פורום מחלות ריאה בילדים, הפרעות נשימה - יש לך שאלה?

שלום אבי,

לסטרואידים הניתנים פומית לזמן ממושך, בניגוד לאלה הניתנים במשאפים או באינהלציה, יש תופעות לואי רבות. אלה כוללות עיכוב בגדילה, השמנה, פגיעה בעצמות, פגיעה בעיניים, שינויים בעור ועוד. זה תלוי במינון הניתן ולמשך הזמן בו ניתן הטיפול. חלק מהתופעות יכולות להתרחש בתוך חודשים ספורים ולחלק יקח זמן רב יותר. חלק מהתופעות הפיכות וחלקן לא.
שיעור יתר אינו נובע דוקא מהפעילות של הסטרואידים כנגד הדלקת אלא מאפקט שלהם על הורמוני המין. סטרואידים שונים נבדלים זה מזה גם באפקט נוגד הדלקת וגם באפקט על הורמוני המין. לדנלון יש אפקט מסוים על הורמוני המין. קיימים סטרואידים אחרים (בטנזול) אשר להם אין כמעט כלל השפעה על הורמוני המין.
אני לא יודע מה הסיבה בעטיה החליט רופא הריאות לטפל בבתך בסטרואידים פומית אך ודאי כדאי להתיעץ איתו לגבי תופעות הלואי השונות ולעדכן אותו בדבר התפתחותן.

חשוב לי להדגיש שוב, כי לסטרואידים הניתנים כטיפול מונע באסתמה, במינונים המקובלים באינהלציה או במשאפים, אין כמעט כל תופעות לואי והם מאד בטוחים לשימוש

בריאות שלמה

דוד שלום,

אשמח לבקר, לראות ולהתרשם.
אני חושב שמעבר לשליטה בריכוז המלח ובסטריליות חובת ההוכחה מוטלת עליכם להראות שהטיפול אכן אפקטיבי בקבוצה גדולה של ילדים בהשוואה לקבוצת ביקורת, כפי שמבוצע לגבי טיפולים רפואיים אחרים.

קיימים שתי סיבות נפוצות לשיעול לאחר אוכל
הראשונה רפלוקס קיבתי-וושתי. מדובר בתופעה של עליית תוכן הקיבה כלפי הפה. תופעה זו מוחמרת לאחר ארוחות. מאפיינת לעיתים קרובות ילדים אשר 'ידעו' לפלוט בינקותם.
השנייה,משנית לכניסה של מזון לריאה (במקום למערכת העיכול). תופעה זו נקראת אספירציה ובילדים עם מנגנון בליעה תקין והיא יכולה להיות משנית להאכלה בשכיבה (כלומר, לא בכיסא אוכל בישיבה מוחלטת) או להאכלה כאשר האף סתום. בילדים אלו, לעיתים, אנו צופים בהשתנקות (=שיעול כבר במהלך הארוחה ולא רק לאחרהן)

האם קיימת האפשרות שהתופעה נגרמת כתוצאה הממצאות הליקובקטר פילורי?? תודה

הליקובקטר פילורי אכן יכול להחמיר תופעות של רפלוקס קיבתי וושתי ובכך לגרום לתופעות הנ"ל.
במידה ומופיעים כאבי בטן ניתן לבדוק את המצאות החיידק בבדיקת צואה (ובגיל מאוחר יותר בתבחין נשיפה).

אם כבר בודקים צואה (לילד בן 7), מה עוד ניתן לבדוק באותה הבדיקה (חיידקים נוספים או סימנים אחרים)בהקשר זה? 10x

שלום מיכל

באופן רגיל, קנה הנשימה מתפצל לשני צינורות נשימה ראשיים, אחד לימין ואחד לשמאל. אלה בהמשך ממשיכים להתפצל. הצינור הימני מתפצל ל-3 צינורות משניים המובילים אויר לחלק העליון, אמצעי ותחתון של הריאה הימנית.
Pig bronchus הינו וריאציה אנטומית בה אחד מצינורות האויר המשניים יוצא ישירות מקנה הנשימה (עוד לפני פיצולו). בד"כ מדובר בצינור המוביל אויר לריאה הימנית העליונה.
זוהי האנטומיה הרגילה בדרכי האויר של החזיר ועל כן שמו. לוריאציה זו אין משמעות קלינית רבה. חשיבותה בעיקר בעת שילד מונשם (כמו בעת ניתוח). אז הצינור המלאכותי המוכנס לקנה יכול לחסום את מוצא צינור האויר המשני היוצא ישירות מהקנה. פרט לכך, באופן שיגרתי אין לוריאציה זו משמעות רבה.
זה שונה לחלוטין ממחלה הקרויה broncho-pulmonry dysplasia - מחלת ריאה כרונית של פגים.
לפיכך הבת שלך אינה זכאית לחיסון ל - RSV

נזלת מושריית על ידי מאמץ היא תופעה נפוצה מאוד.
התסמינים כוללים כפי שתיארת הפרשת ליחה, נזלת שקופה, ולעיתים גם דמעת, גרד אפי ועוד.
התופעה אינה קשורה לעישון בעבר.
למרות שהתופעה מאוד נפוצה במטופלים עם נזלת אלרגית (רובם יסבלו מהתופעה) ניתן לראות אותה בשכיחות גבוהה מאוד גם במטופלים שאינם אלרגים.
במידה והשימוש בטישויים אינו מספק או שהתופעה מאוד מטרידה ניתן לבקש מרופא המשפחה שלך מרשם לתרסיס נוגד דלקת לאף אשר יכול לעזור מאוד.

