אובדת עצות

אלה המילים שלך
''יש לי את כל הסיבות לעזוב אותו (חוסר כבוד, חוסר יחס, ההתנהגות שלו השתנתה לרעה, הוא כמעט לא מתקשר, לא יוצאים יותר מדי וכו' וכו') אני מרגישה שהקשר משעמם אותי,שהיחס שלו מאוד מאוד מעצבן אותי,''

שחררי אותו לחופשי אם אוהב וירצה להשתנות הוא יחזור ויבקש .
אם לא אז מה את עושה עם גבר שלא אוהב אותך?????

מירב יקרה,

לצערי, את צודקת. כל המחשבות והמניעים שלך "יוצאים" מ"מקום" שגוי ולכן גם התחושות שלך לא נכונות לך ולא נעימות בלשון המעטה, שהרי ציינת שאת כועסת ומתוסכלת. בסופו של דבר, במבחן התוצאה, את היא היחידה אשר גורמת לעצמך לחוש כך מאחר ואת בוחרת מהסיבות הלא נכונות, כאמור, להישאר איתו.
הכנסת את עצמך למעין "לופ". לא טוב לך בזוגיות הזו ואת מעדיפה להישאר ולסבול רק כדי שהוא לא יגלה שהוא מאושר בלעדייך?
ומה לגבי האושר שלך? הרי ברור לך שכאשר תבחרי לחשוב מ"ממקום" נכון והגיוני, תזמי פרידה ותוכלי לחוש אחרת. זאת ועוד, ציינת שיש מישהו שמוצא חן בעינייך, למה שלא תתני לכם הזדמנות? למה שלא תתני לעצמך הזדמנות למשהו אחר, טוב יותר, בריא יותר?
גם אם את רכושנית, גם א החלטת שבן-זוגך שלך ורק שלך ויהי מה, לעיתים, עדיף להרפות ולא לאחוז בכוח במישהו אשר לא רק שאינו מתאים לנו אלא גורם לנו, מסיבות שונות, לתחושות קשות של תסכולים, כעסים וחוסר שביעות רצון כללית. תחושות אשר בהכרח מרחיקות אותנו מתחושת האושר.
במקום לדמיין אותו מאושר בלעדייך נסי לדמיין את עצמך בלעדיו ונראה כי, את תהיי מאושרת בלעדיו.
אפשרי לעצמך אושר, קשר בריא, תחושות בונות במקום התחושות ההרסניות אשר מלוות אותך כעת.
במקום להתמקד בו התמקדי בך, באושרך ובעתידך.

בהצלחה!

למרות הכל, כשאני חושבת על פרידה, מתהפכת לי הבטן מפחד..לא יודעת כבר ממה אני מפחדת.אבל זה מה שאני מרגישה. בכ"מ, אני לא אוכל לסלוח לו על כל מה שקרה,על המילים ,על היחס.. וכנראה זה מה שמביא אותי להיפרד. אני מפחדת שעוד יש לי רגשות אליו... אולי לא מספיק כדי להחזיק קשר, אבל אני לא מבדילה בין העובדה שאני פשוט רגילה אליו וזה הכי נוח לבין זה שאולי אני עוד אוהבת אותו.. יש דרך להבין בכלל?

המון תודה!

מירב יקרה,

עלייך להביא בחשבון שאת התנהלותו לא תצליחי לשנות, בוודאי שלא לאורך זמן. לכן, עלייך לקחת החלטה. או שאת מוכנה להתפשר על עצמך, לוותר על אושרך השלם, ולחיות לצידו, אמנם מתוך הרגל וסוג של נוחות, נוחות בגין המוכר והידוע אך לא "מציאה" גדולה, בלשון המעטה, או שאת עושה צעד אמיץ, צעד עבורך, עבור עתידך ועבור אושרך, צעד אשר שתינו מסכימות שהוא הנכון עבורך, ויוזמת פרידה.
סביר להניח שיש לך עוד רגשות כלפיו, בכל זאת הייתם יחד תקופה, אך האם את מוכנה לאחוז בהם תמורת אושרך?

חשבי על כך.
אני מקווה שתדעי לקחת את ההחלטה הנכונה ולעשות את מה שנכון עבורך.

בהצלחה!

