פורום פסיכיאטריה ילדים ובני נוער - יש לך שאלה?

שלום
בני בן8 נוטל ריספונד חצי כשור כל ערב לפני שינה. שכחתי שלושה ימים ברציפות לתת לו כדור. האם יקרה נזק??? האם לחזור לתת כרגיל?
תודה

לפני כשבועיים, בתי בת 3 הקיאה על הרצפה במכולת.
מאז החלה לפחד מלהקיא.
כל פעם שאוכלת, בוכה ואומרת "אני אקיא, אני אקיא" ופשוט מסרבת להמשיך לאכול.
זה הגיע למצב שבימים האחרונים, כמעט ולא מסכימה לאכול בכלל.
במשך כל היום הפחד מלווה אותה וכל כמה דק' נזכרת בכך ובוכה שהיא תקיא.
אני ממש אובדת עצות ולא יודעת איך לנהוג.
אודה לעזרה כיצד לנהוג ולמי לפנות.

הבת שלי בת 7, היא ילדה מאוד girly ואוהבת בגדים ולהתלבש יפה, אני לא רואה סיבה לדכא את זה. עם זאת, אני חוששת שאולי הילדה פיתחה אובססיה לנעליים בגיל צעיר מדי, כששואלים אותה מה היא רוצה מתנה ליומולדת זה נעליים, לחג - נעליים. הארון שלה כבר מזמן מלא בנעליים והיא ממש יכולה לבחור לה זוג לכל יום בשבוע. אנחנו לא קונים לה בתדירות גבוהה אבל זה מה שהיא מבקשת מהדודים והסבים וכו'. האם זה בגדר הסביר או שהיינו צריכים להגביל את זה כבר מזמן?

יש לי ילדים בפערים גדולים, האחד בן 17 והשני בן 6. הגדול מתנהג כמו הורה שלישי של הקטן, שזה הגיוני אבל מצד שני אנחנו חוששים שזה כבד עליו הסמכות ההורית שהוא קיבל על עצמו מצד אחד ומצד שני הוא יכול לערער על דברים שאנחנו אומרים לקטן וכך הוא מערער את הסמכות שלנו! דיברנו איתו, והוא לא מבין מה אנחנו רוצים ממנו...

ילדה בת 10 מדברת הרבה על מוות, לא נראה שזה ממקום מורבידי אלא יותר מסקרנות. לא בטוחה איך להתמודד עם כל השאלות שלה ועד איזו רמת כנות כדאי להגיע, היא כבר גדולה אבל אני לא בטוחה כמה כדאי לחשוף

שלום רב. בת 15 שמאובחנת עםסכיזופרניה
כשהתחילנ להתלונן אמרה שמדובר במחשבה שעושה בו. כשנשאלה מהיכן היא שומעת הצביעה על האוזן אך כשנשאלת שוב מאיפה זה מגיע אומרת שמהמחשבות שלה. בנוסף סובלת מחרדה על גהול הפארנויה מזרים ופחד ממקומות הומי אדם. ברמה קוגנטיבית גבוהה מאוד. מול חבריה ולידינו צוחקת ומדהרת רגיל. ליד סרים משתתקת וההית בורחת.
האם אכן מדובר בסכיזופרניה כפי שטענו באיבחון. האם כדאי לגשת לאיבחון נוסף?

כיצד ומה אומרים כשזה מגיע או מגיעות החרדות. אני אומר לה שהיא בטוחה ואנחנו שומרים עליה.

