו... עצוב לי לראות אותו פה בעבודה...בא לי לבכות על הפנטזיה הזו שהייתה נראית לי יותר מפנטזיה, כי הייתה לי היכרות של כמעט שנתיים איתו...כלומר- מה הסיכוי לטעות?...מה הסיכוי שהבן אדם יפתיע אותי? ...כנראה שהיה סיכוי....
תודה רבה לך על התמיכה!!

אני שמחה שהתחזקת מדבריי.
את באמת עוד צעירה (אני יודעת שלמישהו מהצד יותר קל לומר את זה)
ויש עוד חיים מלאים וארוכים לפניך. גם אם חשבת והרגשת שהוא ינהג בצורה מסוימת במערכת יחסים, העובדה שקמת והלכת כשהבנת שלא כך הדבר והוא מסוכן לך מעידה על חוזקך הנפשי.
את עצמאית, חזקה ואמיצה ואת צריכה למצוא בן זוג שיאמץ את התכונות האלה ויעריך אותן.
תחשבי שבן זוגך היה אומר לך שאת לא צריכה ללכת ללמוד כי הוא ידאג לך ויפרנס אותך. איך היית מרגישה אז?
זה נשמע לי אותו דבר, הצורך הזה בשליטה הלא פורפורציונלית מעלה חשדות על האופי שלו שיכול להיות בעייתי גם בתחומים אחרים.
ותחשבי כמה טוב שנפרדתם עכשיו לפני הצעת נישואים שהיתה מבלבלת אותך,
ואם הייתם מתחתנים ומביאים יחד ילדים כל המצב היה הופך להרבה הרבה יותר מורכב.
כעת יש לך זמן למצוא בן זוג תומך, עם חיים מלאים משלו, שלא ירגיש נבגד או נטוש כשאת הולכת לבלות עם חברות או עם אחותך.
ודבר חשוב נוסף, כשאת מכירה מישהו באופן שטחי (לא במערכת יחסים עמוקה ומשמעותית) את לא באמת יכולה לדעת מיהו ואיך הוא מתנהג במערכת יחסים.
יש "שריטות" שיוצאות רק אחרי שלוחצים על נקודות מסוימות וכנראה שזה מה שקרה אצלו. מה שמראה גם על חוסר בטחון עצמי שלו.
בקיצור, אל תאשימי את עצמך, לא כל הנוצץ זהב...(אמרת שהוא נראה מעולה ובנות רבות רוצות אותו) ועוד פתגמים קלישאתיים אחרים...
יכול מאד להיות שהוא מתאים למישהי אחרת שלא תשים לב לדברים שאת הרגשת או שאין לה צורך שיהיו לה חיים למעט בן הזוג.

אבל תאמיני לי (מנסיון) אחרי שמתחתנים ויש ילדים דברים נראים אחרת לגמרי, את חייבת בן זוג שתומך בך, שמפרגן לך, שיש לו חיים משלו. כי החיים הופכים להרבה יותר איטנסיביים ולחוצים, ובתקופות לחץ יוצאים כל מיני שדים מאנשים...

אני בטוחה שלאחר אבל קצר על מערכת היחסים שיכולה היתה להיות את תתגברי ותמצאי את הנפש התאומה האמיתית שלך.

בהצלחה.

"אני" יקרה,

שיחקת אותה!!!
כל הכבוד לך!!!
אני מניחה שלאחר תקופה כל-כך ארוכה בה האמנת שהוא ה"אחד שלך", שהוא הנפש התאומה שלך, כפי שכתבת, ובשלב מאוחר יותר, כאשר התחלת לחוש שלא בנוח מול כוחניותו ושתלטנותו ובכל זאת רצית להאמין בו ובקשר שלכם, לא היה לך קל להפנים את התובנה שלמרות הכל הוא רחוק מלהיות האיש המיועד לך, האיש הנכון עבורך.
עם כל הקושי והתנפצות החלום ולמרות האהבה הגדולה בחרת לשמור על עצמך, על מהותך, על מי שאת.
ניחנת בתעצומות נפש, ביכולת לנתק את ההיגיון מהרגש וביכולת לראות ולנתח את המציאות כפי שהיא ולא כפי שהיית רוצה שהיא תהייה. ניחת ביכולת ההקשבה הפנימית ועשייה מתוך אותה הקשבה לעצמך, לתחושותייך, לרצונותייך ולצרכייך.
המתנות האלה בהן ניחת, יכולותייך אלה, יעמדו לצידך ויובילו אותך תמיד ל"מקום" הנכון ביותר עבורך.
היי חזקה, נחושה והחלטית גם בעתיד הקרוב, כאשר, כפי שכתבה לך "ע", הוא בוודאי ינסה להחזירך אליו.

לשאלתך, מוזמנת ליצור קשר לנייד או למייל, כפי שהוא מופיע לצד תמונתי, בזמן שתמצאי לנכון.

