פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות - יש לך שאלה?

שלום,
בני בן 6 חודשים נולד לאחר הריון סבוך במיוחד.. ומתוח במיוחד בו הייתי בשמירת הריון קפדנית 8 חודשיים רצופים ועברתי ים של בדיקות.
הוא ילד בריא ומופתח מעבר לגילו (כבר זוחל, ממלמל..). הוא רגיש במיוחד (לדעתי) ושם לב לדקויות למשל, מכל הבגד שם לב לכפתור הכי קטן.
אורח החיים שאנחנו מנהלים לא פשוט. מתניידים הרבה בין הצפון למרכז. בכך שבמרכז אין לנו מעגל חברתי ובצפון משפחה וחברים. אני עדיין בחופשת לידה (הארכתי) בכך שיוצא שאם אנחנו במרכז שבועיים אז הוא לא נחשף לאינטראקציה עם זרים ואם אחר כך נהיה בצפון שבוע אז יהיה מוצף בסבים וסבות, קרובי משפחה וחברים.
לאחרונה הוא מתפרץ כשזר מתקרב אליו (אפילו הסבים). הוא בוכה הרבה ובכלל הוא התחיל לבכות הרבה גם אחרי שחוזרים מהצפון וההצפה כבר איננה. נהיה רגיש במיוחד רוצה כל הזמן להיות על הידיים, בתנוחה מסויימת..ואם מחליפים תנוחה מתפרץ בבכי שיכול להימשך שעה עד שעה וחצי רצוף.
מאז שנולד הוא ער יותר בלילה בכך שיוצא שלא יושן לפני 5 בבוקר בדרך כלל. זה גם מאוד מקשה עלינו.
הוא גם מסרב לשחק לבד ונדיר מאוד שהוא על השטיח לבד (בעודי עדיין בחדר) ומשחק כמה דקות ללא היותי צמודה ממש אליו.
לפעמים אם מכבים האור למשל בהיותי חצי ישן ויונק מפסיק לינוק ויכול להתפרץ בבכי ובהתקף עצבים קשה. הרגישות שלו והרצון שלו להיות צמוד אליי או לאבא שלו כל הזמן מקשה עליינו מאוד.
בנוסף אני לא מצילחה להכניס אותו לשגרה של שינה ואוכל. התחושה שלי שהוא רגיש ואנחנו מקשים עליו במעברים שעושים. מה ניתן לעשות להרגיעו והאם באמת מעברים כגון המתוארים משפיעים על תינוקות בגיל הזה ? מה עדיף לנסות לחשוף אותו יותר לאנשים או להימנע ממפגש??

תודה

מבקשת לברר
ילדתי בת שנה ושבעה חודשים לא מדברת בכלל רק אמא אבא בקושי
שומעת מצוין מבינה מצוין מבצעת הוראות
האם עלי לדאוג
תודה

שלום . יש לי ילד מקסים ופיקח בן 3 וחודשים אבל אני שמה לב שהוא מאוד מפחד מדברים חדשים או משינויים וגם מאוד בישן. דוגמאות לכך:הגמילה -הוא נגמל מפיפי כבר לפני חמישה חודשים גם יום וגם לילה אך מתעקש על חיתול בזמן שהוא מטיל צואה . ניסינו להסביר לו באמצעות סיפורים . זריקת הצואה לשירותים ועוד אך עדין מתעקש מאוד . בזמן האחרון אף הוא במצב של עצירות מכיון שאמרתי לו שיש לו פצעונים קטנים בטוסיק כי הוא עם חיתול ולא עושה את צרכיו באסלה. אמרתי פעם אחת והוא לא עוזב את זה .גם כעת שאני מנסה לשכנע אותו ולהסביר לו אחרת שנחליף מיד את החיתול ולא יהיה פצעונים הוא אינו מוכן לעשות אך מתלונן על כאבי בטן חזקים . דוגמא נוספת לפחד שלו משינוים זה הצגה שדיברנו עליה רבות שנלך לראות ואף קנינו את הספר במיוחד להצגה הוא מאוד רצה ללכת אך כשהגענו התחיל לבכות והתעקש שאינו רוצה להכנס לאולם ולמרות ניסיונות שכנועים רבים הדבר לא עזר ולא נכנסנו להצגה הוא טען שלא רוצה להכנס והגיב בלחץ ובכי . אני מאוד מוטרדת ולא יודעת אם זה נורמטיבי או משהו שדרוש טיפול .אשמח לעזרה וייעוץ.תודה עינת

