פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות - יש לך שאלה?

שלום רב,
בניי התאומים בני שנה ו9חוד' , ונכנסו לראשונה לגן עד היום היו עם מטפלת בבית.
אחרי יומיים של קליטה עם ההורים שעה וחצי כל פעם. אחד מהתאומים חלה עם וירוס ולמעשה כבר 3 ימים בבית. ניסיתי ללכת עם אחיו ביום ראשון לגן, והוא לא הפסיק לבכות וחיפש את אחיו שבבית ואותי ואחרי חצי שעה הגננת קראה לי לקחת אותו הביתה.
יום למחרת השארתי אותו בבית עם המטפלת ואחיו החולה.כי הרגשתי שזו הייתה חויה קשה עבורו.
אני חייבת לציין שהם תמיד מחפשים אחד את השניוממש קשורים ולא עלה על דעתי שאצטרך לעשות קליטה בנפרד.....
השאלה שלי היא האם לחכות שהאח השני יבריא ולהתחיל מחדש יחד?
או האם לשלוח את הבריא עם המטפלת לקליטה אולי יהיה לו יותר קל מאשר איתי?
אני ממש לא יודעת מה לעשות כשאני אומרת לו שמחר הולכים לגן בלי אחיו הוא ממש משתולל ....
מה נכון לעשות??

שלום
התחלתי גמילה עם בתי בת השנתיים. אפשר להגיד שזה הולך די בסדר אך היא לא מוכנה לעשות יציאה גדולה בסיר\ישבנון ועושה רק בתחתונים. היא אומרת לי "אמא,פיפי" אני מיד מזהה שהיא מתכוונת לקקי, אני לוקחת אותה לשירותים היא יושבת ולא עושה כלום ורק אחרי כמה דקות שאני מרימה אותה היא הולכת לחדר ועושה בתחתונים ואז באה ואומרת "אוי" (איזה חמודה).
אני לא יודעת איך מתגברים על זה. הסברתי לה הראתי לה ואפילו לאחרונה קראתי את הספר של דפנה תייר וניסיתי ליישם גם את מה שהיא טוענת אבל עדיין זה לא כל כך עוזר.
אשמח לעזרתכם
תודה מראש

שלום, אני בת 28ולא מזמן התגרשתי , יש לי ילד מקסים בן 4.5 שבהתחלה היה נראה כאילו לא הבין מה קרה, אך עם הזמן אני רואה כמה הפרידה ומעבר לעיר אחרת ושינוי גן משפיעים עליו. הוא חסר בטחון, נקשר לגברים ( אבות של ילדים אחרים) בקלות, נפגע במהירות, מתייאש ובוכה המון ומכל סיבה. אינני יודעת איך להתנהג, ניסיתי כבר מספר שיטות אך אף אחד לא הצליחה. צד אחד אני ממש רוצה לחזק אותו ולהראות לו שהוא הכי טוב, אזהוא מתחיל להתפנק ומנצל את זה לרעה ואם אני קשוחה איתו ואסרטיבית נוצר מצב שאפילו אנשים מהצד אמרו לי שזה מאוד פוגע בו והוא מאבד את שאריות הבטחון העצמי שיש לו. אני רוצה שהוא ידע שהוא הכי טוב בעולם בשבלי אבל יחד עם זאת שהוא יתמודד וינסה לעשות דברים בעצמו והתמודד עם הבעיות הקטנות שלו לבד...וכרגע זה ממש לא מוצלח. תעזרו בבקשה.
חשוב לציין שאת אבא הוא רואה כל שישי שבת, ויש להם יחסים טובים, אך אבא לא ממש משתף פעולה בחינוך.

שלום,

הבת שלי (בת שנה ושמונה חודשים) התחילה ללכת לגן אחרי שהייתה איתי בבית עד עכשיו.... מכיוון שזאת הפעם הראשונה שהיא נכנסת למסגרת כלשהי, הייתי בטוחה שיהיו לה המון קשיים בהסתגלות אבל זה ממש לא המצב. כשאנחנו מגיעות בבוקר ואני רוצה להיפרד ממנה, היא כל כך מתלהבת מכל המשחקים, שהיא אפילו לא מתייחסת לזה שאני הולכת. גם כשאני חוזרת, היא אמנם רצה אליי ומחבקת חזק, אבל לא פורצת בבכי או משהו כזה. כמו כן, הגננת מספרת שהיא משתלבת מצויין, משחקת, אוכלת רוקדת וכו'.

הכל נשמע מצויין אבל בגלל שאני אמא דאגנית, רציתי לשאול אם זה תקין ונורמלי שההסתגלות שלה היא מהירה וקלה עד כדי כך? האם יכול להיות שעדיין לא "נפל לה האסימון" שאני באמת לא שם?

