פורום תאומים ושלישיות - יש לך שאלה?

הי מורן
מזל טוב והרבה הרבה כוח...
יש גישה שאומרת שלפחות מיד אחרי הלידה, אפשר להשכיבם זה לצד זה במיטה, כך שיחושו אחד את הקרבה של השני ויהיה לכל אחד מקום. זה מתאים למחקר שמראה שתאומים שהיו זה בסמיכות לזה התאימו את הקצבים שלהם זה לזה - נשימה, דופק. הם הרי רגילים אחד לשני עוד מהרחם. מצד שני, כשיגדלו טיפה, חשוב יהיה לתת לכל אחד מהם מרחב משלו - להרגיל אותו לפינה קבועה משלו שתקנה לו ביטחון - מצעים משלו, שמיכה משלו, צעצוע משלו וכו' - אמנם בהתחלה הם עוד לא מבינים, אך זה עוזר להם לגדול לתוך פינה משלהם ולזהות בהדרגה שהם שונים ונפרדים זה מזה. מוזמנת להמשיך לשאול כשיהיו עוד שאלות...
סיגל לוי

שלום לך דינה. ובכן, חסרים הרבה מאד פרטים כדי לתת עצות במקרה שלך. בני כמה הם, למה כוונתך של מתייחסים לכל אחד, מה היו הסביות להשאיר יחד ומהן האפשרויות להפרדה. מחכה לתשובותייך... חג שמח!

מימי שלום
את מתארת מצב בוכל אחת מן התאומות שלך חשה שונה ומיוחדת. אנחנו רוצים לתת לכל אחד מהתאומים תחושה שכזו וכנראה שהתייחסותכם תרמה לכך. אין צורך לכוון אותם להיות ביחד בצורה יזומה. הקשר התאומי הוא מספיק קרוב, וזה יתרחש מאליו. אנחנו בדרך כלל דואגים כשתאומים פועלים כל הזמן כצוות הרמוני ואי אפשר לראות מי הוא מי בתוך הצמד. המשיכי לגדל אותן כשני עולמות והן בעצמן ימצאו גם את הדרך ליחד. כל אחת פועלת באופן שונה כי חשוב לה להגדיר את עולמה כשונה מזה של אחותה, וזה מצוין לבניית זהות נפרדת עבור כל אחת מהן
בהצלחה
סיגל לוי

חלי שלום
התאומים שלך עדין מאד צעירים ועדין מנסים אחד על השני מה שהם רוצים ואנחנו מעבירים אליהם את המסר מה בסדר ומה לא.
עקרונית חטיפת צעצוע היא תגובה מאד טבעית בגיל הזה. בהתחלה זה מתוך סקרנות, התינוק מבחין בצעצוע כשהשני משחק איתו, ואחר כך זה ממשיך למאבק ביניהם על השליטה - הצעצוע הופך מושך דווקא כי הוא בידי האח התאום והחטיפה מכוונת לשם שליטה. מאבקים בין תאומים הם טבעיים. נרצה ללמד אותם להיות זה לצד זה ולכבד זה את זה, אך אם אחד חוטף לשני והשני לא מגיב בחומרה - לא צריך להתערב, כי אז הם יגיעו להורים על כל דבר פעוט והריב יהיה דרך להשיג תשומת לב. אם את רואה משהו מול עיניך, את יכולה להגיב מילולית ולומר "לא יפה לחטוף" ולהחזיר את הצעצוע לתאום שנלקח ממנו, ולומר לו "תגיד - זה שלי, אני משחק בזה" וכך תדגימי להם איך את מצפה להתנהג כשאת לא שם. אחר כך תעודדי את זה שלקחו לו שיחזור לאחיו ויעמוד על שלו מולו. לגבי משיכת שערות, זה כבר ביטוי לאלימות ואותו צריך לעצור מיד ויותר בחומרה "אסור!" ולשחרר את הפגוע, כדי שלא יסבול.
מקוה שעזרתי...
סיגל לוי

