פורום וטרינריה - יש לך שאלה?

שלום ציון,

צר לי לקרוא על האבחנה של כלבך, אך נשמע שאתה מעוניין לעשות את הטוב ביותר בשבילו ולעזור לו במידה והדבר אפשרי.
בכדי לעשות סדר בבלגן- אני רק אציין שלימפומה היא סוג סרטן שיכול להיות בר טיפול בכלבים, ויכול להקנות להם זמן איכות רב ונוסף ללא סימני המחלה, במידה ומתגלה בזמן.

בנוסף- יש שלבים מסויימים במחלה אותם צריך לאבחן, ויש לעשות זאת בצורה מסודרת בכדי להבין את סיכויי ההחלמה (הפרוגנוזה) ולדעת כמה זמן עוד נותר לו מבחינה סטטיסטית.
הדרך הנכונה והיעילה ביותר היא לעבוד מול אונקולוגית וטרינרית- להביא לידיה את התיק הרפואי של מק ולבקש את חוות דעתה המלומדת והמקצועית בנושא. האונקולוגיות נמצאות בבית החולים הוטרינרי בבית דגן ובמרכז המומחים חוות-דעת בבית ברל.

ללא בדיקת הכלב או חוות דעת אונקולוגית, לא אוכל לצערי לסייע לך בהמלצות לגבי אופציות לטיפול...

בהצלחה ובברכה,

תודה על העזרה,לקחתי אותו לבית דגן טיפלו בו עם זריקה שמפרקת את הגושים,זה רק זמני עד שזה ישוב אליו וגם הוא לוקח סטרואידים,נקווה לטוב.

שלום מוני,

רוב חומרי ההרדמה עוברים תהליך של פירוק בכבד- ולאחר מכן מתפנים מהגוף דרך השתן. מאחר ולחתולתך יש בעיית כבד הפוגעת בתפקודו הרגיל של הכבד- ניתן להניח כי לחומרי ההרדמה שניתנו לה יקח זמן רב יותר להתפנות מהגוף.
מצד שני- חתולה שכזו צריכה ניטור צמוד ואולי אף אשפוז בהשגחת רופא בכדי לוודא שמצבה אינו מתדרדר, ואם כן- לדעת כיצד לטפל בה בזמן.
אני מקווה שעד עכשיו מצבה השתפר!

בברכה,

היי שני,

האם לאחרונה הוחלף סוג המזון של כלבתך? לעיתים מזון עתיר סיבים יכול לגרום לעידוד פעילות המעי, לגזים ולרעשים מוזרים שכאלה.
האם מרקם הצואה שלה תקין? לא רך מדי? כמה פעמים ביום מעבירה צואה?

במקרים דומים בהם יצא לי להתקל- שינוי סוג המזון הוביל להקלה ברעשים הנ"ל. בכל מקרה, אם הדבר אינו מפריע למצבה הכללי והיא מרגישה טוב, ניתן לבצע בדיקת צואה אצל הוטרינר שלכם ולוודא כי אינה סובלת מטפילי מעי, ולשאול לדעתו לגבי החלפת סוג המזון שלה.

בברכה,

שלום גלית,
האם החתול מסורס? הם ניתן לתפוס אותו על מנת להביאו לבדיקה רפואית? הם ניתן יהיה לטפל בו?
קשה לדעת מה מקור הפציעה, תתכן טרואמה, אולי שבר, יתכן ויש שם זיהום כרוני שאינו מחלים ועוד... אין ספק שפציעה שאינה מחלימה לאחר 3 חודשים דורשת התייחסות וטיפול רפואי. במידה ואינך יכולה לתפוס אותו בעצמך ניתן לקרוא ללוכד חתולים.
בינתיים את יכולה להעשיר את מזונו בקופסאות שימורים בעלות טעימות גבוהה כגון a/d או ריקברי המיועדות לשיקום והחלמה ואם ניתן ,למנוע ממנו מלהסתובב ברחוב בתקופה הקרובה

בהצלחה

שלום גוליגול,

בשל מורכבות הנושא והעובדה כי מדובר פה בתוקפנות כלפי ילד, אני ממליצה לך לפנות לוטרינר מומחה בהתנהגות כלבים בכדי שיוכל לאבחן את בעיית התוקפנות של הכלב ולהתאים לה טיפול התנהגותי ו/או תרופתי, אם יחשוב שיוכלו לעזור.