בת 27 נוטלת פלוטין מזה עשר שנים בגלל דכאון בתקופת התיכון שעבר, אך אני מעוניינת להמשיך ולקחתו .
בריאה .אין לי בעיות בריאותיות אחרות ידועות .
שאלתי היא בפעם האחרונה הרוקח אמר ,שמומלץ לא לטול פלוטין עם אדוויל, נורופן, אדקס ,בגלל שיש בזה איבופרופן .באינטרנט קראתי שהכוונה היא לא לטול עם תרופות נוגדות דלקת NSAIDS.
שאלתי היא ,האם הכוונה לא לטול פלוטין יחד עם כל התרופות NSAID(אם כן מה זה כולל) או הכוונה רק לאלה שמכילות איבופרופן .
2)האם הכוונה גם שמומלץ לא לטול פלוטין יחד עם שימוש במשחה וולטרן או משחות אחרות NSAIDS ?
3)כרגע איני בהריון אך רוצה לשאול ,האם יש בעיה עם נטילת פלוטין (פריזמה פרוזאק)בזמן ההריון ,האם זה גורם למומים בעובר או בעיות בלב ועוד ?מה ההמלצה בעיניין?
המון תודה על הסבלנות והעזרה!!!

שלום יש לי שאלה ברשותך לגבי תרופה אנטי פסיכוטית שנקראת Vraylar האם יש אותה בארץ?האם פסיכיאטרים משתמשים בה בארץ?תודה מראש

הבן שלי בן 11. סובל מדיכאון וחרדות. טופל בפריזמה ואחכ גם עם ריספונד. אך עקב נסיגה והחמרת התסמינים הוחלף הטיפול והוא התחיל לקבל סרנדה. ממה שקראתי תרופה זו אינה מיועדת כלל לילדים. האם זה בסדר שהוא לוקח סרנדה בהנחית הפסיכיאטר למרות שזה לא מיועד לילדים? אני מודאגת מכך שאולי מקבל תרופה שלא מתאימה לו.

בננו בן ה 6, חוזר מפוחד מאוד מהגן סביב סיפור עשר המכות וההגדה. מפחד בחושך. מפחד להישאר בסלון כשאחד מאיתנו לא על ידו וכדומה.
מה אפשר לעשות? תודה!

מגיל קטן לבת שלי יש חברה דמיונית, עכשיו היא כבר בת 8 ואני תוהה אם זה לא מאוחר מדי לחברה דמיונית?

שלום

יש לנו בן בכור כנ"ל וגם בת בת 4 חודשים אך הבעיה הייתה קיימת גם לפני. אנחנו מחנכים בגישת לייף סנטר ובאמת שמחים בה וטוב לנו. מרגישים שנותנים מענה רגשי מלא לילד, הוא שמח, פתוח, רוצה כל הזמן שנשחק איתו, אוהב להיות איתנו, מפותח רגשית ובאמת ב"ה בבית טוב לנו.
יש לו סבא וסבתא שהתחושה היא שהם פשוט עושים מאבק על האהבה שלו, מבטיחים לו דברים, כל הזמן ממלאים את הזמן באטרקציות והבטחות ומתנות ולפעמים אפילו "בורח" להם משםט מסגיר שהם מנסים "לקנות" אותו. וזה מצליח.
היו תקופות שבננו העדיף את האבא על פני האמא והצלחנו עכשיו די לאזן את זה. אבל הסבא, פשוט אי אפשר להתחרות.
הוא רוצה להראות לו דברים, אם יש משהו שהוא צריך הוא מבקש ממנו, הוא רוצה שהוא ילביש אותו, יאכיל אותו, ירים אותו, כל הזמן מחפש רק את קרבתו, כשאנחנו בחברת ההורים שלנו, פשוט מרגישים שהסבא זה אבא שלו, לפעמים הוא בטעות קורא לו אבא.
אני אישית בתור אבא ממש מרגיש שאני נותן הכל שהילד יצמח בצורה בריאה, וזה מרגיש לי ממש לא בריא מה שקורה פה. היינו בחתונה, בתוך 5 שעות הוא לא בא אלינו ההורים כמעט בכלל! לא חיפש, לא רצה. האמא התקרבה אליו הוא דחף אותה ואמר "דייייייי" והיא לא אמרה לו דבר. וביומיום בכלל אין שום תחושה של מחנק ובאמת אין, הוא ממש חופשי.
אנחנו מאוד מאוד פגועים. אני אישית בתור אבא לא מסוגל להכנס למלחמות "קניית בעלות" ואין לי גם מסוגלות להקשר אליו ולהפגע כל פעם מחדש.
זה תקין?מה עושים?

