פורום אימון אישי, קואצ'ינג - יש לך שאלה?

מאחר ומספר הגורל שלך הינו 5 , אין ספק שאת צריכה בדרכך , גיוון שינוי וריגושים , לא הייתי מסרבת להצעת העבודה , שהוצעה לך , להגיע לעבוד בחו"ל , לגמרי , אופציה שיכולה להיות טובה עבורך , מה עוד , שהשם המלא שלך הינו 9 , ואת נמצאת בשנה 9 , משום כך , משהו חשוב קורה לך עד ליום הולדתך בנושא הכישורים שלך .
קבלי ההצעה בלב שלם .
תחווי תתנסי ותהני , משהו חיובי רגשי יקרה לך , בחודשי הקיץ הקרובים ! בהצלחה !!

צריכה נתונים,שם מלא ותאריך לידה כדי שאוכל להשיב לך..

צייני את השם המלא ותאריך הלידה שלך ואוכל לנסות לייעץ לך .

לא ציינת את גילך , אבל בהחלט חשוב לדעת שבאופן כזה או אחר , לכולם קיימים חששות , פחדים וכאן המקום להחליט ,בעיקר כשיוצאת לדרך והתחלה חדשה , איך מתגברת ומכירה אנשים חדשים , הזדמנויות חדשות עם פחות חששות , במידה ותרצי עיצה לגבי תמציות נכונות לטיפול אשמח לשוחח ..

אשמח לנסות לעזור לך בשיחה , חשוב לשמוע איך מתנהל בפגישות ועוד ..

תציין את השם המלא שנולדת אליו ותאריך הלידה ואוכל לנסות למקד אותך ..

כדי להשיב על שאלתך , אשמח שתצייני תאריך לידה אם ידוע לך את שעת הלידה ..

יכולה להציע לך טיפול בתמציות פרחי באך , שמאד יכולות לעזור , חשוב לפנות למטפל בתחום .. כדי לדייק בדיוק איזה מתמציות הערך העצמי / בטחון עצמי , יכולות להואיל ..

שלום לך "אנונימי"
ראשית, אני חייב להודות שאינני רואה סיבה למה לפנות באנונימיות. אפשר אפילו לשנות/להמציא שם אחר שיהיה לנו, המשיבים בשם מלא, יותר נעים לתקשר. למרות זאת אשמח להשיב ולתרום לך כמיטב יכולתי.
את הצלחת בפנייתך ממש להבהיר בצורה חד-משמעית את הבלבול שעוטף אותך: מצד אחד את כותבת " מאז אני מרגישה שאני מאוד משתפרת ומאוד רגועה והגעתי להמון תובנות ומחשבות על החיים ועם זאת מיום ליום אני מרגישה אבודה יותר ויותר" וגם מצד שני כותבת "כי את כל המחשבות והרגשות אני שומרת בתוכי ואני מרגישה שעוד מעט אתפוצץ". אז בואי נבהיר, מי שמרגיש שעוד מעט יתפוצץ לא יכול באותה עת להרגיש מאוד רגועה ומשתפרת, נכון?
היתכן שהשיפור והרוגע שייכים לתחום מסוים והרגשת הפיצוץ נוגעים לתחום אחר בחייך? כדאי מאוד לעצור רגע, לנשום עמוק ולהרגע ולבדוק מה היא אכן ההרגשה האמיתית והשולטת ולמה היא מתייחסת, אז אולי תוכלי להבין מה דורש הטיפול הכי דחוף או הכי רציני ובהתאם לכך תוכלי להתחיל לחפש את העזרה המתאימה.
על פניו נראה שאימון אישי יכול בהחלט להוות עזרה מתאימה עבורך. כל מאמן מנוסה ורציני ייגבה תשלום עבור האימון, הרי זו פרנסתו ומגיע לו/לה תשלום עבור עבודתו. את תצטרכי לחשב שוב את סדר העדיפויות שלך ולבדוק על מה את מוכנה לוותר על מנת לקבל את העזרה... יתכן שתלמידים שרק סיימו לימודי אימון יהיו מוכנים לגבות סכום סמלי עבור השיחות. כדאי לבדוק בבתי הספר לאימון.
לגבי מדיטציה, לא רק שלא יכולה להזיק אלא תמיד תורמת ללא קשר למצב שאת נמצאת. תוכלי למצוא באינטרנט הרבה סרטוני הדרכה איך להכנס למדיטציה. אני מאוד ממליץ על זה ולהפוך אותה להרגל יומי. בהצלחה!!!
גרשון.