ענת שלום רב
טרם שאפרט את הצעותי ברצוני לתת מספר משפטי הסבר לשאר הקוראים.
Cor triatriatum הינה בעייה מולדת נדירה. באופן רגיל ללב יש 4 חללים, שתי עליות ושני חדרים. בילדים עם בעייה שכזו קיים חלל נוסף. עליה נוספת. לעיתים אין הסתמנות בכלל ולעיתים ההסתמנות קשה. במידה והפרפוזיה לריאה השמאלית ירודה מאוד, כפי שתיארת, יש מקום להמשך בירור ומעקב. מעקב שכזה יעשה לדעתי באופן הטוב ביותר בבית חולים שלישוני ע"י רופאים קרדיולוגים (רופאי לב) שיש להם אורינטציה ויכולת בתחום של פעולות חודרניות ע"י צינטור, מנתחי לב ורופאי ריאות.

ולשאלתך,לפני החלטה על המשך טיפול יש לעקוב אחרי אחרי מדדים קלינים ומעבדתיים.
קלינית יש לשים לב באם מתפתח חיוורון, נטייה להתעלפויות, קוצר נשימה, דופק מהיר וכשל בעלייה במשקל.
האלמנטים המעבדתיים הבסיסים הדרושים להערכה כוללים, צילום חזה, סטורציה, תפקודי ריאה שיכללו לפחות דיפוזיה (רק חלק ניתן לביצוע בגילו), צינטור, ואקו לב שמאלי וימני שיתן תשובה לעוצמת פעילות החדרים, ולחץ דם בחדר ימין.
פגיעה בשגשוג או חשד להתפתחות יתר לחץ דם ריאתי הינה התוויה חשובה לטיפול.
טיפול הבחירה הוא הרחבת המעבר בין שתי העליות. טיפול שכזה יכול להעשות בצינטור או בניתוח.

דלקת הריאה עשויה לגרום לתפקודי ריאה רסטרקטיבים לעיתים עם ירידה בדיפוזיה (במידה ונבדק).
תפקודי ריאה חסימתיים אינם, בד"כ, ביטוי לדלקת הריאה הפשוטה אם כי דלקות ריאה שנגרמות ע"י וירוסים או חיידקים תוך תאים עשויים להתבטא באופן שכזה.
הדרך להבדיל בין תופעה משנית לזיהום ובין אסטמה היא לתת מרחיבי סימפונות כדוגמת וונטולין ולחזור על תפקודי הריאה10 דקות לאחר מכן.
מאחר ותפקודי הריאה עשויים להצביע על מחלה כדוגמת אסטמה הייתי פונה שוב לרופא על מנת לחזור על תפקודי הריאה לפני ואחרי מרחיבי סימפונות ובזמן בריאות שלמה.

שלום אור,

ראשית, אני לא חושב שיש קשר בין החיבור לאויר במקום לחמצן ובין השיעול הממושך. מה שכן יכול להיות לו קשר הוא מחלת השעלת עצמה. ילדים שחלו בשעלת נוטים לסבול מהתקפי שיעול דמויי שעלת בעת מחלות וירליות גם חודשים לאחר שהשעלת חלפה והחיידק כבר מזמן לא קיים בדרכי הנשימה. אולם זה שיעול שמופיע בעת מחלות וירליות ולא קיים כל הזמן. אם השיעול הוא יומיומי צריך לעשות בדיקות נוספות, גם אם בהאזנה לא נשמע דבר. יכולות להיות סיבות רבות לשיעול ממושך. הייתי ממליץ לך לבקש הפניה למומחה ריאות להערכה.

אין בעיה לבצע אינהלציות תכופות. אם יש צורך במספר רב של אינהלציות (יותר מ - 4-5 ביום) זה מצביע על מצוקה נשימתית שמצדיקה פניה לבית חולים. טרבולין יכול לגרום לדופק מהיר ורעד קל. בודיקורט הוא סטרואיד. לסטרואידים באינהלציה במינונים המקובלים אין בד"כ תופעות לואי משמעותיות. גם לסטרואידים פומית הניתנים למספר ימים לעיתים בעת התקף אסתמה חריף אין תופעות לואי. תופעות הלואי קורות בעת שימוש בסטרואידים פומית לתקופות ממושכות או לעיתים קרובות. לעומת זאת לסטרואידים יש חשיבות מרכזית בטיפול באסתמה גם בהתקף חריף וגם כטיפול מונע, והתקף אסתמה שלא מטופל כראוי עלול להידרדר.