נפרדתי ממנו אתמול. אני גאה בעצמי שהעמדתי מטרה-לכבד את עצמי-ועמדתי בה. כן, היו דמעות וכאב (גם מצידו) והיו גם סמסמים והתקשרויות (מצידו) והוא טען שהוא לא מבין מה קרה ולמה נפרדנו, שהוא חושב שהוא היה בסדר (לפעמים זרק הערות של "אולי גם אני טעיתי") . בקיצור, האשים את כל העולם במה שקרה, חוץ מאת עצמו.
בטלפון האחרון שלנו היום הוא הציע שניקח שבוע ולעכל את הדברםי ובסופו נחליט ונראה לאן זה הולך. אני חוששת שטעיתי כשהסכמתי. מצד אחד, אני ממש מפחדת להתחרט ויכול להיות שאני כ"כ שלמה עם ההחלטה הזאת רק בגלל שהוא עדיין "רודף אחרי", מתעקש על הקשר שלנו..שזה משהו שהיה חסר לי כל הזמן הזה מאחר והוא לקחת אותי כמובן מאליו תקופה ארוכה. יכול להיות שזה נותן לי הרגשה טובה שלא בא לי שתיגמר....וזה עצוב, כי זה לא צריך להיות ככה. אני רק מקווה שכשיעבור השבוע,אניא בין שאני יכולה להסתדר בלעדיו ושאני לא מרגישה אליו יותר מדי..
מה את חושבת? נראה לך שזה בסדר התקופת זמן הזאת? ובכלל, החששות שלי הגיוניות? אני פשוט כ"כ מפחדת להתחרט אחרי זה.... כי אני יודעת שאני אזכור ממנו רק הדברים הטובים. זה פשוט הטבע שלנו... וזה קשה

מירב יקרה,

כל הכבוד לך! יישר כוח!
לקחת החלטה אמיצה ועשית צעד הכרחי עבור אושרך ועתידך וזאת, למרות הקשיים והתחושות המעורבות.
אני מאמינה שאת שלמה עם ההחלטה הזו פשוט כי זה היה הדבר הנכון לעשותו, הצעד המתבקש. בלי קשר לתגובותיו ולהתעקשותו (שבלי קשר זה כמובן מחמיא...) את היא זו אשר פעלה למען עצמה, בכוחות עצמך. לכן, גם אחרי שבוע את תדעי לעמוד על שלך ובוודאי תחושי שלמה עם ההחלטה אשר לקחת ועם הצעד אשר עשית.
מסכימה איתך, אנו תמיד נוטים לזכור את הדברים הטובים, ומזל שכך. קחי עמך את הזיכרונות היפים מהתקופה הזו, שמרי אותם והמשיכי הלאה בחייך. צרי רגעי אושר בהווה ואל תאפשרי לעצמך לחיות על רגעי האושר מהעבר ועל תקווה נכזבת לגבי אושר עתידי עם הבחור הזה.

אשמח באם תחליטי להמשיך ולעדכן אותנו כאן בפורום.

בנתיים כל "השבוע" שהוא אמר שהוא יתן לי לחשוב ולא נדבר בו, הוא כל יום התקשר\שלח סמסים ארוכים (שאני אחזור אליו, שהו אמתחרט והבין מה הוא עשה) ודי משכנעים...
לפעמים זה נראה שהוא תלותי ואובססיבי בצורה מוזרה. נזכרתי בזה שבחצי השנה הראשונה שלנו הוא היה משקר לי המון - הוא היה שקרן פיתולוגי, אבל הוא כבר הפסיק עם זה (בוודאות), דיברתי איתו על זה והצלחתי לגרום לו להפסיק בזמנו. אני מפחדת שעכשיו כשרע לו הוא יתחיל שוב...
אני באמת חושבת שהקשר הזה לא בריא ואני לא מתכוונת לחזור אליו גם אם יש לי וגם אם אין לי רגשות אליו. אין משהו שלא עובר בסוף


את עוזרת לי המון!תודה רבה! :)

