בגידה

מיכל היקרה, צר לי על מה ששניכם עוברים.
על פי מה שאת מתארת, לכל אחד מכם היתה "תרומה" למה שקרה במערכת היחסים. הוא איש של שליטה: כאשר קורים דברים שהוא לא יודע עליהם או לא שולט בהם - זה מכניס אותו לחרדה רצינית ועל כן הוא נלחם שכל הדברים יקרו בדרך שלו. מי שחי איתו משלם מחיר שוטף: את צריכה שוב ושוב לוותר על דעותייך ורצונותייך אם את לא רוצה להיכנס איתו לעימותים מלחיצים ולספוג את הביקורתיות והשיפוטיות שלו. ולכן הדרך היחידה שהרשית לעצמך קצת ביטוי עצמי ללא חשש מתגובותיו היתה במחתרת. שם הרגשת "בעלת הבית" על עצמך ונהנית מחופש פעולה מוחלט. את קבעת את המהלכים ויכולת להתקדם או לעצור על פי רצונך בלבד.
זה היה כמו "צינור ניקוז" לתיסכול שצברת מול בעלך בגלל השתלטנות שלו.
האחריות שלך היא בשני מובנים: האחד - שהרמת ידיים מול השתלטנות שלו לאורך כל היחסים שלכם, והשני - שחצית בהתכתבות הזאת את הגבול של יחסי אמון. עכשו בעלך ודאי מתייסר ושואל את עצמו האם עשית עוד דברים שהוא לא ידע עליהם? האם הוא יודע את כל האמת? ובעיקר - מה עוד את עלולה לעשות בעתיד אם תישארו יחד. ובכך הוא לא מוכן לעמוד.
אני חושבת שאולי אם תצליחי להראות לו את ההתכתבות כאן - אולי זה יעורר אצלו מחשבה שנייה והוא יבין שגם לו יש חלק משמעותי במה שקרה. אם הוא יצליח לראות זאת - שגם לו יש אחריות מסויימת - אולי הוא יהיה מוכן להגיע לייעוץ זוגי. כי אין ספק שאתם זקוקים לייעוץ כדי לבנות את היחסים על בסיס אחר במקום בסיס השתלטנות.
אבל מה שחסר לי במכתבך הוא לשמוע האם את אוהבת אותו? נמשכת אליו עדיין? עד כמה הוא באמת מתאים לך?
אם את אוהבת אותו - שווה להילחם על הזוגיות, וזה אפשרי אך ורק עם ייעוץ זוגי.
כי ללא ייעוץ, אם הוא יוותר ויסלח לך - הוא מעכשו יגביר את השליטה שלו עלייך וזה רק עניין של זמן עד הבגידה הבאה שלך... כי לא תוכלי ואינך צריכה לעמוד בכך! על כן חייבים לעשות ממש מהפך אצלכם ואי אפשר לעשות זאת ללא עזרה מקצועית.