המון תודה.

שלום הבן שלי בן 5 לא חפף את ראשו עד גיל 3 פחד ממים ומרעש וממגלשות והיה אלים מאד מי גיל שנה עד גיל 4 לא היה אפשרי להיות במחיצתו עם ילדים משום שהחטיף להם,היום פחות.
כשפניתי להתפתחות הילד בגיל 3 נאמר שאין לו בעיה הם עשו אבחון כזה לימודי.
היום בגיל 5אין לו חברים משום שלא רוצים לשחק איתו, מתבודד הכי אוהב להיות בבית הגננת אומרת שהוא לא מרוכז ומדבר אל עצמו המון הרבה מהנורמה אוהב לגעת בדברים ולמשש אותם במפגש בגן בוהה החוצה דרך החלון.
מדמיין המון.
הראייה שלו לחיים שלילית.
הציורים שמצייר גם הם בעלי משמעות מפחידה ומסוכנת. יש לו קוצים ברוב שעות היום.
הוא נרגע מול הטלוויזיה.
האם יש איזה אבחון שיפקס את הבעיה שלו?
תודה מראש.

שלום

יש לנו בן בכור כנ"ל וגם בת בת 4 חודשים אך הבעיה הייתה קיימת גם לפני. אנחנו מחנכים בגישת לייף סנטר ובאמת שמחים בה וטוב לנו. מרגישים שנותנים מענה רגשי מלא לילד, הוא שמח, פתוח, רוצה כל הזמן שנשחק איתו, אוהב להיות איתנו, מפותח רגשית ובאמת ב"ה בבית טוב לנו.
יש לו סבא וסבתא שהתחושה היא שהם פשוט עושים מאבק על האהבה שלו, מבטיחים לו דברים, כל הזמן ממלאים את הזמן באטרקציות והבטחות ומתנות ולפעמים אפילו "בורח" להם משםט מסגיר שהם מנסים "לקנות" אותו. וזה מצליח.
היו תקופות שבננו העדיף את האבא על פני האמא והצלחנו עכשיו די לאזן את זה. אבל הסבא, פשוט אי אפשר להתחרות.
הוא רוצה להראות לו דברים, אם יש משהו שהוא צריך הוא מבקש ממנו, הוא רוצה שהוא ילביש אותו, יאכיל אותו, ירים אותו, כל הזמן מחפש רק את קרבתו, כשאנחנו בחברת ההורים שלנו, פשוט מרגישים שהסבא זה אבא שלו, לפעמים הוא בטעות קורא לו אבא.
אני אישית בתור אבא ממש מרגיש שאני נותן הכל שהילד יצמח בצורה בריאה, וזה מרגיש לי ממש לא בריא מה שקורה פה. היינו בחתונה, בתוך 5 שעות הוא לא בא אלינו ההורים כמעט בכלל! לא חיפש, לא רצה. האמא התקרבה אליו הוא דחף אותה ואמר "דייייייי" והיא לא אמרה לו דבר. וביומיום בכלל אין שום תחושה של מחנק ובאמת אין, הוא ממש חופשי.
אנחנו מאוד מאוד פגועים. אני אישית בתור אבא לא מסוגל להכנס למלחמות "קניית בעלות" ואין לי גם מסוגלות להקשר אליו ולהפגע כל פעם מחדש.
זה תקין?מה עושים?

המון תודה.

מה ההשלכות הפסיכולוגיות של אימוץ ילד שחור להורים לבנים? האם עדיף בשביל ילד לבן ואז צריך לעשות את "השיחה"