שלום לך,
בנוסף לדברים החשובים שכתב גרשון:
כתבת על עצמך דברים שונים. לעיתים הפוכים זה לזה. ובעצם את אומרת שיש בך מזה ומזה. השאלה היא מי היועץ הפנימי שלך? את הכועסת או את החולמת. נסי לראות אֶת אַת כאשר את אוהבת את מה שאת. נסי להגדיל את השעות שאת עם אַת האוהבת. לאט לאט יגדל כושר ההחלה שלך.
נשמח לשמוע על ההתקדמות.
בהצלחות,
איציק

שלום צילית,
ראשית, תרשי לי לברך אותך על מה שאת איך שזה משתקף מהפניה שלך. אני רוצה לברך אותך על טוב הלב שלך, על התמימות, על הנחמדות, האדיבות. זה עושה אותך אדם מיוחד וראוי להגדרה "בן-אדם". תבורכי.
יש לי חדשות עבורך: את לא אחראית להתנהגות הזולת. התנהגותם של אנשים אחרים זה העניין והבעיה שלהם, לא שלך. אם הם מתנהגים בעיניך בצורה לא ראויה או "רעה" כפי שאת מגדירה, זה נובע כנראה מנסיבות חייהם שאין להן קשר כלשהו אליך!!! ההתנהגות שלך לא אמורה להיות תלויה בהתנהגותם של אחרים. נקודה.
את צריכה להביא לעולם את מי שאת, בצורה ישרה, פתוחה ואוטנטית. כמובן שזה לא אומר שאת צריכה לתת לאנשים אחרים לנצל זאת.
אבי ז"ל, שהיה יהודי חכם מאוד תמיד היה אומר לי (ואני מתרגם זאת חופשי לעברית)
"אדיבות אינה גורעת מהאומץ". ז"א, אפשר להיות אמיץ ואדיב בעת ועונה אחת. אפשר להגיד "שלום" למישהו שפגע בך ובאותה הזדמנות גם להסביר לו שאת נפגעת ושלא תסבלי יותר פגיעות בהמשך. והכל בצורה קורקטית ואסרטיבית.
צילית, את אישה נפלאה ואין לך שום צורך להיות "רעה"! ואת גם לא יכולה להיות "רעה" כי זה לא מה שאת. כשאנו פועלים נגד המהות שלנו אנו מפרים את האיזון בתוכנו וסביר להניח שכל התופעות שאת מתארת ומהן את סובלת מאז התחלת ב"תהליך" הן סירנות הזעקה חזקות שהגוף משדר לך שמשהו לא תקין בהתנהגותך.
אני מציע לך להמשיך להיות האישה שאת ולהחליף את המושג "רעה" ב"אמיצה" או "אסרטיבית", אבל טובת לב, ישרה ואוטנטית.
בהצלחה רבה!
גרשון.

שלום טובית,
תודה שפנית אלינו.
מהודעתך הקצרה ניתן להבין שאכן כפי שאת מגדירה את "חרדה ופוחדת מכל דבר". אבל הדבר המעניין מעבר לכך הינו שכנראה את בהחלט מודעת למצב וגם להשפעות המצב על הילדים שלך.
נראה שהבעיה המרכזית הינה שאת לא מצליחה לשלוט במצב ונותנת לדחפים החרדתיים שלך לשלוט במעשיך, יתכן שבמודע או שלא במודע אבל זה המצב...
החדשות הטובות הן שנראה שהעניין ניתן לטיפול ונראה לי שמאמן/ת אישי/ת יוכל/תוכל לעזור בכך. ממליץ לנסות למצוא מאמן כזה שתוכלי ליצור איתו/ה "כימיה" ולהתעמק בעניין.
בהצלחה!
גרשון.

הי ערב טוב
אולי בבקשה אפשר כאן בפורום לעשות את זה

טובית יקרה,
צר לי, אבל תהליך של אימון הוא לא דבר שניתן לעשות בפורום ובמיוחד לא בפורום פומבי כזה.
תהליך של אימון אישי כשמו כן הוא: תהליך. הוא נפרס על פני מספר פגישות שמספרן תלוי באופי העניין בטיפול. הוא תהליך אינטימי ופרטי בין המתאמן והמאמן ודורש אמון הדדי בין הצדדים. בתהליך מוצלח כזה לא רק פותרים את הבעיה שלשמה התחיל האימון, אלא בדרך כלל יוצאים ממנו עם תובנות מאוד חשובות לגבי החיים בכלל. אני חוזר וממליץ לך בחום להתעניין בתהליך אימון אצל מאמן או מאמנת שאיתו/ה תוכלי ליצור "כימיה". מאוד חשוב.
בהצלחה!

שלום אורן,
ראשית, תרשה לי להוקיר אותך על הפתיחות והכנות בהודעתך.
לגבי שאלתך: אינני חושב שזאת השאלה שצריכה להישאל מכיוון שבהודעתך אתה מציג מצב הרבה יותר מורכב אשר לדעתי עליך לטפל בו לפני חיפוש הקשר המחייב.
הפורום הזה אינו המקום לכך ומכיוון שכבר התנסית בטיפול בעבר, הייתי מייעץ לך לחזור למסגרת טיפולית ולהציג את מה שהצגת כאן בהודעתך ובעזרת המסגרת להגיע לאיזון שיאפשר לך ליצור את הקשר הרצוי לך.
בינתיים אני מאחל לך חג שמח והצלחה בהמשך.

