אני מבולבלת

תתיעצי עם צדדים ניטרליים כמו ההורים, שהם מכירים אותך הכי טוב. האם שמו לב לשינוי בך או שאת פחות עם שמחת חיים וכו'...אפשר לשאול גם חברות, אבל לפעמים אפילו שהן אוהבות אותך,הן מקנות לכן לא כל אחת יכולה באמת לתת לך תשובה כנה.
הכי חשוב שתקשיבי ללב שלך, אם יש ספק,אז אין ספק!!! כמה זמן את מכירה אותו? מהמפריע לך בדיוק? אני די מבינה אותך, הייתי במערכת יחסים כזאת 4 שנים, עד שבאיזשהו שלב נמאס לי...אמא שלי כל הזמן אמרה שהוא עם האהבה הזאת שלו לא נותן לי לחיות, כל הזמן מגביל אותי ומקנא וכו'... תבדקי מה חושבים מהצד, הרי תמיד יותר אובייקטיביים האנשים מסביב.

היי,
אני הרגשתי בדיוק כמוך... לפני החתונה מבולבלת עצובה מפחדת....
את מאוהבת בו? אוהבת אותו מכל הלב והנשמה?
כי אם לא, אז אל תעשי את הטעות שאני עשיתי! התחתנתי ופחדתי לפני החתונה שאולי זה לא זה... והיום אני נשואה לו שנתיים ומתה מפחד להיכנס להריון... כי אולי זה לא זה אל תעשי את הטעות שלי (אם את לא מאוהבת בו ללא גבולות).
תחשבי על זה זה לכל החיים... ואם היום את לא שלמה 100% אז אחרי החתונה(כמוני) לא תהיה שלמה ומאושרת.

תחשבי על מה את מרגישה ואל תפעלי מתוך לחצים מהסביבה לכי לפי הלב שלך...
קשה להתגרש אחרי שמתחתנים.....
הינה אני מעכבת את חיי....בשביל מה? תהיה מאושרת!

הי א',

כתבו לך כאם שתי מגיבות ואני מאמינה שהדברים נגעו לך.

אני מרגישה שיש בך משהו לא שלם עם הקשר הזה, ולאו דווקא משהו שיוביל ללחתוך אותו. אלא, משהו שיש לדון עליו ולדבר עליו לפני שמתחתנים, ולסגור קצוות. משהו שנשאר לך פתוח ומאוד מטריד אותך. במקום להתרגש את דואגת, וחבל.

מה שאותי הדאיג במה שכתבת הוא המשפט הבא: "אני היתי אדם מלא שמחה שתמיד חייך ומאז שהיכרתי אותו תמיד אני חרדה ולחוצה וגם מכל תגובה שהוא אומר אני תמיד יודעת איך זה יסתיים". זה לא מבשר טובות. האם אינך מאושרת איתו? האם הוא לא מקבל אותך כפי שאת? האם אינך בטוחה בעצמך לידו? האם את חשה שהוא מוריד לך את הביטחון במקום להעלות אותו? אם אכן זה כך- חשוב שתקראי שוב את התגובה של ליאל, שהיום יודעת שעשתה טעות והיא תקועה בקשר שלא מניב פרט להרבה תסכול (ואני מאחלת לה בהצלחה במציאת הדרך הנכונה להתמודד עם זה). חשוב מאוד- תזכרי שגם אם מבטלים, זה לא נורא, בדיעבד, לאחר זמן מה- כמו שתהיי מתוסכלת וממורמרת בתוך זוגיות שלא מאפשרת לך להיות את.

אם יש עם מי לדבר- ואת יכולה לפתוח את זה מולו ולנסות לפתור את זה- זה כמובן עדיף. אבל אם את חרדה לידו, לא מרגישה "את" וחוששת מאוד מהתגובות- אנא חשבי שוב על המשך הקשר.

