צריכה עצה

שלום
חדשה פה בפורום מבקשת את התייחסותכם.
אני בת 41, מעולם לא נישאתי אך הייתי בשתי מערכות יחסים מספר שנים מהן נולדו לי שני בנים מהראשונה ושתי בנות מהשנייה.
את מערכת היחסים השנייה עזבתי לפני כשש שנים וכשנה אח"כ הכרתי אלמן ללא ילדים, כיום הוא בן 55.
די מהר התגלעו חיכוכים בין הנוכחי לאבותיהם של ילדיי.
עם הראשון בגלל מאבק כספי מכוער שהיה בזמנו על מזונות ראויים (הייתי מקבלת 1000 ש"ח על שני הבנים ותו לא)
עם השני כי הפרידה ממנו הייתה טרייה והוא זעם על הנוכחי שבגללו כביכול נפרדתי ממנו, מה שלא היה ולא נברא.
לבסוף כשהכל הפך להיות עיסה אחת מגעילה שני הבנים 17,15 החליטו לעבור לגור אצל אביהם ומשפחתו החדשה (בערך כשנה לאחר היכרותי עם הנוכחי),כיום הקשר די "אנמי", מגיעים לבקר אך זה לא מה שהיה פעם.
זה קורע לי את הלב ועברתי התמוטטות עצבים ותקופה מאוד קשה ואני מנסה להשלים עם המצב הקיים ולעשות את הכי טוב שאפשר.
כיום הבנות ( 12,10 ) בקשר טוב עם הנוכחי ומאוד אוהבות אותו.
עם אביהן יושבו הסכסוכים וגם בינו לבין הנוכחי.
אני מעוניינת בילד שמבחינתי יהיה האחרון.ועבור בן זוגי יהיה היחיד.
אני יודעת שהנסיבות הן לא משהו וגם גילו של הנוכחי וגם אלף ואחת סיבות נוספות שאני מוצאת.
אך אנו מאוד אוהבים ומעוניינים בילד משותף
אנו חיים יחד בדירה ששכרנו שנינו.
מפאת גילי אינני מעוניינת לדחות את ההחלטה ליותר מדי זמן.
קרוב לוודאי שנצטרך עזרה כדי להיקלט להיריון.
עברנו גיהינום יחד ונשארנו יחד על אף הכל.
אני יודעת שזהו סיפור מורכב אך החיים לא תמיד מזמנים לנו סיטואציות קלות.
אני מבקשת מכל מי שעומד להגיב פה שינסה לפחות להגיב כמו שהיה רוצה שיגיבו אליו אם היה רושם פה את מצוקותיו.
מקווה לשמוע מאנשים שאולי גם במצב דומה ועל איך הם מתמודדים או התמודדו.
היה לי מאוד קשה לכתוב ולהיפתח כאן, אז בבקשה הפגינו מעט אנושיות בבואכם להגיב.
תודה לכולם מראש ושיהיה לכולכם יום קל ונעים.