פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

רציתי לדעת למה לא מטפלים בחולי סכיזופרניה קטטונית בתרופות נרקוטיות כמו מורפיום אף על פי שידוע שתרופות אלו טובות מאוד לטיפול במחלה זו?

שלום,

בחודשים האחרונים אני נוטל ציפרלקס (שהביא לשיפור ניכר באיכות חיי ובתפקודי היומיומי).
הומלץ לי לקחת MSM או בשמו המלא Methylsulfonylmethane להקלה על כאבי צוואר.

האם ידוע לכם על כל תגובה בין שני החומרים ו/או האם יש כל מניעה לצריכתם במקביל.

תודה מראש

אני אמא ל 4 ילדים לפני כ 3 חודשים בשבוע 19 להריון עובר מת עברתי גרידה ומאז אינני מצליחה לחזור לחיים נורמלים. אני סובלת מנידנוד הפרעות ראיה ועוד מון תחושות של כאב שמטייל לי בגוף.
התחלתי לחוש גם התקפי פאניקה וחרדה קשים. נסיתי לצאת מזה בעזרת דיקור סיני אך ללא הצלחה
כעת אני לוקחת לריבן וסרוקסט. בעיה שיש לי כנראה חרדה בפני התרופות האלה אם כי אני רק לקחתי חצי כדור פעמיים. אני לא רואה פתרון לבעיה כל המשפחה סובלת יחד איתי האם אני אצא מי זה

שלום
אני מיצטער שאני שואל עוד שאלה בנושא זה אבל אם תוכל לענות לי על השאלה אז אני יודה לך מאוד בבדיקת SPECT לפעמים במצבים נפשיים
היא לא יוצאת טובה האם במחקרים שנתנו תרופות והתרופות עזרו ובדקו עוד פעם
את הבדיקת SPECT אחרי שנתנו תרופות האם ראו שהSPECT חזר למצב תקין
אני ממש ממש ממש יודה לך אם תוכל לענות לי על השאלה

אני סובלת ממחשבות כפיתיות וסכיזופרניה נוטלת לפונקס,
האםטיפול ב- T/M/S (שנמצא אצלך בקליניקה )יעיל למצב הזה , או אולי יגביר את הכפיתיות.

פסיכולוג טען בפני שלפחות 50% או אפילו 70% מהאוכלוסייה הכללית יש הפרעת אישיות כלשהי ולכן השאלה האם זה נחשב להפרעה נפשית למטרה כלשהי, כמו נכות מביטוח לאומי, או שזה סתם קישקוש שלא מתייחסים אליו ברצינות.
ואם זה לא הפרעה נפשית, אז מדוע פסיכיאטרים (לא פסיכולוגים) משתמשים באבחנות מסוג כזה שגורמות לפגיעה קשה בדימוי העצמי של המאובחן וגם בד"כ לא מציעים למאובחן שום טיפול אפקטיבי או אפילו קצבת נכות?
רוצה לציין שדעתם של הפסיכולוגים שאין מדובר בהפרעה נפשית כי היא חלה כמעט על כל אדם באשר הוא ורק הפסיכיאטרים ממשיכים להשתמש באבחנות הנ"ל בלי שום אפשרות לעזור.

שלום לפורום ולרופאים!
מתנצל מראש על האורך..
אני מאובחן כסובל מהפרעת אישיות גבולית,עם חרדה חברתית! אני נמצא בטיפול פסיכולוגי (אם כי לא תרופתי)
המצב שלי מידרדר מיום ליום במיוחד כיוון שאין לי מסגרת ואני לא מצליח להשתלב באף עבודה או מסגרת כלשהיא, מאז שיחרורי מהצבא.גם בצבא לא השתלבתי ד"א ויצאתי על סעיף נפשי כרגע אני לא מתפקד בכלל!!!
:(
המטפל שלי הציע לי לפנות לקבלת נכות מבטל"א! עשיתי זאת ולא התייחסו בכלל ברצינות לפניה שלי לא נתנו לי שום דבר שיכול לעזור לי בשיקום או משהו... קבעו לי אחוזים מגוכחים והכול בזלזול במצבי

אני כבר בתהליך של ערעור כי אני לא הולך לוותר על זה-השאלה שלי היא אם לביטוח לאומי "מספיק"

האבחנה שלי הפרעת אישוית גבולית וחרדות על מנת לקבוע לי אחוזי נכות שיאפשרו לי להתחיל שיקום? או שאני צריך להיות חולה במחלה נפשית קשה בשביל ל"זכות" במה שמגיע לי?