יש משהו בלב שלי שאינו שלם לחלוטין בכלל.. אך אני לא יודעת בדיוק איך עושים את הצעד, אני מפחדת לאכזב את המשפחה שמחכה לזה כל כך... איך בכלל עושים את הצעד מול הבן זוג .. זה כל כך קשההההה!!!! אני יודעת שאני במקום לא כל כך טוב כי אני כל הזמן מקנאה בזוגות אחרים ואני תמיד חולמת שאולי היה לי טוב עם מישהו אחר.. אני יודעת שזה נשמע על הפנים!
בכל מקה הבעיות שאני רואה זה שתמיד אנחנו מתווכחים לדוג על: איך אני מתלבשת ויוצאת עם החולצה הזו, למה השיער נראה ככה, מתי את הולכת לחדר כושר, למה את אוכלת את זה זה משמין מאוד, אנחנו יוצאים למסעדה וכמעט לא אוכלים קינוחים שלא נחשוב על קטע שללכת לאכול בגלידרייה!!!!!!!!! דיברתי איתו על זה ואמרתי לו מה הקטע ההז אז הוא אומר לי שזה בגלל שאני אוהב אותך ואני דואג לך אני רוצה שתיהיה מטופחת ויפה אני רוצה לשמור עלייך ואז אומר לי מה את רוצה אם אני לא אשמור עליך עדיף לך שאני אסתכל על אחרות???
אז מצד אחד זה מחמיא שהוא באמת אוהב ובגלל זה לפעמים קשה לי לעשות את הצעד כי אני יודעת שהוא אוהב אותי והכל.. אבל ממצד שני זה ממש חונק שאני משתגעתת ומתעצבנת זה הורס לי את כל הכייף בזוגיות.
ותמיד הוא נראה עצבני הוא רב עם חברים עם המשפחה ותמיד כאילו הוא כשהוא עצבני הוא אומר דברים ממש מעליבים ופוגעים אפילו פעם אמרתי לו שהוא פשוט יורק אשששש וקשה לי עם זה אומנם הוא לא מקלקל, אך לפעמים יש לי הרגשה שהוא פשוט עושה לי התעללות מילולית שזה ממש כואב לי.
ואני כבר כמעט בת שלושים אם אני אפרד איך אני אכיר מישהו חדש? קשה לי להיות לבדדד אני מםחדת מזה כי עכשיו להכיר מישהו עד שאני הכיר עד שאני אצא ועד שאני אתחתן בכלל יקח מלא זמן, אז בגלל זה אני אורמת שאולי עדיף לי כבר להישאר במערכת היחסים הזו לדעת שהוא אוהב אותי וזהו..

א. הפחד ממסגרת צובר תאוצה לקראת החתונה, זה טבעי ואפי הגיוני, ובלבד שאינו גורם לשיתוק,
ב. עדי קלעה בול בהבחנה שלה לגביי ה"דימוי העצמי שלך מולו", עד שאת לא מטפלת בזה אל תתחתני, נקודה.
ג. תבדקי עם עצמך בכנות האם זה רק הוא שגורם לך כך להרגיש , או שאת נוטה להיות במצב הזה בכל קשר חברתי ואפי' עם חברות,
ד. חשוב שתתחתני מבחירה עם אדם שאיתו את מרגישה נוח ושיש לכם מסוגלות לעבוד בייחד על הזוגיות שלכם, למרות חילוקי הדיעות, כי בדיוק בשביל זה נאמר "לא טוב היות האדם לבדו", התפיסה צריכה להיות, שעבודה על המידות וצמיחה אישית, ועוד הרבה דברים טובים ונפלאים מגיעים דווקא ע"י עבודה זוגית של שני אנשים שונים עם חסרונות ומעלות, וכל אחד משלים את השני,
ה. תעשי רשימה של כל הדברים הטובים שיש לך בקשר הזה, בצד אחד. ובצד השני תרשמי את המגרעות כפי שאת רואה אותם, אח"כ תעשי מאזן מה גובר על מה, קח תוכלי לקבל החלטה נקייה כיצד להמשיך, ברור לך שיהיו חסרונות, השאלה האם את מוכנה ומסוגלת להתמודד עם החסרונות הללו ?
טיפ קטן > קחו בעיה אחת ותנסו לעבוד עליה, לבד או בעזרת אנשי מקצוע, אם הצלחתם במשימה, סימן שאת בקשר בריא שניתן לצמוח ממנו,
בהצלחה

