בן זוגי נפרד ממני- האם שווה להילחם?

שגם כשחזרנו אחרי ההפסקה של היומיים האלה ובמהלך השבוע שבו המשכנו את הקשר, לא רבנו ולהיפך.. היה באמת שבוע מצויין... כל הזמן אמר כמה שהוא רוצה שנגור ביחד ושאני אתחיל להביא את הדברים שלי אליו ואני הייתי מהוססת ולא הבאתי יותר מדי דברים כדי לא להלחיץ יותר מדיי.. כשנפרדנו הוא אמר שהוא יודע מה הוא מפסיד ואין לו ספק שאני אצליח בחיים בגדול ושמגיע לי משהו יותר טוב.. הקלישאות הברורות של "נגיד לה דברים יפים כדי שהיא לא תיפגע".. אבל זה לא העניין-

כשאני מנסה לשאול אותו מדוע נפרדנו אין לו סיבה.. הוא אומר שקשה לו. (כמוני- ממשיכים בשגרת היום אבל לקראת שעות הערב נהיה קשה)..

אנחנו מתגעגעים אחד לשני מאוד.

זה לא נשמע כאילו הפרידה הזו היא ממש סתם? או שאולי עובר עליו משהו שהוא לא מספר לי? כדאי לי להגיד לו ללכת לייעוץ פסיכולוגי? טיפול זוגי לא נראהלי בא בחשבון מאחר ואנחנו די צעירים ובלי ילדים וכו'..

אל תילחמי כי זה לא יעזור, תני לו שבועיים אל תתקשרי תמשיכי בחייך ותראי איך הוא יתעשת. הוא פשוט לא מגובש ולא יודע מה הוא רוצה וכל השאר תירוצים.
תני לו להרגיש בלעדיך מה הפסיד.
הייתי באותו מצב כמוהו ואחרי שלושה שבועות של נתק כמעט מוחלט התחלתי להשתגע מגעגועים וחזרנו.

איילת יקרה,

אני מצרפת את דעתי לדעתו של דן.
למרות האהבה הגדולה, ההבנה ההדדית אשר שכנה ביניכם לאורך כל תקופת הקשר, התמיכה שלכם זה בזו והגעגועים העזים, כעת, בזמן ה"לחוד", בן זוגך חש צורך כלשהו להיות עם עצמו, צורך שאינו יכול להסביר במילים, אך צורך כה חזק שהוא היה חייב לממש אותו, ולכן נפרד ממך לאחרונה.
הוא בחור הגון. הוא לא נשאר איתך בתוך הקשר ובחן "על חשבונך" את תחושותיו, אלא יזם פרידה, כדי לאפשר לך להמשיך בחייך. למרות שקשה לו בלעדייך, הוא בחר שלא לשים אותך על "HOLD" בזמן שהוא מתלבט עם עצמו.
לעיתים אנו זקוקים לזמן עם עצמנו בלבד. לרוב, אנו לא יודעים לנסח במילים, אפילו לא לעצמנו, את הצורך הזה. מאוד חשוב לממש את הצורך הזה, כאשר הוא מתעורר, כדי שנוכל לבחון דברים בזמן שלנו, בלי לחץ או "עצות" מאחרים.
הבחור צריך זמן לעצמו. אני חושבת שיהיה זה נכון מצידך לכבד את הצורך הזה שלו.
בהמשך הדרך, לאחר חשבון הנפש שהוא חש שעליו לעשות עם עצמו, הוא בוודאי ידע להעריך ולהוקיר זאת.