שלום
הילדה שלי בת שנתיים וחודשיים ומזה יומים לאחר שעת הסיפור ובחיבוק לפני השינה היא מתחכחת בנו ומשמיעה אנחות, כששאלתי אותה בעדינות מה היא עושה היא החלה לצחוק. האם מדובר בהתנהגות בעייתית שמקורה בפגיעה מינית כלשהי שהיא חוותה או שמא בשלב התפתחותי (דוגמת אוננות)?. יצוין כי אין שינוי בהתנהגות שלה, הילדה מאושרת שמחה משחקת ומשתוללת... גם הגננת לא רואה שינוי בהתנהגות. ככל שלא מדובר בשלב התפתחותי אודה ליעוץ למי לפנות?. לתשובתכן המהירה אודה.

שלום, אני אמא לתאומים בני 10 חודשים. בחודש האחרון אחד התאומים התחיל למשוך בשיער לאח שלו. בהתחלה אמרתי לו ",אסור" והוספתי תעשה לו "טובה" (תלטף..), אך כל פעם שאני אומרת לו "אסור" הוא שוב בכוונה מושך בשיער ואחיו בוכה כל הזמן אז הפסקתי להגיד לו ובמקום אני לוקחת אותו משם או מפסיקה את זה. יש לציין שכאשר הוא מושך לי או לסבתא בשיער אני אומרת אסור באסרטיביות. אני מטפלת בהם בבית, הם עדיין לא בגן. יש גם לציין כי אחיו רק בוכה ובורח ממנו. כיצד עלי לפעול ומה יהיה בגן אם ילדים אחרים ימשכו לו בשיער והוא בורח ולא מגיב או מחזיר?

היי,

התינוק שלנו בן 4 חודשים היה מתקלח עד עכשיו באמבטית גיגית לתינוקות עם מושב דפני ומעמד והיה נהנה מאוד.
בסוף השבוע נסענו לבית מלון ולא יכולנו לקחת את האמבטיה איתנו ברכב.
במלון חשבנו לשים את המושב דפני שנדבק בתוך האמבטיה בחדר רחצה ולהושיב את התינוק ולשטוף אותו באמבטיה עם הברז .
ברגע שהושבנו אותו במושב ופתחנו את הברז הוא כנראה נבהל מאוד והתחיל לצרוח צרחות איומות שלא הכרנו קודם.
מאז עברו כבר כמה ימים ובכל פעם שאנחנו מנסים לקלח אותו באמבטיה הרגילה שלו הוא לא מפסיק לבכות ולצרוח וכנראה קיבל איזה שהוא "טראומה" מהמקלחת במלון וגם אם אנחנו רק שמים לו אפילו קצת מים עוד לפני שמכניסים אותו לאמבטיה הוא כבר מתחיל לבכות..
מה ניתן לעשות? ואיך ניתן לטפל בזה? האם לקלח רגיל ולתת לו להמשיך לבכות עד אשר יבין שזה לא עושה כלום?או אולי לחלופין לנסות ולהימנע מהמקלחת כדי שאולי
" ישכח" ממה שקרה?

אודה לעזרה דחופה בנושא,

מאיר

בתי ילדה לפני 10 ימים בן. בהריון התגלה אצלה תת בלוטת התריס והצטרכה לקחת כדורים לבלוטת התריס.
שאלה- היות והיא ממשיכה לקחת את הכדור של בלוטת התריס, האם זה עובר לתינוק בהנקה?
ומהן ההשפעות/השלכות לכך?