כן.
חשיפה לעישון לפני גיל 20ש מזיקה יותר וכתלות הפוכה לגיל.

קשה לי להעריך למה בדיוק נחשפה בתך. יתכן וחשיפה כזו עשויה לגרום למחלות נשימתיות תכופות במהלך תקופת החשיפה, בדומה מה שקורה בילדים להורים מעשנים. לא הבמתי אם החשיפה עדין קיימת. לשיעול שלה יכולות להיות סיבות רבות ושונות ויש צורך בבדיקה ע"י רופא לצורך הערכה וטיפול

מהלך המחלה באסתמה משתנה עם הגיל וכך גם הצורך בטיפול מונע.
בשלב זה הייתי פונה לרופא ריאות לצורך הערכה מחודשת כולל ביצוע תפקודי ריאות, וטיפול.
מצב בו הוא זקוק לונטולין לעיתים תכופות מעמיד אותו בסיכון להתקף משמעותי ואף לאשפוז.

תופעה של נשימות עמוקות יכולה להופיע אצל ילדים ולא קשורה דוקא לבעיה ריאתית כל שהיא. היא יכולה לנבוע מאיזה תחושה סוביקטיבית של הילד בצורך לנשום עמוק. הרבה פעמים הנשימות העמוקות לא קורות מתוך שינה או כשהילד מאד מרוכז במשהו. באם לא קיימים כל סימפטומים אחרים - שיעול, קושי אוביקטיבי בנשימה אין צורך בבירור מקיף. הייתי כן ממליץ על צילום חזה ועל בדיקת תפקודי ריאות רק על מנת לודא שאוביקטיבית אין כל בעיה. במידה והכל תקין, חשוב להרגיע את הילד, להסביר לו שהכל בסדר, שזה לעיתים קורה ושזה יעבור עם הזמן. כדאי "להתעלם" מכך ולא להפוך זאת ל"נושא לדיון" במשפחה. זה חולף עם הזמן.

קודם כל אני מתנצל על הזמן הארוך שלקח לנו לענות. זב נובע מבעיות שקיימות במערכת הממוחשבת.
דנלון היא אכן תרופה מרכזית בטיפול בהתקף אסתמה. היא מטפלת בדלקת שנמצאת בדרכי האויר בזמן ההתקף. היא מתחילה להשפיע בתוך מספר שעות אך עם ההתקף משמעותי יכולים לחלוף מספר ימים עד שההשפעה תהיה משמעותית. משום כך חשוב להתחיל טיפול בזמן התקף מוקדם ככל האפשר.
בזמן התקף דרכי האויר מתכווצים. לשם כך הכרחי לטפל, בנוסף לדנלון, גם בתרופות שמרחיבות מחדש את דרכי האויר (ונטולין). אין טיפול בהתקף אסתמה ללא ונטולין!!!
סינגוליר היא תרופה מונעת טובה אך לא עוזרת לכולם. לעיתים יש צורך בטיפול מונע בסטרואידים בשאיפה. הם עוזרים למרבית הילדים ובפרט אם יש נטיה אלרגית במשפחה.

הצורך בטיפול מניעתי אצל ילד בן פחות מ3 שנים הוא אחת מההתוויות להפנייה לרופא ריאות.
מתן סינגולר שלא לפי ההתוויות הנהוגות בארץ (מאושר למתן החל מגיל שנה) מחייב הערכה ע"י רופא ריאות. לא ניתן לבצע הערכה שכזאת דרך האינטרנט.

אנא פני לייעוץ רופא ריאות

לגבי שאר שאלותייך,
1. ההחלטה על משך הטיפול המניעתי מבוססת על מרכיבים אנמנסטים (ההיסטוריה כפי שהיא נלקחת ע"י הרופא), מעבדתיים ובדיקה פיסיקאלית. בידי הרופא שלך יש כלים רבים יותר כעת להחליט על משך הטיפול הדרוש. הוא שמע את הסיפור במלואו, רואה לפניו את בדיקות המעבדה וכמובן שכבר בדק את הילד.
2. התערבות תזונתית עשוייה לשנות בחלק מהילדים, ובדרך כלל באופן קל בלבד את חומרת האסטמה. מוצרי חלב אינם גורמים לאסטמה בילדים שאינם רגישים להם.
3. הוצאת הילד מהגן הינה נושא מורכב. דוגמה אחת היא שקיימות עבודות שמראות שהכנסת הילד לגן בגיל מוקדם מקטינה את הסבירות שיסבול מאסטמה בגיל מאוחר יותר. הרופא המטפל צודק שחשיפה לילדים אחרים תגדיל, קרוב לודאי, את שכיחות התקפי האסטמה כעת, בגיל הצעיר.