מבינה את מצבך, ממש קשה. אני יודעת שהגיל מלחיץ. רוב החברות שלך בטח כבר נשואות... מה שאת מתארת, לפי דעתי קשה לקרוא לזה אהבה, זה סוג של רכושנות ורצון לשלוט לך בחיים. את לא חיית מחמד שהוא מחליט בשבילה מה לאכול??? את אדם בוגר שיודע מה טוב לו. הטענה שלו שלא תשמיני כדי שהוא לא יסתכל על אחרות ממש לא נכונה, לא משנה איך תראי, גם אם תהיי בר רפאלי, הוא יסתכל, ככה טבעם של הגברים, וזה בכלל לא נורא, לכולם יש עיניים...כל רק מסתכלים.
נראה כאילו זה גורם לו הנאה לשלוט בך ככה. כמה זמן אתם ביחד?
את צריכה להבין, האם את אוהבת אותו באמת או שאת מתפשרת בגלל הגיל והפחד שלא תפגשי עוד מישהו פוטנציאלי להקמת משפחה.
אם את באמת אוהבת אותו אז אולי תשקלו טיפול עוד לפני החתונה? תדחו את החתונה ותלכו לטיפול, הבעיה היא שלפי דברייך לא נראה לי שהוא מודע עד כמה זה מפריע לך, אין לך מספיק אומץ בשביל לעמוד מולו על שלך,את צריכה להבהיר לו מה מפריע לך ולא לשתוק. בגלל בחור כזה, איבדתי את החברה הכי טובה שלי מכיל 10. בגיל 25 התחילה לצאת עם בחור כזה, במשך שנה ראשונה כל כך השתנת שפשוט שום דבר ממנה לא נשאר, הוא התנהג כמו שאת מתארת ,שום דבר לא סיפק אותו, החברים שלה היו לא מספיק טובים בשבילו, היא היתה צריכה להרזות ומה שהוא רצה היא עשתה ובמה שהוא היה לא בסדר היא שתקה כי לטענתה סוף סוף יש לה גבר שבאמת דואג לה ואכפת לו ממנה, אלה גם המילים שלו. כשאני ניסיתי לדבר איתה היא לא הקשיבה,אמרה שלא רוצה לקלקל למרות שהסכימה איתי שיש דברים בהם הוא לא בסדר. וככה פשוט מאוד התרחקנו ולא מצאתי יותר עניין להיות איתה בקשר והיינו החברות הכי טובות ואני יודעת שבשבילה החברות הזאת היתה מאוד חשובה, הייתי במשפחה שלה כמו בת בית וגם היא, אחרי 16 שנות חברות היא וויתרה עלי בגלל בחור,לא היה אכפת לי שהוא לא אהב אותי,נפגעתי מהכניעות שלה אליו ושלא איפסה אותו על ההתחלה.ההבדל בינך לבינה שאת מבינה שמשהו לא בסדר ואת לא עיוורת, אחרת לא היית מהססת, אם פנית לפה ואת מתלבטת סימן שלא טוב לך ואת מודעת לבעיה. השאלה, אולי יותר למנהלי הפורום, האם ניתן לשנות אדם בוגר בגישתו, שיפסיק להיות שטלתן ומניפולטיבי בזוגיות... הבעיה השניה, זה לדבר איתו ולתת לו להבין שמשהו לא בסדר בהתנהגות שלו,האם באמת יבין..., הבעיה השלישית זה לדחות את החתונה וללכת לטיפול.
מצד שני, יש לי גם חברה שהיתה במערכת יחסים כזאת, נתנה לו להשפיל אותה מילולית וגם מה שאת מתארת, היתה עם הבחור 9 שנים, בגיל 28 כשהוא ממש התחיל ללחוץ עליה להיתחתן, היא ארזה אומץ וכבר לא יכלה לסבול, גם היא היא בחורה מאוד מוצלחת,מהנדסת והוא כל מה שהתחיל נכשל בו, זה היה כנראה נורא מדכא אותו וסוג של כנאה ורגשות נחיתות היו לו כלפיה וכנראה בגלל זה היה מניפולטיבי ושטלתן ונהנה מלהשפיל אותה כי בעצמו הרגיש מושפל... בקיצור אחרי הרבה מאוד סבל, היא אזרה אומץ ונפרדה ממנו, היה קשה מבחינת לוגיסטיקה... היתה צריכה לבד לשלם חשבונות, ללמוד