תודה מראש,

שלום,
אמא לבת 4 חודשים ולבת 3 וחצי.
מרגישה שלא יוצרת קשר עם בת ה-4חודשים כמו שהייתי רוצה, כי היא אצל מטפלת בביתה (המטפלת דתיה ולא תעבוד מביתנו כל עוד בעלי בבית ויש חשש לייחוד אם יצאתי לפגישהאו משהו), וכשהיא באה מהמטפלת, אני עם הגדולהוהגדולה גוזלת המון צומי. הגדולה שלימאוד אוהבת את הקטנה, ומשחקת איתה הרבה וזה סבבה, אבל יוצא שבין הגדולה לבעלי, לא יוצא לי לשחק איתה הרבה, והיא ערה בבית עם כל בני המשפחה רק שלוש וחצי שעות, המתחלקות בין בעלי והגדולה שגם רוצים "נתח" ממנה. אז אני רק "אמא ציצי" או כשהילדה בוכה ופחות יוצא לה לחייך אלי ולצחוק איתי. אני גם, כמו כל אם, צריכה לעשות מיליון ואחד דברים-כלים, כביסה, ארוחת ערב, מקלחות וממש ממש לא תמיד יכולה לקחת אותה איתי. אז נכון, שהיא הכי נרגעת עלי, אבל לצחוק היא צוחקת לגדולה שלי, שהרבה משחקת וצוחקת אליה, ותכל'ס שתיהן ילדות ובאותו טווח גילאים פחות או יותר, המבוגרת מהן בעשורים יכולה להבין?

יוצא שמקנאה ממש בקרובים אלי ביותר-בבעלי ובבת שלי. שומרת את זה בלב כמובן, אבל שואלת איך והאם נוצר הקשר?

תודה

שלום רב,

ביתי בת השנה וחודש נכנסה לגן של נעמת.

אציין כי עד כה היא שהתה במסגרת ביתי עם מטפלת, איתי או עם סבתה.

היא ילדה מאוד חברותית ועצמאית, שמתרגלת די בקלות לאנשים חדשים ולכן בחרתי לשלוח אותה למסגרת של גן ואף לכיתת הגמולים ולא לכיתת התינוקות.

בגן כשלושים ילדים ( כולם גדולים ממנה) והיא ועוד ילד היחידים שאינם הולכים.

ביום הראשון שהו כל ההורים עם הילדים יחד במך שעתיים והיא השתלבה היטב.

ביום השני ביקשו מההורים לעזוב לאחר חצי שעה ולמעשה השארתי אותה שם כמעט שלוש שעות לבד. עזבנו אותה מבלי להגיד שלום שהייתה עסוקה במשהו אחר ( טעות חמורה ) ומידי פעם הצצתי לראות מה שלומה. היא לא הייתה בהסטריית בכי כמו ילדים רבים אולם הייתה די המומה וישבה במקום אחד והתבוננה שלא כהרגלה לנוע ללא הרף ממקום למקום.

שהגענו לקחת אותה היא ישנה כך שלא ה יה לי מדד להרגיש מה הייתה החוויה שלה.

הרגשתי רע מאוד עם הסיטואציה והחלטתי שהיום אני רוצה להשאר איתה כדי שהחוויה תהיה הדרגתית ולא אכזרית כל כך. להפתעתי היא לא זזה ממני לשנייה ( מה שמאוד לא אופייני לה), לא הסכימה שאתרחק ממנה אפילו במילימטר ( ניסתי להתרחק כדי לתת לה להשתלב עם שאר הילדיםן) ואפילו בכתה שהחזקתי ילד או שנייה שהיו לידנו ובכו.

בגן השיטה היא מאוד מתעלמת ויהיה בסדר, מן הסתם אין יחס אישי כלל כיוון שישי 30 ילדים ו- 4 גננות, הגישה היא שהם ישרדו ותוך כמה ימים יפסיקו לבכות (כאילו שבכי הוא המדד היחיד למצוקה וכאילו שהמטרה היא שהם ישרדו). בעיני כניסה לגן צריכה להיות מדורגת ואיטית יותר ואני רוצה לדעת שכשאני עוזבת אותה, עם כל הקושי, תהיה שם דמות כלשהי שהיא תוכל להעזר בה. מה שאני ראיתי זה המון ילדים בוכים ובמרבית המקרים אף אחד לא ניגש, כי אין מספיק צוות, ולא הייתי רוצה שהיא תהיה במצב כזה.

אני בהתלבטות רצינית כעת האם להשאירה בכיתת הגדולים ולתת לה להתחשל בצורה די קשה בעיני, או להכניסה לכיתת התינוקות ששם הגישה היא מכילה יותר. מה שמפריע לי זה שבכיתת התינוקות היא תהיה הגדולה ביותר ואין שם כמעט פעילות מפתחת.