(אגב, כתבתי הודעה נוספת למעלה "תודה רבה", זה גם קשור)
זה נגמר סופית ככל הנראה.נפגשנו אתמול וסיכמנו הכל... הוא גם המשיך היום לשלוח הודעות בסגנון של"אני לא יכול לבעדייך" ואתמול היה מאוד קשה במפגש. הוא בכה המון,התחרט הרבה, חיבק... הוא אמר שהוא לא רואה את החיים שלו בלעדיי, שאני צריכה לתת לו עוד הזדמנות אחרי שנה וחצי.. שהוא אוהב אותי, שהוא אףפעם לא הכיר מישהי כמוני, שהוא לא רוצה לאבד אותי, שהוא מצטער שהוא פגע בי, שאין לו טעם לחיות אם אני לא איתו....
מצד אחד הכל נשמע מאוד יפה ורומנטי,מצד שני אני מפחדת שזה יותר מדי אובדני, תלותי ואובססיבי. מקווה שממחר הוא כבר לא ידבר איתי.... יש לי עדיין צביטה בלב כשאני רואה משהו ממנו, אני מודה. אבל אני לא חושבת שזה אהבה...והכי חשוב שאני לא מתחרטת על זה.

מירב יקרה,

ראשית, אני שמחה שבחרת לחזור ולשתף אותנו באתר בקורות אותך.
כפי שכתבתי לך בתגובתי הקודמת, כל הכבוד!!
ההחלטה אשר לקחת התבססה על שלמות פנימית מתוך הקשבה לצרכים, לרצונות, למחשבות ולמאוויים שלך בלבד, ולכן את חשה שזה סופי. זו הדרך היחידה להתנהל נכון בחיים. לפעול מתוך אותה הקשבה פנימית בלבד.
הבחור ילמד להתגבר.
החשוב הוא שכעת את מודעת ליכולותייך, לאומץ ליבך ולתעוזתך ואלה בוודאי יעמדו לצידך תמיד, בכל פרשת דרכים בחייך.

היי.עברו יותר משבועיים מאז הפרידה... יש לי ימים שנאי מרגישה יותר טוב ושיש לי כוחות להמשיך ויש ימים שאני פשוט רוצה לראות אותו. לשמוע אותו. לחבק אותו. לדעתמה איתו.
זה הגיוני בכלל?זה מראה על זה שאני עוד אוהבת אותו?
הפרידה הרי באה מיוזמתי, ומתוך החלטה שלמה..
אתמול ראיתי אותו במקרה. כמובן שהתעלמנו אחד מהשני... אבל כאב לי, כ"כ כאב לי לראות אותו. רציתי לבכות.
אני מרגישה חנוקה.. לפעמים אני חושבת אולי טעיתי כשנפרדתי..אולי באמת הוא היה משתנה והכל היה טוב יותר.
לא היה לי טוב שהיינו ביחד, אבל גם עכשיו לא טוב לי. אני כל הזמן במחשבות מה היה קורה אם... ומה הוא עושה עכשיו... ואם הוא מצא מישהי אחרת. נורא קשה לי ככה.אני רוצה לשכוח אותו לגמרי כי יש לי את כל הסיבות..
ומצד שני, יש את אותו בחור מקסים שמתחיל איתי כבר הרבה זמן.ואין לי כח, פשוט אין לי כח לפתח שום דבר עם אף אחד עכשיו..אני רוצה שזה יעבור, אני רוצה שהתקופה המגעילה הזאת תגמר...
אני באמת מיואשת מהמצב הזה. זה הגיוני שגם הצד הנפרד קשה לו בצורה כזאת?הייתי בטוחה שאני כבר לא מרגישה אליו כלום, ופתאום כשנפרדים הכל עולה.. ובכ"ז, אני לא משוכנעת שאני מרגישה..אני פשוט מתגעגעת. לא יודעת להסביר, אני בעצמי מבולבלת.
אוף.אני אשמח אם תעשי לי סדר במחשבות כי אני ממש לא מצליחה.
תודה!