שלום ערן
סיפרת על המצב בין ילדך כעת, כשהם בני 12. לא סיפרת מה היה קודם. יתכן ובתך הייתה תמיד דומיננטית יותר ו"השתלטה" על אחיה התאום, ואז יתכן שמדובר בהבדלים במזג ביניהם - אף שהם תאומים, לכל אחד האופי הייחודי לו. האם הוא תמיד כזה גם מול חברים אחרים? האם הוא נוח מזג או שהוא מבטל את עצמו גם במצבים אחרים? כדאי להמשיך להעביר לו את המסר שהוא יכול גם לעמוד על שלו, אם יבחר בכך וגם לאחותו שלפעמים אולי כדאי גם לה לוותר. אותן השאלות תקפות גם לגביה - האם היא מנסה להשתלט גם במצבים חברתיים אחרים או רק מול אחיה?
אם יש תקופות שהוא החליט עבורם והיה החזק, ותקופות הפוכות כמו עכשיו, אז מדובר ב"עקרון הנדנדה" בה כל אחד חופשי להיות בכל אחד מהצדדים של הנדנדה - פעם חזק ופעם חלש, פעם מחליט ופעם מוותר. זהו מצב טבעי ובריא בין תאומים ומאפשר לכל אחד לתרגל תפקידים חברתיים שונים. אולי תוכל להוסיף ונוכל להבין מה מתאים לתאור היחסים בין ילדך התאומים

הי
אני חושבת כמה זה קשה לך - גם להתגעגע לאבא וגם לאחותך...
אני חייבת לומר שההחלטה המשפחתית של הוריך מאד מורכבת, כי הם אומנם החליטו להתגרש, אך את ואחותך לא...
המשיכו להשאר בקשר קרוב ולתמוך זו בזו. זה לא חייב להיות online ואז אולי תהיי פחות עייפה. כדאי מאד לדבר עם ההורים שבכל מועד אפשרי, תחברו שוב יחד כדי להשלים פערים, ואם הגעגועים יהיו בלתי נסבלים, אולי כדאי לשקול את הסידור הזה מחדש...
בכל מקרה, את מוזמנת לחלוק את קשייך כאן, אפילו שאין משהו מספיק "חכם" לומר שיביא אליך פתאום את אחותך שאת כה מתגעגעת אליה.
בנתיים, עד שתפגשו, זו הזדמנות לחזק את כל אותם הקשרים בעולם שלך שנשאר בארץ, אחים נוספים (אם יש), את הקשר עם אמא וכמובן, עם חברים וחברות שסביבך
מקווה שעזרתי מעט
סיגל לוי

שלום לך מאיה. ראשית, שההריון יהיה ארוך ומשעמם ככל האפשר....
חשוב מאד שתמשיכי לשאול ולברר בכל מה שנוגע להריון שלך, ולא תקלי ראש בשום עצה של הרופא, גם אם חברות/דודות/נשים שעברו הריון כזה וכיו"ב - יאמרו אחרת. בכדי לא לתת לך גם כאן עצות לא אחראיות, אני מפנה אותך לספרות בנושא : "הריון בגדול" ספרן של איריס בר ניר כהן וענת גת, שאספו וקיבצו הרבה חומר בנושא. כן הייתי מליצה לך להפנות את השאלות בפורומים העוסקים בהריון בסיכון גבוה, שם המומחים הינם רופאים. פורום נוסף ומומלץ קיים ב"תפוז" - הריון מרובה עוברים[a href=http://www.twins.org.il/alinks/c1313.php id=link]. [/a]אוסיף לך עוד פרטים והפניות בהמשך. שבוע טוב!