האם אתם יודעים את החוק לגבי העניין הזה? ומהי המלצתכם בעניין? אגב,יש לי גם גלישות פסיכוטיות לעיתים לא שזה גרם להם להתייחס אליי יותר ברצינות.. תרופות לקחתי בעבר ואף אחת מהן לא עזרה לי... ד"א... כרגע אני לא נוטל שום טיפול תרופתי!!!

בכל מקרה תודה מראש אשמח לתשובה! מתנצל על האורך השאלה חשובה לי ואני מודאג !

טום! :(

אני סובלת מתופעה זו ודבר זה מדאיג אותי מאוד.
הבנתי שזה עלול להתקשר להפרעות רגשיות, במה הדבר קשור?

נ.ב

אין זה קשור לתופעות גמילה כאלו או אחרות מתרופות.

היי,

אני לוקח 60 מ"ג רסיטל לOCD

שאלתי:
אם אני ארדבמינון או אפסיק לקחת את התרופה, תוך כמה זמןאני ארגיש החמרה בOCD ?

בעלי בן 23 לקח במשך 4 חודשים רסיטל עקב דכדוך קל וחוסר מוטיבציה לעשות דברים.
ההשפעה היתה טובה יחסית אך התרופה גרמה לו לבעיות עיכול קשות-שלשולים..כאבי בטן וכו...ולכן הוא הפסיק.
שאלתי האם יש תרופה אחרת שאינה פוגעת במערכת העיכול ובמניות?תודה

שלום דוקטור,

אובחן אצלי גלובוס בגלל מחנק / כמו משהו תקוע לי בגרון כבר 8 חודשים

אני לוקחת כבר חודשים Alpralid 0.5 , זה עוזר לי אבל לא לגמרי , ואני גם מרגישה שאני התרגלתי ולא יכולה בלי הכדורים האלה .

אולי יש איזה תרופה אחרת בשביל שההרגשה תעלם לגמרי ?

תודה מראש
דנה

לקחתי במשך תקופה של כחצי שנה רסיטל 20 מ"ג - 2 כדורים ביום וריספרדל 1 מ"ג - כדור ביום

עקב פגיעה בחשק המיני הוסיף לי הפסיכאטר רמרון 30 מ"ג - כדור ביום. מזה כ 3 חודשים אני לקוח את כל 3 הכדורים. עליתי במשקל ואני מרגיש עייפות רבה אני מעוניין להוריד את הרמרון. האם יש צורך לשנות את מינון הכדורים האחרים או שאין בעיה פשוט להפסיק עם הרמרון ???

שלום אני סובל מחרדות ומחשבות כפיתיות מספר שנים ניסיתי תרופות ממשפחת הSSRI SNRI בלא הטבה משמעותית הרופא שלי הציע לי לקחת דפרקסן ממשפחת הטרציקילים רציתי לדעת אם הכדור דפרקסן יכול לעזור במצב הנפשי שלי

גילו אצל אימי סכיזופרניה פרנואידית שלפי דעת הרופאים התפתחה במשך 10 שנים לאט לאט (עד שאושפזה בכפיה בשבוע זה. ברצוני לשאול :
1. איך צריך להיות היחס שלנו אליה בזמן האישפוז?
2.התסמינים שיש לה הם חיוביים, והשאלה היא האם להרבות בביקורים של בני משפחה אחים ילדים וכו' או שזה ישפיל אותה שכולם רואים באישפוזה במזרע.
3.האם לקבוע לה מה לעשות בחייה הפרטיים לאחרי האישפוז או לא, לדוגמא: היא התגרשה מבעלה במהלך השדנים האחרונות (בהם היתה חולה כנ"ל) הם להחזיר אותם ע"י לחץ עליה או שיש לה אפשרות לאחרי הזריקות והטיפול לדעת מה טוב לה.
4. יש מבני משפחתה מדרגה ראשונה שגם מתלוננים על מיחושים(אלרגיות) גופניות,( וכן נוטים להפריז ולהכפיל את המציאות) אבל מתפקדים בביתם ובעבודתם (אם כי בחלישות ), האם יש מקום לומר להם שכדאי להם להיבדק או לא?

