אובססיה

שלום לידייה,

אני חושבת שהיטבת לתאר את מה שהרבה אנשים עוברים- להשיג את הבלתי מושג ולדעת שאם נשיג - נתחרט בגדול. זה מה שנפלא בפנטזיות, שכשהן מתגשמות הן הופכות לסיוט מתמשך ולרגשות אשם נוראיים.

קודם כל אני חייבת לציין אותך לשבח גדול- עזבת מקום עבודה ועברת את זה לבד. החלטת שאת לא מתפתה ועשית את זה וישר כוח ענק ועצום על שלום הבית שבאותו רגע הרווחת. לעיקר דברייך- הבחור הזה לא באמת מה שאת עושה ממנו, הפאסון שאת מקבלת ממנו ודווקא בגלל שהוא ההפך, משדר לך חוסר מחויבות לחיים, נחמד אלייך, מתחמק מאחרות- כנראה בו את קיבלת משהו שנורא חסר לך במקום אחר, אולי בחיים האישיים שלך, אולי מהבעל, לא יודעת. אבל משהו באיש הזה עשה לך את זה ובגדול. עכשיו- אם תנסי לבדוק האם באמת יש שם ממה שאת חווית, כנראה את תחווי משהו אחר לחלוטין. כי הפנטזיה כ"כ מתעתעת, אנחנו רואים ושומעים את מה שאנחנו רוצים לשמוע ולראות. וכל חיוך וכל נימה רכה וכל מבט מתפרש כחלום רטוב. בפועל- זה לא ככה. זה בדיוק להפך. זאת מלכודת דבש נוראית. זוגות שבגדו וחוו את מה שאת מתארת לא הצליחו להחזיר את האמון ואת הגלגל אחורה במלואו. יש יחידי סגולה, אבל יש הרבה מחיר וכאב.

כתבת משפט על בעלך- "בעלי מצידו הרגיש כמה פעמים שיש לי איזה משהו אליו, ושאל אותי מה יש לי ממנו. כמובן שאמרתי שהכל בסדר ואין לי שום דבר איתו. את בעלי קל מאוד לשכנע. הוא חושב שאני תמיד נאמנה, והוא כל כך עסוק בעבודה שלו שאין לו פנאי לראות מה אני עוברת מתחת לאף". את בעלך מאוד קל לשכנע, אפשר "לעבוד" עליו למרות התחושות שלו והוא כ"כ עסוק שאין סיכוי שיקלוט מה קורה לך. זאת טעות לחשוב כך- בעלך קולט ולכן הוא גם שואל... אולי בגלל שאת תופסת כך את בעלך וקצת ממעיטה מהיכולת להסיק דבר מתוך דבר (רק את מכירה אותו מבין שתינו, ובכל זאת)- התפיסה הזאת יכולה חלילה להביא אותך למעשה האסור. חשבי על כך שאם בעלך היה חשדן, רכושן, מברר איפה את, חופר על היחסים שלך עם הבחור ההוא, לא בטוח שהיית רוקמת לך חלומות ללא חשש, או שוקלת לבצע משהו מהם.

לסיכום- מיותר לציין משהו שאת יודעת אותו טוב, אבל בכל זאת: אל תעשי את זה. החרטה ורגשות האשם לא שווים את הרגע המתוק הזה של הקירבה. עזבת, חתכת, עשית מעשה חשוב ואמיץ- העסיקי את עצמך בכל המסביב, קחי פרויקטים עלייך בעבודה, צאי לנופש עם המשפחה, עשי משהו פחות שגרתי והחזירי לחייך את הטעם הטוב לא מגורם חיצוני, אלא מעצמך, מתוך הבית, מתוך המשפחה. נתבי את האנרגיות לתוך הגרעין שלך ולא למישהו שאת לא באמת מכירה אותו כבן זוג, מדובר בחלום, בפנטזיה, שנועדה להישאר ככזאת. המשיכי להיות נאמנה לעצמך, והשאירי את הכל כריגוש וכשעשוע אצל עצמך בלבד.. אין לי ספק שתצליחי, את חזקה מספיק. ולא, את לא אובססיבית, במקרה הגרוע את נורמלית. :)

נ.ב. עשי שיעורי בית עם עצמך, ושאלי האם חסר לך משהו בזוגיות הנוכחית? אם כן, אל תהססי לעבוד על זה.