ללמוד לחות לבד, לישון לבד והכל. אימצה כלבה, מבחינה רגשית התגברה עליו יחסית מהר. גם פחדה וחששה שלא תפגוש מישהו אחר בגלל הגיל... אבל כעבור חצי שנה פגשה בחור, עכשיו הם ביחד כבר שנה, מאורסים...והיא מאוד מאושרת.
תעשי חשבון נפש עם עצמיך, לפני שאת מחליטה החלטה גורלית... אולי עדיף להיות אומללה מבדידות מאשר אומללה מבן זוג לא מתאים...
זה החיים שלך ואת אחראית על האושר שלך.
מאחלת לך מכל הלב, שכל החלטה שתקחי תהיי מאושרת.

דנה שלום.. תדעי לך שאחרי החתונה הכל משתנה והכל גובר מנסיון...הוא ישגע אותך ככה בכל דבר ותחשבי אללה על החיים... תנסי לרצות את עצמך ולא את המשפחה שלך בסך הכל את תחיי איתו יום יום ותאמיני לי שהם יעדיפו שזה ידחה קצת החתונה ותהיי עם מישהו שאת אוהבת ואל תדאגי יש עוד הרבה דגים ביד!! אם את באמת אוהבת אותו אז תתחתני איתו.. אבל אל תפחדי אם את לא שלמה אז לא עושים צעד כזה גדול!!! זאת דעתי בכל אופן