וטרינרית מומחית שכזו היא דר' נועה הראל- ניתן למצוא את הפרטים שלה ברחבי הרשת.

בברכה,

היי אבי,

כל פעולה של פיזיותרפיה לכלב או לחתול צריכה להעשות בצורה מבוקרת על ידי אנשים שהוכשרו לכך- בדר"כ רופאים וטרינרים שהתמחו בעבודה עם הליכונים. בכדי לדעת מהי שיטת הפעילות הטובה ביותר לכלבך וכדי לוודא שאין לו בעיות בשריר או בשלד שיכולות לגרום לכך שההליכון יזיק לו- מומלץ להביא אותו לבדיקה רפואית מקדימה ובמידת הצורך להתייעץ עם וטרינר שעוסק בפיזיותרפיה (כמו בבית החולים הוטרינרי בכפר הירוק).

בברכה,

שלום אסתר,
גודש בשקים אנאליים יכול לנבוע מבעייה אנטומית - מבנית, חולשה של שרירי הבלוטה, שלשול ממושך או צואה רכה מדי וקטנה מדי (שאינה סוחטת את הבלוטות בדרכה החוצה), הפרשות מוגברות של הבלוטה או דלקת.
האם תוכן השקים היה מוגלתי או דלקתי? במידה וכן העניין לא יפתר ללא טיפול אנטיביוטי ואנטי-דלקתי.
מקרים קלים של גודש יכולים להסתדר בעזרת מזון עתיר סיבים או תוספת של סיבים תזונתיים ייעודיים שתורמים לניפוח הצואה.
מקרים חוזרים וכרוניים דורשים לעיתים הוצאה כירורגית של השקים האנאליים.

בברכה ורק בריאות

היתה לי בוקסר שסבלה מאותה בעיה שכל פעם טופלה נקודתית בעזרת אנטיביוטיקה אבל הבעיה הוסיפה לחזור עד שוטרינר אחד המליץ לי להחליף את האוכל ליוקונובה והתעקש שזה יהיה רק יוקונובה, הבטיח שזה יעזור והוא צדק. מאז שאכלה יוקונובה נגמר הסיפור והבעיה לא חזרה. המזון הזה גורם לצואה קשה/ יציבה מספיק כדי שהשקים האנאליים יתנקזו באופן טבעי כתוצאה מהמאמץ. ממליצה בחום, שווה ניסיון.

היי דניאל,

ממליצה לך לפנות עם שאלותייך לווטרינרים המומחים לחיות אקזוטיות, כמו דר' דניאלה יעקב בבית החולים הוטרינרי בבית דגן.

בברכה,

שלום מיכל

ראשית סליחה על התגובה המאוחרת,
בנוגע לחזרתיות הפצעים - קשה לומר מהתמונה האם מדובר בחזרתיות של הגידול, נמק של העור , זיהום עורי או שילוב שלהם. הלקויות בהחלט יכולות להתפשט גם לכיוון הרגליים והבושת בין אם מדובר בחזרתיות או התפשטות הגידול ובין אם מדובר בזיהום. על מנת לאבחן את הלקויות יש צורך בדיגום שלהן.
האם הגידולים נשלחו לביופסיה? האם נדגמו גם קשרי לימפה? האם בוצע אולטראסאונד בטן וצילום בית חזה? כל אחד מאלה חשוב ביותר על מנת להבין באיזה גידול עטין מדובר והאם ישנן גרורות.

בנוגע למפתח הרגל - האם התייעצת עם הוטרינר בנושא זה? באופן כללי לעור יש תכונות אלסטיות והוא יודע להמתח, אך גם לתכונה זו יש מגבלה ולעיתים יש צורך בהתערבות פיסיותרפית או כירורגית על מנת לאפשר טווח תנועה תקין. ישנן אופציות רבות (כפי שהזכרת חלק בעצמך) כגון חתכים, שתלי עור, מתיחה של העור ועוד. לזמן ההתערבות גם כן יש חשיבות ולכן המלצתי היא שתעלי את הנושא בפני הוטרינר המטפל ובמידת הצורך תפני לחוות דעת נוספת, עדיף אצל כירורג מומחה.

