מוטרדת

ליאור יקרה,

לעיתים ההתייחסות שלנו להורינו אינה מעידה על התנהלותנו מול אף גורם אחר. ה"יחס המועדף" שהורינו מקבלים ו"זכויות היתר" שלהם אצלנו יכולים להיות ביטוי לכבוד, הערכה, צורך לרצות אתם בשל מקומם המכובד בחיינו וכד' או לחילופין היכרות מעמיקה עם אופיים והידיעה הוודאית שאין על מה להתנצח, במקרה זה או אחר, אפשר להשלים עם הקיים או פשוט לקום, לעזוב ולהמשיך הלאה.
ציינת כי הבחור מדהים בעינייך ולאור העובדה שאתם יחד תקופה קצרה, חודשיים סה"כ, אני חושבת שכדאי לך לשקול את האפשרות לתת לכם עוד קצת זמן יחד, על-מנת שתוכלי להיטיב להכיר אותו ואת התנהלותו הכללית.
עוד ציינת, כי את חשה כי הקשר ביניכם הפך רציני, כלומר משקלך וחשיבותך בחייו הולכים וגדלים, לכן, ייתכן כי לאור זאת, בהמשך הדרך, הוא ייקח החלטה לעזוב את הבית ולהשכיר דירה, כדי שהוא יוכל לבלות בחברתך מבלי ה"צורך לקבל רשות" בביתו שלו.
התמקדי באיש, לעת עתה, ולא במשפחתו ובהתנהגותם. אם הוא יהיה האיש הנכון עבורך, בוודאי תדעו למצוא יחד את הדרך הטובה ביותר להתנהל מול שאר המשפחה.

לאחר התקרית עם אמו של חברי שאלתי אותו אם טוב לו בבית והוא ענה לי שלא ושהוא חייב למצוא מקום לגור בו. מאז לא השתנה דבר, הקשר מתנהל ברובו בבית הוריי ואני מתחילה להרגיש שביתי נהייה בית גם בשבילו. הוא ממש מרגיש פה חופשי וגם ההורים מאוד אוהבים אותו ואין להם בעייה עם זה, אבל לי כנראה יש. מתחיל לעצבן אותי דברים שהוא עושה וכל זה בשלב כל כך מוקדם בקשר. אני אפילו מרגישה שהמשיכה כלפיו ירדה משמעותית. הוא מאוד נהנה להיות פה, וכל הזמן מציע לבוא לישון אצלי, הוא גם תמיד מביא פרחים, אוכל, בקיצור משקיע ורואים את זה. ממש קשה לי, הוא מקסים, חם ואוהב אבל אני פשוט מרגישה שמאז התקרית עם אמו כל המשיכה כלפיו ירדה באופן משמעותי ובנוסף אני ממש מרגישה שמישהו חודר לי לפרטיות ואין לי מה לעשות. אם היינו אצלו אז הייתי יכולה לקום וללכת כשנמאס לי, אבל כשהו פה הוא כל כך נהנה ומרגיש חופשי, הוא נשאר פה שעות רבות ואני לא יכולה להגיד לו ללכת. אני מוצאת את עצמי קובעת דברים לפני שהוא בא כדי שאחרי זמן מסויים אני אגיד לו שאני צריכה ללכת. זה פשוט נורא, אני לא מבינה איך ממשיכה וכיף ביחד ביום אחד הכל התהפך ופתאום אני כבר לא נלהבת כל כך כלפיו ואני מלאה כעס על כל הסיטואציה שנוצרה. נראה לי שזה לא ילך ומרוב שהוא כזה מדהים אני אפילו לא רואה איך אני מסיימת את זה. זה מתסכל.