שלום ד"ר גרינאהוס,

שמעתי רבות אודותיך ובמקרה מצאתי עכשיו שאתה גם מתנדב ותורם בפורום זה.
מתנצלת מראש על האורך אבל כתיבתי אליך חשובה לי ביותר!

אני בת 34, רווקה.

בגיל 31 חוויתי גלישה פסיכוטית קצרה וחולפת.
מאחר והייתי עדיין מועסקת בחברה, המשכתי לעבוד ולקח לי כשלושה חודשים עד שחזרתי לעצמי.
הממה...בעקבות לחצים כבדים בעבודה, פיטורים, דחייה ופרידה מבן- זוג נכנסתי למעין שוב גלישה פסיכוטית, כשאני מנותקת חלקית אך בחרדה איומה ואינטנסיבית שנמשכה בסביבות החצי שנה.
היו לי מחשבות פרנואידיות ומחשבות יחס בלבד. היו לי בעיקר בעיות בתחום החשיבה (הרבה מאוד אסוציציות, דימויים, חיבורי שפה חשיבה פאסו פילוסופיה וכו').
מאז ועד היום, לא אובחנתי כסובלת מהפרעה פסיכוטית. וגם נעשו לי טסטים.
ורק לאחרונה אני מצליחה לשוב ולנסות שוב לעבוד ולחזור ללימודים גבוהים...(לא יודעת מה יהיה...כי אני חשה עדיין בירידה תפקודית).
שאלותי:
1. האם ייתכן שעדיין לא הצליחו לאבחן אותי כחולת סכיזופרניה שמא אולי אני דווקא במיעוט שסובל מהמחלה באופן סמוי או בצורה הפשוטה שלה (שרק כעבור שנים רבות יוכלו לאבחן נכונה ע"פ הידרדרות איטית)? (אין רקע למחלה במשפחה).
2. האם ייתכן שהירע מזלי ואני נמצאת במיעוט של האנשים אשר נותרו עם נזקים בלתי הפיכים, דייהנו: לליקויים?
אני חשה לא כמו קודם למשבר. אני חשה בירידה תיפקודית, מחשבה איטית ולעיתים לא מאורגן מספיק, אם זה בא לידי ביטוי בכתיבת הודעה או מכתב.
אני חושבת גם שהרגש שלי מצומצם ושטוח משהו- אין את העומק, המגוון, הצבעים שהיו קודם.

ובעיקר, בעיקר- לא חזרה לי תחושת החיות, השמחת חיים והחיוניות הכה רבה שהיתה קודם וזה קשה לי בצורה שאין לי מילים לתאר זאת.
הייתי בחורה שמחה, חיה, מלאה בחיוניות!!!

טופלתי בתחילה ברספרדל 0.5 לחילופין בסוליאן 100 מ"ג וזאת לאחר בכלל האפיזודה הפסיכוטית!!!
שתרופות אלו ניראו כלא מתאימות לי עברנו לסרוקסט, פריזמה, ציפרלקס וסימבלטה 60 מ"ג.
כמו- כן, מדי פעם אני נוטלת קלונקס בגלל תחושות חרדה קשות ואולי גם תחושת נתק.

כיום אני ללא טיפול תרופתי, מתלבטת אם לחזור ולקחת משהו... ואם כן אז מה כדאי?

בכל אופן, אשמח אם תשיב לי על שאלותי מאחר ואני עסוקה בהם בכל יום מחדש ונותרת ללא מענה הולם, ללא תשובות כלל.

אני חשה גם בירידה בזכרון, ביכולת לזכור ו/ לקשר ולעשות חיבורים.
בולט ביותר- חשיבה איטית, שבה לידי ביטוי שכל פעם אני נזכרת בעוד משהו.שיש לומר או לשאול..שקודם לא היו עיכובים או דיליי...

(ומאידך, אני חושבת לעיתים שאני היפוכנדרית, מאחר והרופא שלי טען שאדם בעל ליקויים או נכות נותרת, אינו מודע כלל לאובדן ולחסר.
ובכלל אני מבולבלת עקב כך, אולי אני נותרתי נכה/ לקויה בלי המודעות לכך בכלל).

אשמח ביותר לשמוע את דעתך המקצועית, המקיפה והרחבה....

בתודה מראש
אורית