בברכה, ורק בריאות

היי אורית,

אני מניחה שהכוונה היא לקרע ברצועה הצולבת בברך? קרע שכזה אופייני בד"כ לכלבים מבוגרים יותר מגיל שנה ונובע משינויים ניווניים במפרק, אך יכול להגרם בכל גיל, למשל על רקע של טראומה- נחיתה לא טובה על הברך או סיבוב שלה.

יש מספר שיטות לניתוח- לא מצאו עדיפות של שיטה אחת על פני השנייה, אך בחלק מהשיטות תקופת ההחלמה קצרה יותר והמשתל יציב יותר לאורך זמן. בד"כ הפרוגנוזה טובה מאוד והכלב חוזר לתפקוד מלא לאחר תקופת ההחלמה ובשילוב עם פיזיותרפיה. במידה והקרע נגרם משינויים ניווניים- יש סיכוי של 50% שתוך שנה יתגלה קרע גם ברגל השניה.

בהצלחה ובברכה,

שלום פביאן,

יתכן והטראומה שעברה החתולה בזמן השהות במרפאה עקב העיקור- יצרה אצלה התנהגות תוקפנית אותה היא מנתבת כלפייך וכלפיי החתולים האחרים.

כמה חתולים יש לך? האם הם חיים רק בבית, או שגם יוצאים החוצה? כמה ארגזי חול יש בבית?

למרות שניכר קשר בין העיקור לתחילת ההתנהגות החריגה, ישנן פעולות שונות שניתן לבצע בכדי למנוע או להפחית תוקפנות בקרב חתולים החיים בבית, כמו מספר ארגזי חול מספיק (כמספר החתולים + 1), משחקים והפניית תשומת לב אליהם במהלך היום, ריסוס של פרומונים חתוליים (Feliway) ברחבי הבית ואף שינוי תזונתי לחתולים במצבי סטרס.

במידה ואין שיפור בהתנהגותה והיא ממשיכה "למרר" את חייהם של יושבי הבית- המלצתי אלייך היא לפנות למומחית להתנהגות חתולים (ווטרינרית) שתוכל לעקוב אחר התנהגותה של החתולה, לנסות לאבחן את הבעיה ואולי אף להתאים לה טיפול תרופתי מתאים, במידת הצורך.

בהצלחה ורק בריאות,

שלום

לפני שבוחנים את האפשרות של טשטוש, רצוי לנסות לספר ללא טשטוש. פעמים רבות ספר\ית מנוסים מצליחים לעשות מה שמראש נראה בלתי אפשרי לחלוטין...

אם אין אפשרות להמנע מכך, בהחלט ניתן לספר תחת טשטוש. אכן, בכל טשטוש ישנו סיכון מסויים, לכן חשוב לבצע בדיקה גופנית מקיפה לפני מתן טשטוש. בשל גילה, רצוי מאוד גם לערוך בדיקות דם שיבדקו את תפקוד מערכות הגוף השונות, בדגש על הכליות והכבד, ויאפשרו לגלות סימנים למחלות שכרגע "מוחבאות" ואין להן ביטוי חיצוני. עריכת הבדיקות הנ"ל תאפשר לטשטש את החתולה בראש שקט לפני תספורת, אם כי סיכון מסויים, כפי שצויין, קיים תמיד.

לגבי התמודדות עם הגיל -
יש לשים לב לשינויים בהרגלי האכילה, השתיה וההשתנה - מבחינת תדירות וכמות.
עליה או ירידה במשקל עשויים להעיד על התפתחות מחלה, כמו גם שינויים בהתנהגות, ברמת הפעילות ובמצב הרוח.
חתולים רבים מפתחים מחלת כליה כרונית בגיל מבוגר. לכן חשוב מאוד לעודד שתיה - על ידי מתן מזון רטוב משימורים לחתולים, הקפדה על החלפה תכופה של המים בכלי ומתן אפשרות לשתות ממקור מים זורמים במידה והחתול מעדיף לשתות כך (למשל מזרקות שתיה לחתולים).
במקביל, כדאי לערוך בדיקות דם תקופתיות מהסיבות שפורטו קודם.

בהצלחה!

עדיף שאני אתחיל לתת לה מים מינרלים במקום מי ברז?

