מתוסכלת...

"א" יקרה,

בואי ננסה להתבונן על חצי הכוס המלאה, על מה שיש לך ולא על שעדיין אין לך.
בגיל 25 את נשואה לבחיר ליבך, הקשר הזוגי שלכם מבוסס על אהבה אמיתית, יש לך משפחה תומכת המארחת אותך ואת בעלך בשמחה, את עומדת לסיים תואר, כלומר את בחורה משכילה וכך גם בעלך וכפי שציינת שניכם בריאים, צעירים ובעלי משפחות טובות.
בד"כ בשלב לימודי התואר הראשון, המסוגלות הכספית נמוכה יותר כי התואר דורש הרבה השקעה.
המצב הכלכלי מתחיל להשתפר מאוחר יותר, כאשר מתחילים לעבוד במקצוע ולהשתכר שכר גבוה יותר.
עם ההתפתחות הכלכלית הזו מגיעה גם העצמאות.
חיינו הם שלנו בלבד ואל לנו להשוות את הקצב של חיינו לאחרים. כל אחד ויכולותיו, משאביו, נכסיו וכד'.
הקלי על עצמך, נסי לשנות את הגישה לך ולאמץ גישה יותר חיובית.
רק את יכולה לעשות זאת.

מוניקה תודה רבה על תשובתך.
אני יודעת שאני צריכה לשנות גישה אבל כמה שאני מנסה, אני לא מצליחה.
אני עובדת על עצמי המון אבל תמיד זה חוזר ובגדול.
אשמח לסיוע בשינוי גישה....
תודה רבה וחג שמח.

שלום,
אשמח להתייחסויות נוספות.

היי, מבינה לליבך, הייתי בסיפור הזה, אבל יש אופציות...לא הבנתי אם בעלך כן משכיל או לא, אבל את מסיימת תכב תואר, תתחילי לחפש עבודה, אם לא תמצאי בתחום אז יש לך אופציות של אפילו מזכירות שנדרש שם תואר וככה משלמים יותר בגלל התואר. כשסיימתי תואר הלכתי לעבוד הנדסאית במקום מהנדסת, מתחילים ממשהו, בינתיים בעלי עדיין למד ובמקביל עבד באבטחה בחבאות היי טק, השכר שם תלוי בכמות משמרות, לפעמים הוא הגיע ל6 נטו ויותר-עבודה מאוד נוחה לסטודנטים. הכל תלוי ברצון. והכל בא בשלבים, תנסי אולי לדחוף את בעליך ללמוד ושיעבוד משרה חלקית או 70% באבטחה ואת תעבדי כבר משרה מלאה, לפחות 8 אלף נטו יצא לכם, וזה מספיק לשכירות חשבונות ואוכל,מנסיון. אם אתם גרים אצל ההורים עוד יותר טוב, ככה אפשר לחסוך חלק מהסכום הזה, ככה חברים שלנו עשו וחסכו סכום של 30% ללקיחת משכנתא. תעמדי על כך שבעלך ילמד משהו לפחות, זה ממש חשוב ופותח הרבה דלתות.אפילו סתם קורסים של מחשבים.
עכשיו אנחנו שנינו עובדים במקצוע ומרוויחים לא רע יחסית אבל כל הזמן במינוסים בגלל הלוואות ומשכנתא כי קנינו דירה...וילד בדרך ועדיין המצב הכלכלי מאוד מטריד אותי.

תודה רבה על התייחסותך.
בעלי לא משכיל ואפילו עשה מספר טעויות בדרך... עבר עבודות מידי שנה, בנוסף הוא התחיל לפני 9 חודשים קורס מחשבים וכבר נתן את הצ'קים עבור כל הקורס, לאחר חודשיים הבין שזה לא בשבילו ועזב את הקורס ואנחנו כמובן ממשיכים לשלם עליו מידי חודש (כ-2000 ש"ח כל חודש) - מעצבן!
הוא עוד לא מוצא את עצמו ואני מנסה להכווין אותו ואנחנו מנסים להתביית על מקצוע מסוים.
אני באיזשהו מקום מאוד כועסת עליו שהוא בגילו (27) ועוד לא השתקע במקום ומצליח לעשות משכורת יפה.
אני מרגישה שכולם מתקדמים ורק אנחנו דורכים במקום וזה מטריף אותי!!!!!
ואמנם זה נוח לגור אצל ההורים וכן מצליחים לחסוך קצת אבל אנחנו שם כבר שנה ומרגישים שחייבים את העצמאות שלנו - לא חיינו ביחד רק שנינו מאז שהתחלנו קשר והנה אנחנו כבר נשואים וזה משהו שחסר...
בגלל זה התסכול. אני לא רוצה להגיע למצב שאני אקנה דירה בעוד X שנים ואכנס למינוסים מטורפים ואדחה את הבאת ילדים לעולם רק בגלל כסף.... גם בקצב הזה אני לא רואה איך אנחנו נקנה דירה בעוד X שנים...