שלום לך
אני מסכימה איתך שזה לא קל - היית 4 שנים בת יחידה ולפתע הגיעו שני האחים שלך וההורים בבת אחת נכנסו למשימה של גידול שני תינוקות. באמת יש הבדלים בינך לבין האחים שלך, גם בגיל, גם שהם בנים, גם תחומי עניין וכמובן חברים. תאומים לפעמים באמת יוצרים חבורה שמאד קשה לחדור לתוכה ואם הם יוצרים חבורה נגדך, פשוט התרחקי ואל תתרגשי מכך. חשוב שתדעי שגם אם את לא מרגישה, בכל זאת הם יודעים שאת הגדולה ובסך הכל כן מעריכים אותך ולכן כדאי לך לראות אם לפעמים את יכולה לגשת לאחד מהם ולהציע לו לעשות משהו יחד, ובפעם אחרת אולי לגשת גם לשני ולעשות איתו משהו אחר. אם הם מציקים לך ביחד ממש, את יכולה לשתף את ההורים שקשה לך מול שניהם יחד ואת צריכה לפעמים את עזרתם.

המון הצלחה במשימה, וכמובן שנה טובה ומתוקה לך

סיגל לוי

שלום לך. את מתארת קושי גדול שקשור לדימוי העצמי שלך . את טוענת שהבעיה קיימת רק בהשוואה לאחותך, בעוד שכאישיות נפרדת את מקבלת מהסביבה יחס טוב ומתאים למי שאת באמת. אין ספק שיש במצב המיוחד הזה הרבה תסכול, וכרגע את חשה שללא התרחקות פיזית מאחותך - לא תוכלי להשתחרר ממנו. אני רוצה להציע דווקא כיוון אחר, של עבודה שלך על עצמך, ועל הבטחון והזהות הנפרדת והמשמעותית שלך. השוואה יכולה להתקיים תמיד, לא רק בין תאומות זהות. לחברה אחרת יש שיער יותר חלק, מקובלת יותר, לשנייה יש חבר יותר "קול" וכו. התחושה האישית שאת "שווה" או לא נבנית בינך לבין עצמך, ביחס להישגים שאת משיגה. שבי לך עם דף ועט, ורישמי לך מה הן התכונות שיש בך שאת אוהבת, שהסביבה מעריכה, שאת מצטיינת בהן, שאת חשה "הכי טובה" איתן. בטוחה שתמצאי המון. תשנני אותן לעצמך כמהפעמים ביום, כמו "שכנוע עצמי". זוהי אחת הדרכים להרחיב ולהעמיק את הבטחון שלך במי שאת. כך גם תוכלי לעבוד ולפתח את התכונות שמייחדות אותך. גם ביישנות אינה תכונה שלילית בכלל, ואני בטוחה שיש אנשים שמעדיפים אותה. מה דעתך? מוזמנת להמשיך ו"לשוחח". להתראות, ורד

אני כבר בת 27 ויש לי אחות תאומה, אני חייבת להגיד לך, שגם עוד 10 שנים, ולא משנה לאן וכמה תתרחקי, זה לא ישנה. צריך לנסות לפתור את הבעיה מבפנים. וגם אני, עדיין מתקשה בזה. וכל פעם שניגש אלי מישהו ואומר "ראיתי אותך אתמול" וברור לי שהוא ראה בטעות את אחותי, קשה לי עם הסיטואציה הזאת מחדש. איך זה יכול להיות שיש עוד מישהי בעולם שנראת ונשמעת בדיוק כמוני? זאת הרגשה לא נעימה שלא חולפת. הכל אבל מתחיל ונגמר בפירגון. צריך לנסות לקבל את המצב כמו שהוא ולא לברוח ממנו, (אגב, כמו שעשיתי הרבה שנים).

ומילה קטנה למנהלת הפורום- כולי תיקווה שהפורום הזה יתאים גם לתאומים עצמם ולא רק להורים שלהם. לא מצאתי מקום שבו תאומים יכולים לדבר אחד עם השני, כל הפורומים מוקדשים לדבר עליהם ולא איתם ואני מאד מאד מקווה שמכאן יתחיל השינוי.