מירב יקרה,

תני לעצמך זמן להתגבר, להתרגל למצב החדש. שבועיים הם ממש מעט זמן ובוודאי לאור העובדה שהייתם יחד שנה וארבעה חודשים, שזהו פרק זמן לא מבוטל. בתקופה בה הייתם יחד, אמנם ידעתם עליות ומורדות בזוגיות, אך הרגשות תמיד היו שם, לעיתים לצד אושר ושמחה ולעיתים לצד תסכול וכעס, אך תמיד, תמיד היו שם רגשות ואהבה. אי-אפשר ללחוץ על כפתור כלשהו ולהפסיק את כל התחושות ברגע שהן לא רצויות או רלוונטיות יותר ולכן את צריכה לתת לעצמך זמן, כמה שנדרש.
יחד עם זאת, ברור לך שעשית את הדבר הנכון עבורך וידיעה זו צריכה לחזק אותך בשעותייך הקשות.
את לא צריכה לעבור את התקופה הזו לבד. תוכלי להתייעץ ולהישען על הקרובים לך, בין אם אלה הם בני משפחה או חברים טובים. לך יש אפילו אדם נוסף אשר יכול להיות איתך בכאבך ואף יותר.
ציינת שיש בחור, מקסים, שרוצה להיות איתך. זו הזדמנות בשבילך, היאחזי בה וצאי מתוך המקום הפחות נעים בו את נמצאת.
נסי להתמקד ב"יש" ולא ב"אין", בדברים החיוביים ובעתיד ולא בשלילי, בעצב ובעבר.
אולי עוד תופתעי ותמצאי את עצמך נהנית יותר ממה שתיארת לעצמך שתוכלי כעת, לאור תחושותייך.

אני נמצאת בתקופה נוראית. אני מתנדנדת בין ימים של שמחה וימים של דיכאון עמוק. עכשיו אני כותבת לך מתוך דיכאון עמוק...
אני לא יודעת מה לעשות. מצד אחד, אני שלמה עם הפרידה. מצד שני, כ"כ קשה לי! כל דבר קטן מזכיר לי אותו. גיליתי עוד כמה עובדות עצובות עליו... ובינהן שהוא סיפר לכולם ששכבנו (סיפר את זה עוד כשהיינו ביחד) כשבעצם אני עדיין בתולה ומעולם לא שכבנו. תמיד הוא אמר לי שגם כשנשכב הוא לא יספר כי הוא אוהב לשמור על פרטיות... הוא סתר את עצמו מכל כיוון. אני מרגישה מושפלת. אני מרגישה שהוא עשה ממני צחוק. אם זה ככה, למה הוא התעקש כ"כ שלא ניפרד? למה הוא בכה כ"כ הרבה?באיזו זכות?!
חוץ מזה, עוברים עלי עוד כמה דברים בזמן האחרון כמו ריבים עם המשפחה.. נכון שזה נורמלי וזה עובר, אבל פשוט כשהכל בא ביחד זה מעצים את הכאב.

בסופ"ש האחרון יצאתי עם אותו בחור סיפרתי לך עליו, שרצה אותי. היה מאוד נחמד, הוא ג'נטלמן, חמוד, מצחיק, אמיתי. נהנתי מכל רגע. אבל איכשהו המגע שלו, החיבוק שלו,הכל הרגיש לי כ"כזר ולא נכון.כאילו שאני עושה משהו שגוי... נזכרתי כל הזמן באקס. איך הוא היה, מה הוא עשה. אני מרגישה שהוא לא עוזב אותי...שאני תקועה בגללו במקום.שאני לא מצליחה להתקדם ולפתח עוד מע' יחסים או לפחות לנסות...
אותו בחור שיצאתי איתו הוא מקסים, הוא מעודד אותי וכל הזמן אומר לי שאני לוקחת על עצמי יותר מדי לבד והוא רוצה להיות שם בשבילי ושאני אתן לו ולא ארחיק אותו. הוא יודע שאני בתקופה מבולבלת ובכ"ז לא מוותר. אני כן נותנת לזה הזדמנות ואמשיך לצאת איתו..אבל עוד כמה זמן האקס ישאר לי בראש? עוד כמה זמן אני ארגיש שאני חייבת לדעת מה קורה איתו ומה הוא עושה, ועם מי עוד נמצא...מתי אני אוכל לדאוג רק לעצמי? איןלי סיבה לדאוג לו, אחרי כל מה שהוא עשה ואמר לי..אני בכלל אמורה לשנוא אותו, לא לחשוב עליו...
לא יודעת מה ניסיתי להעביר בתגובה הזו...אני פשוט מיואשת

מירב היקרה, מוניקה יצאה לחופשה בחודש הקרוב, האם תרצי שמישהי מאיתנו -שתי המנהלות הנוספות של הפורום יענו לך?