ליאור יקרה,

נראה שבן-זוגך באמת חש מחנק בבית הוריו וכפי שהוא ציין, הוא היה חייב למצוא מקום לגור בו. הוא מצא. בבית הורייך.
אני מתרשמת שבבית הורייך שוכנת אווירה שונה לחלוטין מהאווירה בה הוא גדל וחי עד עתה בבית הוריו. בביתך שורה אווירה של חום ואהבה, של חופש וכיבוד הזולת, רצונותיו וצרכיו, אווירה של קבלה והכלה. במילים אחרות, בביתכם יש אווירה של משפחתיות.
בן-זוגך מצא מקום בו טוב לו, בעלי הבית מקבלים אותו באהבה והכי חשוב, את נמצאת שם.
מעבר לעובדה שהוא אוהב אותך ושמח לבלות עמך כמה שיותר, הוא נהנה מהאווירה בביתך.
את לעומת זאת, מרגישה פחות נוח עם ה"סידור" החדש הזה והדבר בא לידי ביטוי בירידה במשיכה הפיסית, כפי שציינת. מאחר ואי-אפשר לנתק את התחושות הנפשיות מהתחושות הפיסיות, טבעי הוא שלאור תחושותייך הנפשיות גם המשיכה הפיסית תרד.
למרות היותו מקסים, משקיע ואוהב, תחושותייך הן אלו אשר צריכות להנחות אותך. יחד עם זאת, אני מאמינה שכעת את מונעת מתחושות של תסכול וכעס ולכן לא הייתי ממהרת לסיים את הקשר אלא לנסות דרך של כנות, שיתוף ופתיחות ומציאת פתרונות יחד. ה"יחד" הזה יכול לסייע בהחזרת התחושות הנכונות לקשר שלכם.
עלייך ליזום שיחה כנה ופתוחה בה תשתפי אותו בתחושותייך (בעדינות...כדי שהוא לא ייפגע), בצורך שלך לבלות עמו, שלא בבית הורייך ובצורך שלך בפרטיות בביתך שלך (צורך שהוא לגיטימי לחלוטין).
אולי תוכלי אף להציע לעזור לו לחפש דירה.

מוניקה שלום.

קודם כל המון תודה על תגובותייך, זה מאוד עוזר לי.

באמת ניהלנו שיחה כנה, אמרתי את מה שמפריע לי, אמרתי לו שקשה עם זה שהוא נהייה בן בית פה בזמן כל כך קצר. לגבי המשיכה כלפיו לא אמרתי דבר. הוא באמת הבין אותי ואת התסכול שלי ואמר שבאמת כדאי שנוריד את כמות הלילות שהוא יש אצלנו. האמת שקיוויתי שזה מה שיפתור את הבעייה, אבל קורה ההפך. אני מרגישה שהמשיכה שעד לפני שבועיים הייתה בנינו פשוט נעלמה ואין לה זכר. הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי פשוט לא רוצה ליצור איתו איזשהו מגע, ואני מוצאת את עצמי עוסקת בשאלה אם להמשיך בקשר הזה יום ולילה. נראה לי שבאיזשהו מקום הבנתי שאין, משיכה נעלמה וכל מה שנותר זה לסיים את מה שהתחלנו אבל לפעמים עוד יש לי רגעים שבהם אני חושבת לנסות שוב.
עוד דבר שמטריד אותי הוא שבמידה ואני אחליט לא להמשיך עם הקשר אז איך אומרים לאדם כל כך טוב, אוהב, נותן ומכבד כמוהו שהחלטתי להיפרד. אם הוא שואל למה מה אני אגיד? שאני פתאום לא נמשכת אליו?
אני כבר כל כך מתוסכלת, אני לפעמים מתנהגת אליו בקרירות בגלל שאני לא יודעת אם יש טעם לקשר בנינו. עוד יותר מתסכל שמשיכה נעלמת ככה בשנייה ובגלל סיבות שלא באשמתו.
לגבי עניין מציאת דירה משלו אז זה יאלץ לחכות כמה חודשים בגלל מצבו הכספי.

ליאור יקרה,

נראה כי משהו נחסם אצלך והדבר בא לידי ביטוי במשיכה שהייתה ואיננה עוד.
עם כל חוסר הנוחות, אי-הנעימות, והרצון הכן שלא לפגוע בו עלייך לעשות את מה שנכון עבורך. עלייך להקשיב לקולך הפנימי, לרצונותייך האמיתיים ביותר ולצרכייך הכנים ביותר. לפני מיטב הבנתי, אין מנוס מפרידה וכפי שציינת, לעיתים את לא מצליחה להיות אפילו נחמדה אליו. במידה ולא תממשי את רצונותייך בשלב זה, את עשויה להיהפך לנחמדה אף פחות וזה לא הוגן כלפיו.
את לא צריכה לומר דברים שאת חוששת שעלולים לפגוע בו. אמרי כי הקשר לא מתאים לך בשלב זה וכי את מאוד מעריכה אותו כאדם, מה שנכון. נסי להיות מאוד עניינית ו"קצרה" בדברייך על-מנת שלא תמצאי את עצמך אומרת דברים שלא התכוונת לומר, כמו כן שיחה קצרה יותר תקל על שניכם.