תודה רבה רבה לכן, כל יום שעובר ואני קוראת את מה שאתן כותבות, אני מרגישה כי אכן עשיתי את הדבר הנכון. אני רוצה לציין דרך אגב, שלבחור יש חיים משלו, הוא מאוד עסוק. עובד כל היום, ולאחר מכן יש לו פגישות עסקים (הוא שותף בכמה פרוייקטים), לא חסרים לו חברים וגם לא משפחה. כך שאני בטוחה שהסיבה להתנהגותו ול"איסורים" שהוא מנסה להטיל עלי היא אינה ההרגשה כי אני נוטשת אותו או עקב הבטחון העצמי שלו (כי יש לו בטחון עצמי מפה עד השמיים...וכמו שהוא אומר- אם לא היו שמיים זה היה עולה יותר גבוה). הסיבה היא פשוטה וחד משמעית לדבריו: אני אמורה להישמע למה שהוא מבקש מתוך כבוד ואהבה אליו. ואם אני באמת אוהבת אותו- אני אמורה לעשות הכל בשבילו. או כמו שהוא טוען :" לרסן את עצמי".והוא לא מבין איך אני לא מוכנה לעשות את זה בשבילו. אני רואה אותו כל יום בעבודה וזה מאוד קשה, ואכן, כמו שהיה צפוי, הוא גם פנה אלי ואמר כי הוא לא מבין אותי ומאוכזב ממני. אני, אישית, מהסיפורים שלו זוכרת איך בנות היו רודפות אחיו בתקווה שיישאר איתן,והייתי בטוחה שזה בגלל שהוא כזה נפלא. כיום אני מבינה פחות או יותר את העניין: הוא בן אדם עם מנטליות מאוד מפנקת, הוא קונה אנשים.גם אותי הוא חשב שיוכל לקנות תמורת סתימת הפה: כל יוםבמהלך ההיכרות איתו היה מביא שוקולדים ודברים טעימים, מפנק במתנות, נוסע על רכב יקר(הוא גם ניסה אתמול להראות לי את הרכב החדש שקנה...כנראה חשב שזה ישפיע עלי), משלם עליך במסעדה...ממש ג'נטלמן, אבל עם מחיר מאור כבד. כנראה שאף אחת מעולם לא קמה מולו, וכולן העדיפו להסתנוור מהכלא הורוד שהוא יצר להן. אני בחורה עם תואר,מה שגם אף פעם לא היה לו. רובן היו בנות שאינן מוצאות את עצמן. אני משתדלת לשמור על קור רוח. זה מוזר שכשאני רואה אותו בהפסקות, הוא נראה לי כמו מלאך...הוא נראה מקסים כל כך.אבל בשניה שהוא פונה אלי אני מרגישה רתיעה ממנו, ממש סוג של פחד. שמתי לב היום שהוא כנראה הצליח להטמיע בי חלק מהאמונות שלו, שאפילו עכשיו כשאנחנו לא ביחד, אני משתדלת שלא יראה אותי בטעות מדברת עם אנשים, כאילו משתדלת להתנהג "טוב". אני לא מבינה איך הגעתי למצב שאני ממש מרגישה שאני פוחדת מתגובותיו של הבן אדם שאהב אותי ורצה אותי כל כך הרבה זמן, ושהיה החבר והכתף התומכת שלי. בן אדם שרציתי כל כך הרבה זמן, שלידו הרגשתי הכי שלמה בעולם, שעשה לי את החיים להרבה יותר יפים במשך שנתיים בכל יום שראיתי אותו. שבשבילו עזבתי קשר עם בחור מדהים....שאהב אותי ונתן לי את חופש המחייה שלי ותמך בי...
אני לא מצטערת על כלום, אולי רק על החלום הארוך והמתוק שהתנפץ לי בפנים ....

סליחה שאני חופרת על זה, אבל חייבת להזכיר משהו אבסורדי אצל הבן אדם הזה הוא שהוא מתנהג די הפוך ביחד לאיך שהוא מבקש ממני להתנהג. או יותר נכון, איך שהוא ביקש ממני להתנהג. הוא ביקש ממני להיות זמינה וכעס אם לא עניתי לו מיד, או אם היה בשיחה ממתינה וחזרתי אליו לאחר מכן, בזמן שהוא בעצמו לא זמין תמיד, בגלל הפגישות שלו. לא קיבל את ה"חברותיות" שלי בזמן שהוא היה מדבר עם מי שבא לו. צחק על כך שאני מגדירה אנשים כידידים טובים וחברי אמת (ומעטים האנשים שהגדרתי כך), בזמן שהוא כינה את אחת מידידותיו ממש "אחות" , עד לא מזמן ראה את העובדה כי הוא בקשר רחוק עם האקסיות שלו כדבר הגיוני (בזמן שאני לא מאמינה בשמירה על קשר עם האקסים, כי זה לא בריא...אבל באמת שלא אמרתי לו מילה, סמכתי עליו בעניין),ועוד המון המון דברים. וכשהוא היה מעיר לי על משהו מהדברים הנ"ל, הייתי אומרת לו: " אתה מעיר לי על זה אבל גם אתה מתנהג כך.." אז הוא היה אומר לי : "אמרתי לך לא לענות לי בתשובות כאלה..של "גם אתה" ..זו תשובה מטומטמת. תתרכזי בעצמך במקום לנסות להאשים אותי בחזרה". תמיד איכשהוא הוא היה מצליח לתת תשובה מדוע איך שהוא מתנהג זה בסדר ומותר. קיצר- ככל שאני רושמת את הדברים האלה, אני מבינה כמה זה מגוחך.... ואיך לעזאזל זה יצא עכשיו? הוא מכיר אותי שנתיים, וידע אחד לאחד איך אני מתנהגת.... כנראה חשב שיוכל לקבל אותי ואז להתחיל לעצב....
כשהוא אומר לי שהוא מאוכזב ממני ולא מבין אותי, ושלא ככה מתנהגת מישהי שאוהבת. כי "הוא ראה איך מתנהגות בחורות שאוהבות..ואני רחוקה מזה.." אני עוד איכשהוא כמעט נופלת לזה ומרגישה רע עם עצמי... אני צריכה להתאפס:)
סליחה שחפרתי... הייתי צריכה להוציא את זה מהמערכת...

את בחורה אינטיליגנטית ובריאה בנפשך.
כל הכבוד!