שלום לך,
נסי להביט על הסצנה ועל עצמך מנקודת מבט אחרת: הרגש שלך כרגע הוא "מפלים אותי" (אני קורבן של חברות), אבל את לא יכולה לפעול במקום הבוסית שלך ולהכריח אותה לפעול אחרת, בפחות חברות. אז במקום להרגיש במלכודת נסי לפעול מתוך מקום יוצר, נסי לראות מה א-ת יכולה לעשות: מבחינת יצירת חברוּת, השתמשי במיומנות ובערכים של חברות שנמצאת ללא ספק בתוכך (מול החברות שלך הפרטיות שלך) נסי להשתמש בערך הזה מול הבוסית, אולי גם מול הבוס שלה (אם יש), וכמובן עם קולגות לעבודה. עבודה היא בסופו של דבר סביבה חברתית ואם תשתמשי במיומנויות חברתיות גם ההרגשה שלך תהיה טובה יותר. עדכני אותנו. בהצלחות.

זה בלתי אפשרי כי שעות האינטראקציה החברית שלהן הן בין תשע בערב לחצות כמה פעמים בשבוע. אלו שעות שאני עם משפחתי או ישנה כי אני בניגוד לשניה נדרשת לעבוד קשה במהלך היום ואין לי כוח לחזור הביתה בחצות. אגב גם להן משפחות עם ילדים אך כנראה בגלל שהן עובדות פחות בבוקר יש להן כוח... את זה לא אצליח לשנות. איך אני לפחות לא מתרגשת נורא מזה ברמה אישית? זה הורג אותי

בדיאלוג פנימי יוצר בינך לבין עצמך. המעט שאני יכול לכתוב כאן זה שברגע שתזהי בפנים את האני שמְתָפעֵל אותך - תוכלי ליצור עימו יחסים של סמכות ושל לסמוך. הקשר עימו ירגיע אותך. ממהות היחסים עם האני הזה תוכלי להעתיק גם ליחסים עם הסביבה.
הוא לא רחוק הוא ממש בתוכך ואת בתקשורת עימו לעיתים קרובות.
בהצלחה!
עדכני אותנו.

יעל יקרה,
לא ברור האם עזבת את עבודתך או שהתפטרת. גם לא ברורות נסיבות הפיטורין/התפטרות, וכן במה עבדת? האם היית מרוצה מעבודתך? וכדומה.
חשוב לדעת מה גילך ומצבך האישי.
יש בתחום האימון לא מעט דרכים לחזק את הביטחון בריאיונות עבודה והמידע שתנדבי חשוב כדי להבין מה גורם לך לחשש מפני ריאיונות ואיך ניתן להתחזק.
בהצלחות,
איציק

ברטב יקרה,

ראשית עלי להוקיר אותך.
אני מאמין שנהגת כלפי אותך בעבר כפי שאת מתארת בהודעתך וזה בהחלט לא ראוי לשבח, בלשון המעטה.
אך מצד שני כנראה את עברת תהליך אמיץ של צמיחה מודעת שמביא אותך לנקודה ש: א) את מסוגלת לראות היום בעיניים פקוחות את מה שהיה בעבר, ב) לקחת אחריות על מה שהיה ועל חלקך בכל העניין וג) לחפש דרך לתקן את מה שניתן לתיקון תוך לקיחת אחריות.
בשביל כל זה צריך הרבה אומץ והרבה פתיחות ועל כך מגיע לך כל הכבוד אחד גדול מאוד!!!

עכשיו לגבי מה ניתן לעשות בהמשך.
ראשית, חשוב ביותר להבין שאנחנו לא יכולים לשנות אנשים אחרים. אנחנו יכולים לשנות רק את עצמנו ואולי דרך השינוי האמתי שלנו נוכל להשפיע על אנשים אחרים לשנות את עצמם.
בהתאם לנ"ל, מה שאת יכולה לעשות (ואני ממליץ לעשות) זה להיכנס לתהליך אימוני שיעזור לנקות ולרפא אצלך את הפצעים, האשמה והמטען הכבד שאת סוחבת על כתפיך מן העבר.

בנוסף וללא כל קשר לנ"ל, אני מאוד ממליץ כצעד ראשון בקשת סליחה מ-פ-ו-ר-ט-ת מאחותך. זו לא יכולה להיות בקשה כללית של "סלחי על כל מה היה". זו חייבת להיות בקשת סליחה בה את מציינת כל מה שיתרחש, מציפה את זה, מראה שאת מודעת לעומק של מה שהיה ולאחריות שלך למה שקרה.
בקשת הסליחה וקבלת האחריות צריכות לבוא מעומק הלב כי דברים מהלב מגיעים ללב ואת צריכה להגיע ללב אחותך כדי שהיא תוכל להתחיל בתהליך ריפוי של עצמה ואין ספק, לפי התיאור שלך, שאחותך תצטרך לעבור תהליך כזה.

אין צורך שאאחל לך אומץ ופתיחות כי זה כנראה יש לך, ללא ספק. אז תרשי לי לאחל לך המון חמלה ויושרה כי רק באמצעותם תצליחי למלא את המשימה המדהימה שעומדת בפניך.
בהצלחה רבה!
גרשון.