אני יודעת שאת צודקת לגמרי...אבל למרות כל ההיגיון הזה שבורכתי בו מאוד קשה לי להמשיך הלאה. כל כך הרבה ניסיתי למחוק אותו המזיכרון שלי, אבל זה דבר שעולה וצף במהלך היום ובכל דבר שאני עושה- הוא פשוט שם: כשאני נוהגת, כשאני מטפלת בילדים, בזמן העבודה כשאני בכלל אמורה להתרכז בעבודה, כשאני סתם יושבת עם עצמי כמה דקות...והתחושה הכי חזקה שלי היא של מעין החמצה - איך נתתי לו להתחמק כך, איך הרשיתי לעצמי לעזוב את הכל ולא להיות מסוגלת לראות אותו יותר. המחשבות הללו עושות אותי אומללה ומדוכאת- קשה להבין עד כמה, ופתאום החיים ממש לא מעניינים... הם סתם אוסף של ימים מעצבנים שאני מחכה שיעברו.
אני חושבת שמה שהקסים אותי בו הוא דווקא היכולת שלו להיות "פרפר" כזה- אחד שנאמן רק לעצמו ועושה מה שבא לו מתי שבא לו, בחור שלא חי לפי חוקים כמו של האנשים הנורמטיבים. בנוסף הוא דמות מאוד סקס אפילית, מרשים לכל הדעות, ויודע להתייחס יפה ובג'נטלמניות מושלמת לכל בחורה...ממש נותן לה את התחושה המדהימה שהיא מלכה והוא יעשה הכל בשבילה... זו לא רק אני שמזילה ריר ממנו- אלא כולן מנהלות מלחמה עליו (יש גם כאלו שממש הטרידו אותו, אפילו מינית- עד כדי כך). הוא נתן לי שוב את ההזדמנות להרגיש חופשייה מכל סוג של אחראיות יפה וצעירה וגם קצת מחוזרת וכל זאת אפילו מבלי לבגוד ממש...מה שמצליח להדהים אותי כל פעם מחדש זו היכולת שלו למרות כל הפיתויים מסביב להישאר נאמן לאותה צעירונת שהוא חי איתה- זה אפילו עוד יותר מושך אותי..
אני מוצאת את עצמי מקנאה בחברה שלו קינאה חולנית שהיא זו ששוכבת איתו ולא אני. אני חושבת מה הוא עושה עכשיו? עם מי הוא נמצא? איך אפשר ליצור איתו קשר מחודש בלי להיראות טיפשית וחשופת כוונות בעיניו.....
בקשר לבעלי- אני אוהבת את בעלי מאוד למרות כל מה שאני כותבת. לא הייתי מחליפה אותו בעד שום גבר שבעולם. יש לנו את הבעיות והויכוחים שלנו כמו לכל זוג אבל תמיד יהיה איכפת לי ממנו ולא ארצה לפגוע בו בשום צורה- יכול להיות שמכיוון שבעלי בחור מאוד עסוק - עובד ולומד ומגיע מאוחר הביתה ובקושי יש לו זמן איתי ועם הילדים אני מרגישה באיזשהו חסך. ניסיתי לדבר על זה מזמן עם בעלי אבל שום דבר לא משתנה. הוא מאוד אוהב אותנו ומנסה לפרנס בכבוד- לצערי הוא שכח להינות קצת מהחיים , להיות קליל וזורם ועכשיו הוא כל הזמן טרוד ועסוק בעינייניו ומתנהל בכבדות מחשבתית שלי אישית די נמאס ממנה. אני רוצה להשתחרר - לצאת מהשיגרה המשעממת הצפוייה הזו רק לכמה שעות ( זו שיגרה טובה ומבורכת אבל אני ממש צריכה קצת בלעדיה) יכול להיות שכאן הבעייה אבל אין לי דרך לפתור אותה. באמת שניסיתי לגרום לו לבלות איתי קצת יותר וגם עם הילדים- זה פשוט לא הולך. אין רצון...
עכשיו השאלה היא האם לדבר עם בעלי גלויות על מה שקרה עם הבחור הזה? על הסיבה בגללה אני מתנהגת כך? האם זה נכון ויכול לפתור בעיות (או ליצור חדשות?)