שלום דוריאן,
פריקת ירך לרב אינה מסתדרת מעצמה ויש להחזיר את עצם הירך למקומה.
ניתן לבצע זאת באופן חיצוני ("רדוקציה סגורה") - כלומר על ידי מניפולציה ידנית של הירך ואחר כך חשיבה מקבעת או בניתוח ("רדוקציה פתוחה").
שיטת ההחזרה תלוי בגודל הכלב, בזמן שחלף מאז הפריקה, האם יש מעורבות של שבר במפרק ועוד.
חשוב להבין שככל שחולף הזמן מאז הפריקה יהיה קשה יותר להחזיר את הירך למקומה ועולה הסיכון לסיבוכים.
לגבי עלויות התיקון - עלייך לברר במרפאתך

בברכה, ורק בריאות!

שלום
מתוך נסיוני עם עבודה עם אסיסטנטים, אין כל ספק שלקורס יש ערך מוסף עצום. גם ברמה המעשית, מבחינת עבודה טכנית, וגם ברמה האישית - הלימודים מקנים ידע רחב מאוד בתחום הוטרינרי דבר שללא כל ספק מוסיף להבנת המקצוע וליכולת המקצועית.
אני ממליצה לך לדבר עם אנשים שעברו בעצמם את הקורס ועובדים במרפאות וטרנריות ולשמוע את חוות דעתם.
בהצלחה!

שלום יוסי
האם ההקאות מתרחשות בשעה מסויימת של היום (בבוקר, לפני האוכל, אחרי האוכל, אחרי פעילות וכד'), מה לגבי צרכים - האם היו גם שלשולים?
האם כלבך מקבל גם חטיפים בנוסף למזון שלו? האם הוא נוטה לאכול שטויות בחוץ?
באופן כללי הקאות יכולות להגרם מגורמים רבים מאוד שמקורם ממערכת העיכול או מחלות סיסטמיות אחרות.
גורמים בתוך מערכת העיכול כוללים דלקת קיבה ומעיים (גסטרואנטריטיס) על רקע זיהום (חיידקי/ויראלי/טפילי) או על רקע סטרילי (IBD), כיבים במערכת העיכול, דלקת לבלב, נגיעות בתולעי מעיים, גוף זר, גידולים (אופייני יותר לכלבים מבוגרים), רגישות למזון, שינויים במנח מערכת עיכול (השתפלות מעי, הרניות וכד'), ועוד. גורמים מחוץ למערכת העיכול כוללים מחלת כליה, כבד, לבלב ומחלות אנדוקריניות.
לעיתים הקאות שהתרחשו עקב אפיזודה אקוטית גורמות לגירוי וכיבים בושט ו/או בקיבה ואלו בעצמם יכולים לגרום שוב להקאה וכן לירידה בתאבון עקב כאב.
כלב שמקיא אך ללא סימנים קליניים נוספים ומרגיש טוב, פחות סביר שסובל ממחלה סיסטמית וככל הנראה מקור ההקאות הוא במערכת העיכול, על מנת לאבחן את הבעיה יש צורך בבדיקה רפואית ושלילת הגורמים האפשריים. במידה והגורם לא ימצא וההקאות ימשיכו יתכן ויהיה צורך גם בהדמיה (רנטגן ו/או אולטראסאונד בטן) ובבדיקות דם.
רק בריאות

בהחלט קיבלתי ממך רקע מעניין בנושא
למזלי, אשתי המיועדת בשלבי סיום לימודי האחיות שלה - כך שלמושגים הרפואים קיבלתי תרגום :)
לקחנו את 'וולי' לבדיקה - הוא לא איבד משקל (אפילו העלה לאחר הסירוס) והוא מתנהג נורמלי לחלוטין. הוטרינרית נתנה לו זריקת אנטיביוטיקה וסירופ כדי שניתן לו פעמיים ביום. בנוסף היא נתנה לו חיסון נגד תולעת הפארק, היא חוששת ומקווה שזה לא הסיפור. הוסיפה שבכל 3 חודשים יש לקבל את החיסון הזה.
המליצה לספר אותו, לתת אוכל במנות קטנות יותר ולהגביה את הכלי כך שלא יצטרך להתכופף מידי.
מאז (יום שני) הוא הקיא פעם 1 בלבד. אנחנו במעקב.
אשמח לעדכן ולקבל ממך חוות דעת נוספת :)