קוקהולד

מורן היקר, ראשית, תודה שאתה משתף אותנו באותנטיות כה רבה בפנטזיה המינית שלך. פוסט כזה יכול לעזור מאוד לאחרים!
אם אני מבינה נכון את מה שכתבת - עדיין לא מימשתם את הפנטזיה והיתה רק פגישה ראשונית עם הבחור הצעיר והחתיך ועכשו אתם עומדים בפני פגישה שתממש את הפנטזיה שבה הוא יקיים יחסי מין עם אישתך בנוכחותך וזה כנראה ירגש אותך מאוד מבחינה מינית ותוכל להגיע בעצמך לאורגזמה בעקבות זאת.

אני רוצה כאן להציע לעצור לרגע ולחשוב - והרי זאת הסיבה שאתה בכלל מתייעץ כאן, שאתה רוצה לשקול האם הצעד הזה הוא נכון או לא?
אחת הסכנות בקוקהולד היא שלאחריו משהו עלול להשתנות באיך שאישתך תראה אותך בתור גבר! יש כאן משהו מאוד עמוק ובסיסי: גבר שנותן לגבר אחר לקיים יחסי מין עם בת זוגו - זה כאילו אתה מפנה את מקומך ומוותר על חיבור מאוד ראשוני ומהותי בין בני זוג - הבלעדיות המינית, האינטימיות הזוגית נפרצת בכיוון מסויים שבו אתה במובן מסויים מוותר על התפקיד הגברי שלך ומפנה אותו למישהו אחר.
יש סכנה שאישתך תראה אותך לאחר מכן כפחות גבר.
נתקלתי בתגובה הזאת אצל נשים.
זה לא חייב לקרות.יתכן שהיא תרגיש הפוך - איזה גבר מדהים יש לי שמפרגן לי חווייה כזאת. אבל האם אתה מוכן לקחת את הסיכון שבתת התודעה שלה בכל זאת תיקרה התגובה הזאת שהזהרתי מפניה? כלל לא בטוח שהיא תהיה מודעת לכך. זה עלול לקרות מתחת לפני השטח, ולכרסם בתחושות שלה כלפיך ובמשיכה שלה כלפיך.
אתה פותח כאן דלת למשהו בלתי ידוע שיש בו סכנה גדולה ואי אופשר להחזיר זאת אחורנית.

מה שאני מציעה הוא ששווה לגשת לסקסולוג/ית ולהתייעץ על כך - ולקבל חוות דעת על ההשלכות של מימוש הפנטזיה הזאת. במיוחד הפנטזיה הזאת שיש בה לדעתי יותר סכנה מאשר 'בפנטזיות אחרות מבחינת התערערות הגבריות שלך בעיני בת זוגך.

אפשרות אחרת היא לממש זאת בהדרגה. להתחיל מכך שהוא יעשה לה רק מסאג' ולעשות הפסקה לשבוע שבועיים ולראות מה קורה ביניכם. לשוחח על כך ביניכם.
הרבה פנטזיות זה לגיטימי לממש. וכיף, ומרגש.דווקא את זאת - זה פותח פתח לבעיות.

דורית קראתי בעיון את אשר כתבת .
אשתי מאוד מתרגשת לקראת המפגש עם הבחור - למרות זאת טוענת שאם אומר לא אז הוא לא יתקיים .
יש לנו יחסים דיי פתוחים בנושא
לפחות לפעם הראשונה כנראה לא אמנע את הפגישה .


תודה ואשמח לעוד תגובות



מורן

שלום
חדשה פה בפורום מבקשת את התייחסותכם.
אני בת 41, מעולם לא נישאתי אך הייתי בשתי מערכות יחסים מספר שנים מהן נולדו לי שני בנים מהראשונה ושתי בנות מהשנייה.
את מערכת היחסים השנייה עזבתי לפני כשש שנים וכשנה אח"כ הכרתי אלמן ללא ילדים, כיום הוא בן 55.
די מהר התגלעו חיכוכים בין הנוכחי לאבותיהם של ילדיי.
עם הראשון בגלל מאבק כספי מכוער שהיה בזמנו על מזונות ראויים (הייתי מקבלת 1000 ש"ח על שני הבנים ותו לא)
עם השני כי הפרידה ממנו הייתה טרייה והוא זעם על הנוכחי שבגללו כביכול נפרדתי ממנו, מה שלא היה ולא נברא.
לבסוף כשהכל הפך להיות עיסה אחת מגעילה שני הבנים 17,15 החליטו לעבור לגור אצל אביהם ומשפחתו החדשה (בערך כשנה לאחר היכרותי עם הנוכחי),כיום הקשר די "אנמי", מגיעים לבקר אך זה לא מה שהיה פעם.
זה קורע לי את הלב ועברתי התמוטטות עצבים ותקופה מאוד קשה ואני מנסה להשלים עם המצב הקיים ולעשות את הכי טוב שאפשר.
כיום הבנות ( 12,10 ) בקשר טוב עם הנוכחי ומאוד אוהבות אותו.
עם אביהן יושבו הסכסוכים וגם בינו לבין הנוכחי.
אני מעוניינת בילד שמבחינתי יהיה האחרון.ועבור בן זוגי יהיה היחיד.
אני יודעת שהנסיבות הן לא משהו וגם גילו של הנוכחי וגם אלף ואחת סיבות נוספות שאני מוצאת.
אך אנו מאוד אוהבים ומעוניינים בילד משותף (לקח לי זמן רב לשכנע אותו להסכים)
אנו חיים יחד בדירה ששכרנו שנינו.
מפאת גילי אינני מעוניינת לדחות את ההחלטה ליותר מדי זמן.
קרוב לוודאי שנצטרך עזרה כדי להיקלט להיריון.
עברנו גיהינום יחד ונשארנו יחד על אף הכל.
אני יודעת שזהו סיפור מורכב אך החיים לא תמיד מזמנים לנו סיטואציות קלות.
אני מבקשת מכל מי שעומד להגיב פה שינסה לפחות להגיב כמו שהיה רוצה שיגיבו אליו אם היה רושם פה את מצוקותיו.
מקווה לשמוע מאנשים שאולי גם במצב דומה ועל איך הם מתמודדים או התמודדו.
היה לי מאוד קשה לכתוב ולהיפתח כאן, אז בבקשה הפגינו מעט אנושיות בבואכם להגיב.
תודה לכולם מראש ושיהיה לכולכם יום קל ונעים.