שלום שוב לידיה,

ברור לי שהקראש שלך עליו הוא רציני, אך גם ברור שאת מבינה, רציונלית שזה לא "אמיתי", זוהי דמות שאת יצרת לעצמך בראש. אספת כמה עובדות לגבי ההתנהגות שלו- הבריחה מאחריות, למשל- ומבלי להיות מודעת הוא הפך אצלך לבלתי מושג הכריזמטי. אמת שכולם רוצות בו- בדיוק מאותה סיבה. מה שהוא משדר זה אני לא רוצה אתכן= אני לא רוצה מחויבות ואחריות, השם השני שלו זה חופש.. מה שאגב, היה עושה לך מאוד רע במצב של נישואין או קשר כמובן.. וגם את זה את יודעת רציונלית. "מים גנובים ימתקו". המוח שלנו והדימיון כ"כ מפותחים, שהצלחת בהחלט להישבות בקסמיו של אדם שאת לא באמת מכירה "טוב".

מה שאני חושבת שחשוב שתשימי לב שבעלך, הוא ההפך הגמור - הוא רציני, דואג לבית, עובד קשה, אוהב אותך מאוד, חושב קדימה, ולא מצליח למצוא רגע של הנאה.. בעצם מה שחסר לך בו זה שרגע אחד יהיה כמו המאצ'ו מהעבודה- שלא יהיה כ"כ אכפת לו, שיזרום רגע עם החיים ויקח סיכון. כתבת שבעבר דיברת איתו, אבל זה לא מספיק. אני חושבת שאת זאת שצריכה ליזום איזה בילוי לא שגרתי או להחליט על ערב קבוע שלא משנה מה- אתם עושים משהו, כדי לנסות להפיח יותר חיים בזוגיות. הזוגיות שלך כרגע משעממת לך מדי, את מחפשת ריגושים, ואת מוצאת אותם בלי בעיה, כי הם קיימים ללא סוף. אבל זה מסוכן בסופו של דבר. אני מציעה שתשבי איתו ברצינות ותסבירי לו כמה זה מפריע לך ומה זה דורש ממך- לחשוב עליו כעל "כבד", לא לראות אותו הרבה איתך ועם הילדים. אם תבחיני שהתשובות אותן תשובות, אז תלכי לשלב הבא ותנסי להיות מאוד עדינה ולזרוק לו שאת מקנאה באחרים כשאת רואה אותם נהנים וקלילים, וכשאת רואה, למשל, גבר כזה בסביבתך- את מאוד היית רוצה שגם בעלך יוכל להיות כזה מדי פעם. לא להגיד, "הייתי מתה לשכב איתו". כמובן שלא.

אבל- את צריכה לזכור שני דברים- לא להגיד בשום אופן שזה הבחור שבעלך שאל אותך עליו (מה שכתבת בפוסט הראשון), זה יכול לפתוח עימות לא נעים ועל כלום- כי לא היה כלום. הוא יכול להתחיל לחשוד וזה יתגלגל משיחה למשבר. דבר שני, את צריכה לדבר איתו רק אחרי שאת תגידי לו מה שכתבת לי כאן: "בקשר לבעלי- אני אוהבת את בעלי מאוד למרות כל מה שאני כותבת. לא הייתי מחליפה אותו בעד שום גבר שבעולם. יש לנו את הבעיות והויכוחים שלנו כמו לכל זוג אבל תמיד יהיה איכפת לי ממנו ולא ארצה לפגוע בו בשום צורה". ולהגיד לו- דווקא כי אתה מאוד עסוק וטרוד - אני מרגישה שאני חייבת לרענן את האוירה, אני מרגישה צורך גדול מאוד להגיד לך כמה זה מפריע לי.

בשיחה הזאת את צריכה להתעקש על הנקודה, להסביר לו שזה מאוד קריטי מבחינתך בחיי נישואין, אפשר לת לזה כותרת כמו "משהו חסר לי אצלנו, ואני יודעת מה זה". אם הוא יבין שזאת כמו שיחת יחסנו לאן (באותה מידת דרמטיות ורצינות), אולי הוא יקח את זה ביותר רצינות. את צריכה להראות לו כמה את רצינית, אחרת זה לא ילך. הוא אוהב אותך, למה שלא יתרצה, בסופו של דבר, וינסה לבוא לקראתך? את מאידך צריכה להבין ששינוי כזה יקח זמן וסבלנות.

מקוה שעזרתי, וזכרי- את חשובה בזוגיות הזאת, ומה שחשוב לך- חשוב! עמדי על כך.