שלום, בני בן שנה וחצי,נשארתי לגדל אותו בבית מוך אידיאולוגיה שבשנות החיים הראשונות תינוק זקוק לאימו, לחום, אהבה ויחס אישי אשר מקנים לו בטחון בהמשך החיים. לעצם העניין, בני חכם וסקרן, כל צעצוע התפתחות, כמו פאזלים למשל המותאמים לגילו, בדקה הראשונה מתלהב, אך ממצה מהר(מקדיש למשחק לכל היותר 5 דקות), ועובר הלאה. גם משחקים כמו לגו או קוביות עץ שניתן לשחק בהם קצת יותר מכמה דקות בגילו, וגם כשיושבים לשחק איתו בין אם אני או הסבא והסבתא או הדודים....הוא פשוט לא מסוגל לשבת יותר מכמה דקות. הוא מאוד פעלתן, מעדיף סתם לרוץ בבית, לחטט במגירות,בארונות, וגם את זה אני כמובן מאפשרת. אך מפריע לי שהיכולת שלו לשבת למשך זמן קטנה. גם ניסיתי משחקים המותאמים לגיל מעט יותר גדול(שנתיים), אך זה אתגר רב בשבילו והוא זונח אותם. אוסיף ואומר, שמאוד קשה להרדים אותו בצהריים ובערב. קשה לו להכנס לרוגע ולשינה, אלא אם כן, אני ישנה לידו במיטה שלי ו"נאבקת" בו, כי הוא מנסה לברוח ולרדת מהמיטה ואני מרימה אותו חזרה, ככה כמה פעמים עד שנרדם, אז אני מעבירה אותו למיטתו, וכל לילה הוא מתעורר באמצע הלילה כדי שנעביר אותו למיטתנו בחזרה. במהלך היום ישן בממוצע שעתיים ובלילה כ 9 שעות. אציין שהוא ילד מקסים, חייכן, חם אוהב ואהוב, וחכם ולכן גם מאוד עקשן ודעתן. אני באמת מאפשרת לו להתנסות בהרבה דברים וכמעט לא אומרת לו "לא" (למעט דברים מסוכנים), כי אז זה הופך למסכת בכי מתישה. אנחנו מטיילים, משחקים בגינות שעשועים, ועם עוד ילדים. משתמע אולי שקשה לי להתמודד מולו, אך גם כשניסיתי להרדים אותו במיטתו, הוא בוכה וצורח וקם עשרות פעמים, וגם כשיש דברים שהוא לא יכול לקבל (כמו עוד עוגה, כמו לשחק עם משקפיי ראייה, טלפון וכו') ועד שאני אומרת לו כבר לא, בסוף נאלצת לוותר כי קשה לי לתת לו לבכות וכי הוא לא מתייאש. אשמח לשמוע דעה מקצועית בהתמודדות בעיקר מול הנושא של אורך משחק, ומול הצבת גבולות ועמידה בהם אל מול ההתנגדויות של התינוק.
תודה!

בוקר טוב. בני בן השנתיים התחיל עם התקפות זעם. משהו קטן שלא מסתדר גורר בכי ,מכות צעקות כגון אמא תלך. אני ממש מרגישה חוסר אונים כי זה קורה הרבה. מה עושים?

יש לי ילד בן 4 שלא מוכן לגזור ציפורניים. ולא עוזר הפתעות ושכנועים. ואני ממש לא מכאיבה לו. אבל אין ברירה אי אפשר לגדל ציפורניים ארוכות ושחורות.

שלום הבן שלי בן שנתיים ועשרה חודשים, שבכלי ילד טוב אבל לפעמים חוטף מן כעס לא נשלט יכול לעלות על שולחן לצרוח לזרוק דברים מה שלא עושה כלום לא עוזר, חיבוק נישוק ואפילו הגבהת קול , אין לו בושה גם לתת סטירה לבני דודיו דבר שלא היה בעבר(אני גרושה 10 חודשים, הבא לא מגיע כפי שקבעו אולי זה גם אחת הבעיות אשמח לעזרה תודה)