שלום שוב דנה,

תודה על הפירוט המאוד חשוב הזה. תראי, יקירה, יש כמה דברים שאני רוצה לכתוב לך ומקוה שאת קוראת אותם ברוגע. חשוב רגע שתהיי רציונלית והגיונית ופחות רגשית. חשוב שנסתכל יחד על הדברים מזווית רחוקה יותר, ופחות מעורבת רגשית בתוך כל הלחץ. כאן בפורום את יכולה דווקא לקבל הרבה זוויות כאלה כפי ששמת לב, נגעת לאנשים והגיבו לך ולא סתם. לכן, אני רוצה לחדד מספר דברים שאת עצמך כתבת כאן ואנסה בהמשך לפתח אותם:
1. התחלת בכך שאת לא שלמה עם החתונה, בליבך את כבר יודעת- החתונה הזאת היא טעות. נשאר כל ה"לא נעים", שהוא אכן לא נעים, אבל כפי שכתבתי, הלא נעים האמיתי יהיה כשתהיי נשואה לאדם לא מתאים לך, ועל זה אני גם אפרט.
2. את מקנאה בזוגות אחרים, הנורה שנדלקת היא- לא טוב לי בקשר, אני נאלצת להשוות לאחרים ולבדוק מה יש להם שאין לי, ולהתאכזב מאוד. את חולמת להיות עם מישהו אחר.
3. לגבי הבחור: אני לא קוראת לזה "בעיות", אני קוראת לזה בעיה, והוא עצמו הבעיה. הוא רוצה אותך לפי ההגדרות שלו. שיער, חולצה, מאכלים, זה לא באמת משנה מה, משנה התוכן, והתוכן ברור- הוא מגמד אותך למצב כזה שבו יוכל לשלוט עלייך מבלי שתהיה לך בחירה חופשית או דעה משלך. התירוץ הלא מספק "בגלל שאני אוהב אותך" הוא לא אמיתי, בגלל סיבה פשוטה- כשאתה אוהב מישהו, אתה תאפשר ל ולהיות "הוא". כשאתה רוצה שהוא יהיה נשלט על ידך, אתה תעשה הכל לשנות אותו.
4. את צודקת,הוא אוהב אותך אמנם, אבל זאת לא אהבה בריאה. הוא אוהב אותך כשאת מתאימה עצמך להגדרות שלו. תארי לעצמך בחור אחר, שיזמין אותך לגלידה, ויגדיל בשקל תשעים.... איך תרגישי? לא תרגישי מוזר אם נניח הוא גם יחמיא לך על התלבושת? לא תרגישי פתאום נאהבת, נחשקת, ושלמה עם מי שאת? עם הבחור הנוכחי את לא מרגישה אהבה בריאה, את מרגישה, בדיוק כמו שכתבת- אהבה חונקת.
5. את מרגישה שהוא מבצע התעללות מילולית, לא רק איתך, אבל עלייך אנחנו שמות את הדגש- אדם שמתנהג כך לא ישתנה אחרי החתונה.
6. החתונה היא החותמת הסופית לכך שהוא "יכול" וירשה לעצמו לעשות מה שהוא רוצה בך. הוא יעצב אותך ויתסכל אותך לפי שרירות ליבו, הוא לצערי לא יכול לראות אותך, לראות מי את, לראות את הצרכים שלך, אחרי החתונה תהיה לו יותר לגיטימציה להישאר במקום הזה. אחרי החתונה, את כבר שלו.
7. לגבי מה שכתבת, המשפטים האחרונים- כן, את בת 30, אבל אולי בגלל הזוגיות הזאת את גם לא חושבת שתמצאי מישהו אחר (כי זה מה שנכנס לך רגשית עם האהבה החונקת שהוא הפגין), והדימוי שלך כיום מאוד נמוך, זה המחסום העיקרי כרגע שנמצא לפנייך- את לא בטוחה שאת שווה. אני לא אתפלא אם הוא הביא אותך לשם. ואם להיות פרקטיים - אם תצליחי להבין שאת מישהי ששווה יחס אחר, אם תצליחי להביא את כל הרציונל שלך- שזה לא מתאים- לידי צעד משמעותי, לחתוך את הקשר, זה עוד לא מאוחר, ואת פשוט תצילי את עצמך מנישואים מאמללים. גם הוא יהיה אומלל, כי את לא מה שהוא מחפש, את אדם שרוצה לבחור לבד את רצונותיו

ואת אדם שבא לו לאכול גלידה. הוא רוצה אותך שונה, ולכן הריבים ימשיכו ויתעצמו, את תחושי יותר ויותר כלואה, רק שהפעם תהיה לך גם כתובה וטבעת. ועל מה? לשם מה? את צעירה, את יכולה למצוא מישהו אחר שיהיה לך טוב איתו, את רק צריכה לשים על כפות המאזניים שני דברים, ואני יודעת שזה קשה, אבל את צריכה לנסות:
1. הקושי להיפרד והפחד להיות לבד
2. מול להיות כלואה בנישואים מאמללים עם בחור בעל כל התכונות שהזכרת למעלה, ולדעת כל יום שאתה קמה, שעשית טעות.

עשי את החשבון הזה, ושימי פס על כל מה שמסביב, כי אלו החיים שלך! ורק את מחליטה מה יהיה בהם. אם את רוצה שיהיה בהם אומללות ושתלטנות ואהבה חונקת, תתחתני איתו. אם את רוצה להציל את עצמך חושבת שמגיע לך מישהו שיראה אותך באמת- יפה שעה אחת קודם, ותחתכי את העינין בהרבה אומץ וכוח. את מסוגלת לזה, למרות הקשיים. זה בעצם יהיה שווה את כל החופש שלך אח"כ, אז כמה שבועות קשים, ואח"כ את שייכת רק לעצמך, ולא לגחמות של מישהו שקורא ליחס הזה "אהבה".

אני מתנצלת על הנוקשות -אבל זוהי המציאות ואת צריכה להסתכל לה בעיניים, חשוב לי להתריע ולהזהיר אותך, כי זו טעות להתחתן איתו.