תאומה זהה

שלום לך שירלי. ובכן, בהחלט זמן נכון לטפל ולרענן את נושא ההבדלים בין בנותייך, עם תחילת שנה חדשה בגן. זה חשוב לא רק להתנהלות היומיומית, אלא לזהות הנפרדת של כל אחת מהן. אין סתירה בין טיפוח הזהות הנפרדת בהיבט הפנימי, לבין יצירת הבדלים חיצוניים! בגן קיים עומס על הצוות, שלא תמיד מאפשר את כל תשומת הלב לכל פרט, וצודקת הגננת שמבקשת את סימני הזהוי הברורים והמיידיים. מכאן אולי ייקל עליה לטפח את שאר ההיבטים. כהורה, את רואה את המצב "מלמעלה" ולכן יכולה לחפש ואף להתעקש עם בנותייך על פתרון שייקל בסופו של דבר עליהן, גם אם כרגע אינן מבינות או מעוניינות בכך. מנקודת מוצא זו - שתפי אותן במציאת הפתרון שיתאים לכולם. מה דעתך? מוזמנת להמשיך. להתראות, ורד

שלום לך ירדן. איזה כיף להן! יש להן משהו שלאף אחד אחר אין, והן ממצות את היתרון הזה עד תום, ובהנאה. אבל - יש מקום לסימני השאלה שלך, כי בהחלט יש מקום לחפש "סימני אזהרה" לכך שהן מעדיפות את הזהות המשותפת על הנפרדת. שאלתי אלייך: האם ואיך מתבטאת, בבית, בחברה ובגן הזהות הנפרדת, האישית והשונה של כל אחת מהן? חברות שונות, חוגים, העדפות, תחומי עיסוק? האם יש להן מכל אלו במידה מספקת? למעשה, רק תמונה כוללת שלהן - לחוד - תסייע במציאת פתרון. מחכה לתשובתך ולהמשך. להתראות, ורד.

שלום לך
תאומים לעיתים קרובים מאד אחד לשני, אך חלק מזה שכל אחד מהם מגדיר מהו שטח המחיה שלו בניגוד לזה של השני כרוך פעמים רבות בגילויים של קנאה, יריבות, עימותים... זה אומנם הרבה יותר קשה להורים אבל זה טבעי ומסייע לנפרדות ביניהם. צריך רק להקפיד על "כללי המשחק" למשל שאלימות אסורה. מקוה שעזרתי לך...

שלום לימור
גם כששני התאומים שווים פחות או יותר בכוחות או ביכולות, עדין ההורים מוטרדים מאד בשאלה האם הם מקדישים לאחד יותר מאשר לשני. גם אם אנחנו שואפים מאד לתת לילדנו "שווה בשווה" זה אף פעם לא אפשרי - לאחד פתאום יוצאת שן ולא לשני, האחד חולה ולא השני וכו'. תקדישי למי שהכי זקוק, ובאופן טבעי זה יתאזן בתחום זה או אחר בעתיד. רק תראי שבאמת לא קורה שהשניה אינה זוכה כלל לתשומת לב, או שרק את נגשת לחלשה ומישהו אחר ל"חזקה". זכרי שיום אחד זה בטח לא יורגש הפערים האלה, ולכן לא כדאי להתרגל לכינויים של "חלשה" ו"חזקה".
בהצלחה...

הי טליה
נדמה לי שכבר כיום עברת את מה שהחוק מקצה לך כחופשת לידה (כמדומני, לתאומים נותנים עוד שבועיים מעבר לתינוק יחיד) אולם את חשה שזה לא מספיק, כי החוק באמת מקציב תקופה קצרה מאד, והתינוקות עוד כל כך קטנים. משך החופשה היא עניין אישי מאד. שמעתי על אמהות לתאומים ששמחו לחזור לעבודה בתום חופשת הלידה כדי "לנוח" כמה שעות מן הטיפול האינטנסיבי בתינוקות, מול אמהות שלקחו הפסקה ארוכה כדי לגדל את הילדים. יש כאן שאלה כלכלית (כמה את אמורה להרוויח בעבודה לעומת תשלום למטפלת, משפחתון וכו'), עד כמה אפשר להחזיק מעמד עם משכורת אחת וכמובן נושאים כמו הכוחות שלך, הסבלנות שלך וכמה את רוצה להשאר. אין פה תשובה "נכונה"... מקווה שעזרתי, בהצלחה