שלום ושנה טובה, בני בן שנה ושלושה חודשים. לאחרונה אני ממש מרגישה איתו במלחמה. כמעט כל דבר מלווה בהתנגדות עזה, החלפת טיטול, סירוק השיער, הלבשה או כל דבר שלא מוצא חן בעיניו. בנוסף, ברגע שלא מקבל מה שרוצה הוא בוכה ומתעצבן, לעיתים זה נגמר בזה שמצליחים להסיח את תשומת ליבו למשהו אחר ולעיתים זה ממש התקף זעם, הוא בוכה וצורח... אני מנסה להסביר לו שהוא יכול לבכות או שהוא יכול לבוא אלי ונתחבק או נשחק במשהו אחר אבל אני לא חושבת שהוא שומע כיוון שכל כך עסוק בלבכות. בסוף הוא נרגע אבל על הדרך נשבר לי הלב.. אני מרגישה שאני לא יודעת כיצד להתמודד עם זה.. להתייחס? להתעלם? מצד אחד אני רוצה להציב גבולות ומצד שני אני רוצה שיידע שאני שם בשבילו.. והאם זה הגיל להתחיל להציב גבולות??? מה לעשות?? תודה רבה!!

בקשר להכנסה למסגרת. פעם שהיו בשבט אז היו עשרה מטפלים לילד. והיום בפעוטונים זה 10 ילדים למטפלת. יש מסגרות טובות ויש מזניחות. ממאמרים שסקרתי עולה שהזמן הכי טוב להכניס ילד למסגרת זה שהוא הולך בכוחות עצמו. לפני זה מסגרת של 2-3תינוקות מתאימה. בכלל ילד עד גיל שנתיים מרוכז בעצמו ולא משחק עם ילדים. האמירה שלך שילד שיהיה עם אמא שנתיים יהיה צר עולמו כמו כמטפל היא אמירה קיצונית למדי. בעצם אתה אומר שכל אמא כזו היא צרת אופקים.

היי אשמח לעזרה..שמתי את ביתי בת השנה פעם ראשונה במסגרת ב1/9 ..היתה איתי שנה בבית...היומיים הראשונים היו בסדר ואז ביום השלישי הפסיקה לאכול ולשתות בגן ולא מוכנה לשחק עם הילדים..היא רוב הזמן בלול עם הכרית שלה ובוכה כל היום לפרקים...הגננות טוענות שמנסות הכל אבל היא פשוט לא רוצה...אני אוספת אותה כל יום ב12 בצהרים על מנת שתסתגל לאט לאט אבל בנתיים אין התקדמות...שאני באה לקחת אותה היא כן מוכנה לאכול אומנם מעט אבל אוכלת ושותה רק איתי ולידי וכשאני הולכת שוב מתחיל המרד בלי מים ושתייה וכל הזמן בוכה...קשה לי נורא ואני לא רואה אור בקצה המנהרה...מה לעשות להוציא אותה או לחכות עוד קצת? האם זה יכול לגרום לה נזק שהיא כל היום בוכה ומחכה לי?? בבית היא מאוד פעילה וחייכנית ואוהבת חברה ובמיוחד לאכול! אבל בגן פתאום נהיית אחרת וקשה לי עם זה...רוב הילדים הסתגלו והיא עדיין לא מוכנה לעשות כלום חוץ מלבכות

היי אני אמא לשני פעוטות האחד בן שנה וחודש והשני בן שנתיים וחצי. הגדול, בן השנתיים וחצי מתנהג באלימות כלפי אחיו הקטן ולעיתים גם כלפיי וכלפי בעלי. אנחנו כמובן מסבירים לו ומחנכים אך זה לא עוזר, הבנו שהתפרצויות האלימות האלו נובעות מקנאה לקטן וגם ניתן לראות זאת בבירור לאור כך שהגדול מחקה את הקטן במצבים מסוימים וכדי לזכות בעוד יחס. השאלה היא מה עושים? כיצד ניתן להתנהג איתו? כיצד ניתן לתת לו להרגיש שהוא חשוב מאוד עבורנו בדיוק כמו הקטן אך עם זאת לא לגרוע מהקטן יחס...? המצב הזה קשה לנו מאוד לאור העובדה שהאלימות שלו כלפי הקטן מאוד רצינית, אם אנחנו לא מסתכלים לרגע הוא עלול לפגוע בו באמת בצורה רצינית.... אז... מה ניתן לעשות? מה מומלץ לעשות? והאם זה תקין ?