לא נורא, הרבה זוגות גרים בשכירות, ההורים שלי רכשו בית רק בגיל 40 בערך...ויש עוד המון שגרים בשכירות. אין מצב לבטל איכשהו את החוב? כמה זמן הוא למד? אני יודעת שאם עוזבים יחסית בהתחלה אז מחזירים משהו, תלוי בשלב העזיבה, ובארץ תמיד אפשר לצעוק ולהיות חוצפן...מנסיון,עבדתי במזכירות במכללה (אחת המשרות הסטודנטיאליות שלי) ובנוסף אפשר לרשום מכתב קורע לב לנשיא או למנכל המכללה שבה הוא למד...
הכל תלוי בגישה, יש לי חברה עורכת דין ולבעלה אין בגרות, עובד בחנות כל בו, והם גרים אצל ההורים עם תינוק בדרך, מאושרים מאוד...
לי אישית היה נורא חשוב בן זוג בעל השכלה,בעלי גם לא למד, אני דחפתי אותו ועודדתי אותו.לא עניין אותי כסף וממון והיו לי מחזרים כאלה, עניין אותי שהאדם יהיה שאפתן וכריזמתי וכמובן אקדמאי, פשוט לפי דעתי מתישהו הפער הזה יתחיל להפריע לחיי הזוגיות.
שילך להכוונה לימודים, יש המון תחומים, ייעוץ השקעות, שיווק, נדל"ן לא חייבים לעשות תואר...
בכל אופן שיהיה בהצלחה, אם יש ביניכם אהבה והבנה אתם תמצאו את הפתרון ביחד.אין טעם כל הזמן להיות אומללה בגלל זה, החיים קצרים מדי. תחשבי על כל האנשים שלא זכו לפגוש אהבה כמו שלך יש, ויש להם כסף. תאמיני לי הם הרבה יותר אומללים ממך, כי אין להם עם מי לחלוק.

תודה, את מקסימה.
שיהיה המון מזל טוחב לקראת הלידה ואני מאחלת לך חיים מאושרים.

"א" יקרה,

קשה לי לסייע בעניין שינוי הגישה מאחר ואני לא מכירה כלל את התנהלותך אולם, אני מניחה שאת נוהגת לחוש מעין סוג של תחרות עם הסובבים אותך לאורך כל חייך. במידה ובעבר אירע מקרה בו חשת שלא ב"מקום הראשון", משהו דומה לתחושותייך היום, כיצד נהגת? כיצד התגברת?

אשמח לקבל את תגובתך.

מוניקה שלום,
אני בעברי הייתי ספורטאית מצטיינת ולאורך הרבה מאוד שנה הייתי מספר 1 בתחום.
מה גם שבין החברים בבית הספר היסודי הייתי מאוד מקובלת.
הדבר השתנה כשהגעתי לתיכון - אמא שלי תמיד אמרה "את מלכה, כולם ירצו להיות חברים שלך, כולם יקנאו בך וירצו להיות סביבך".
דבר שלא קרה בפועל.... לא פלא שאין לי הרבה חברים ובכל מסגרת חדשה קשה לי ומאוד חשובה לי החברות עם האנשים ורק שלא יחשבו עליי משהו רע. זה רוב העיסוק הרגשי שלי, חברה וחברים.
קשה לי להתמודד עם חוסר הצלחה, קשה לי מאוד שבעלי לא מצליח, שיש טובים יותר ממנו וממני ומאיתנו כזוג, אני לא יודעת איך להתמודד עם הדברים האלה....
אני מאוד מנסה להקל ראש ולראות דברים מזוויות אחרות, טובות יותר אבל אני לא מצליחה, אני בד"כ מרגישה שאחרים יותר טובים ממני.

"א" יקרה,

נראה כי ראיית העולם שלך, ההתבוננות שלך על העולם דרך "משקפיים מאוד כהים" מהווה חסם/מכשול עבורך ופוגעת באיכות החיים שלך, כבר הרבה מאוד שנים.
את מתקשה ליהנות מה"יש" ורואה רק את ה"אין". בנוסף, את מאפשרת/נותנת/מייחסת משקל מאוד גדול למה שאחרים חושבים עלייך, וגם זה לא מקל עליך.
עד כמה שאמך אובייקטיבית...אני נוטה להסכים איתה, לאור מה שבחרת לספר כאן. את מוכשרת, יש לך יכולות מיוחדות ודי נדירות. גם זכית בתואר "מס' 1" וגם שמרת עליו לאורך שנים. תפרגני לעצמך, יש לך על מה. באופן טבעי, לאחרים מעט (בלשון המעטה...) קשה יותר לפרגן להצלחותיהם של האחרים ולעיתים הדבר בא לידי ביטוי בנידויים, פשוט כי קשה לחלק מבני-האדם ה"רגילים" להכיל את האחרים, הנדירים.
לעולם יהיו טובים יותר וטובים פחות מאיתנו, מוצלחים יותר ומוצלחים פחות, אך ההשוואה פחות מעניינת. עלייך לדעת להעריך את עצמך נכון, ביחס לעצמך, התקדמותך והישגייך.
בכדי שתוכלי לעשות שינוי משמעותי בתפיסת העולם שלך, אולי כדאי לך לשקול להיפגש עם איש מקצוע, אשר לא רק שיוכל להאיר בפנס את עוצמותייך ויכולותייך (ההערכה של מישהו חיצוני, אובייקטיבי ומקצועי. עבורך זה יהיה משמעותי שהרי ציינת שאת מייחסת חשיבות גבוהה לדעותיהם של האחרים), אלא גם יוכל לסייע בידך להתבונן על עצמך מ"המקום הנכון" על-מנת שתוכלי להעריך את עצמך נכונה. כתוצאה מכך דעותיהם או הצלחותיהם/הישגיהם של האחרים יהיו פחות משמעותיים עבורך והישגייך, יכולותייך וחייך שלך ילכו ויתפסו מקום הולך וגדל.
אני מאמינה, שכאשר "תתחברי" ל"עצמי" שלך תצליחי גם לראות את העולם מבעד ל"משקפיים ורודים" יותר.