פחד לא מובן

שלום,

שמי הילה, אני כמעט בת 20, חיילת. די מודאגת מהמצב.
אז ככה:
מצד אחד אני מאוד בוגרת אבל בכל מה שקשור ליחסים\קשרים עם בנים יש לי בעיה. אני מודעת לזה שאני חסרת ביטחון עם בנים לא יודעת למה,אבל אני מאוד ביישנית וכתוצאה מכך לא מצליחה להציג את עצמי(בכל מני סיטואציות שונות) כפי שאני באמת.

מצד שני באופן כללי בחברה רגילה אני עם ביטחון עצמי בסדר גמור, אפילו בולטת לחיוב מצחיקה, רוב האנשים אוהבים להיות בחברתי. אבל כשזה מגיע לבנים אני לא מצליחה להיות מי שאני (עם ביטחון!)אני אתן דוגמא-נאמר שאנחנו יושבות רק בנות צוחקות נהנות סיטואציה עם אווירה טובה אני מצחיקה את כולם מלאת ביטחון, פתאום מצטרף גבר אני באותה שניה מאבדת את כל הביטחון שלי והופכת להיות שקטה.. מופנמת.. לא זורמת כל כך.
משהו נוסף-לפעמים אני נתקלת במצבים שאני רואה בחור בגיל שלי אפילו ואני כאילו "נרתעת" מהדמות הזו.. הוא יכול להיות הכי מושך שיש. אבל אני כאילו נרתעת מעצם זה שהוא ממש גבר, איש. קשה לי להסביר את זה. מה הסיבה לכך שזה קורה לי? בגלל על המצב הזה בעצם אני בגיל כזה ולא היה לי חבר אף פעם.אני לא ממהרת לשום מקום אני יודעת שכל החיים עוד לפניי ויהיה בסדר. אבל הייתי רוצה מאוד להכיר מישהו . איך אני יכולה לעשות את זה, איך אני יכולה להתחיל לפתח קשר עם מישהו שנראה מוצא חן בעיני?
מאוד הייתי רוצה לדעת מה הסיבה למצב הזה. חשוב לי להוסיף(אולי יש לזה השלכות) שהיחסים שלי עם אבא שלי לא "משהו" מאז שאני בת 14 בערך.
אם לא ניסחתי משהו בצורה מובנת אשמח לחדד את שאלותיי.

תודה רבה.