אגב- האם זה תקין שלא היו פעילויות של קבצות בגן כלל בימים הראשונים? האם לא רצוי שהורים יישארו ימים רבים יותר כדי שהילדים יחושו בטחון לאט לאט?

בבקשה עצתכם המהירה ! תודה רבה!

שלום רב,
בתי בת שנתיים ו-3 חודשים. גמולה מטיטולים מגיל שנתיים.
הגמילה הלכה לנו ממש בסדר, הבינה מהר מאוד את העניין ובקושי היו פספוסים.

בשבוע-שבועיים האחרונים היא מפספסת פיפי כל הזמן ונראה כי היא בכלל לא מתייחסת לזה. כלומר, זה בכלל לא מפריע לה היא ממשיכה כרגיל במעשיה ולא מייחסת חשיבות לכך שהיא רטובה ולא אומרת לנו כלום, עד שאנחנו שמים לב לכך. ואם אנחנו שואלים אותה אם יש לה היא אומרת שלא וממש מתנגדת ללכת לשירותים ואחרי כמה דקות היא יכולה לעשות במכנסיים.
קקי היא לא מפספסת בכלל.

חשוב לציין כי אני בהריון מתקדם, שבוע 35 ואמרו לי שאולי זה קשור לזה, למרות שאני לא מבינה איך. אם כבר חשבתי שזה ישפיע אחרי הלידה.

רציתי לשאול איך אני צריכה להתייחס לזה, אני לא כועסת עליה בכלל כשהיא עושה ובעלי חושב שאולי זו הדרך.
אני שואלת אותה למה היא לא אומרת לנו לפני והיא פשוט לא מגיבה (היא כבר ממבינה הכל ומדברת שוטף), או שלפעמים היא פשוט צוחקת על זה שהיא עשתה פיפי ולא שמה לב.

שלום רב,
הבן שלנו כרגע בן עשרה חודשים, כרגע בן יחיד. בעוד כחודשיים בעלי נוסע לחודשיים לאפריקה ונצטרף אליו לאחר מכן. חוץ מהמעבר הזה אני צריכה ללדת בעוד חצי שנה.
זה נראה לי הרבה מאוד שינויים בפרק זמן קצר ואנחנו לא רוצים שזה יפגע באופי החזק של בועז ובבטחון העצמי שלו.

איך ניתן להתמודד הכי טוב אם המצב שאבא לא יהיה בבית?
איך לעשות את המעבר הזה ליבשת חדשה ושונה כ"כ?
עכשיו, כי אנחנו בדירה קטנה, הוא ישן איתנו בחדר. האם להמשיך עם זה שנעבור לאפריקה?

אנחנו מרגישים טוב עם השינויים האלה ושמחים לעשוץ את הצד הזה. אם אפשר להגיד, אנחנו אנשים ש"זורמים", שזה כמובן משפיע לטובה.

אשמח לדעתך. אשמח גם לקרוא מאמרים על הנושא (גם באנגלית)

בתודה מראש

שלום,
הבת שלי בת שנתיים. אנו חווים איתה את שלב ה"לא לא" ומתמודדים עם כל ה"שגעונות" של הגיל הזה. הבעיה שלי היא איך להתמודד עם התפרצויות הזעם שלה. בד"כ הן נובעות מעייפות יתר (אנחנו כמעט ולא מצליחים לגרום לה לישון בצהרים, למרות שהיא עדיין זקוקה לזה ולא מצליחה להחזיק מעמד יום שלם). במצב כזה של עייפות, היא לא מוכנה לישון ואז עקב כל דבר (גם המטומטם ביותר כמו לשתות מכוס או להחזיק ביד סינר) היא מתחילה לצרוח. הצרחות מלוות במשיכת שערות (שלה), בצווחות
ובבעיטות. כל נסיון להוריד אותה מהעץ עולה בתוהו, לפעמים היא מצליחה להרגע על הידיים שלי ואז נרדמת.גם אז צריך ממש להתפלל כדי להצליח להעביר אותה למיטה. ניסינו להסביר לה ששנת הצהרים חשובה , ניסוינו לשמש לה דוגמא ולישון לידה, אבל כלום לא עוזר....ההתפרצויות נמשכות ונמשכות ולדעתי רק מחמירות.
יצויין שבגן היא הייתה הולכת לישון בצהרים בלי שום בעיה, כמו כן לפני 5 חודשים נולדה לי בת נוספת. נראה שהיא מקבלת את אחותה באהבה רבה אבל אולי יש דברים מתחת לפני השטח...
מה עושים? איךלהתמודד עם ההתפרצויות?
שרון

שלום,

לאחרונה קרה לי כל מה שלא רציתי שיקרה לי עם הילדים:
נפרדתי מבעלי, עברנו לגור בעיר אחרת והילדים יכנסו בימים הקרובים לגן אחרי שבילו איתי זמן ממושך מאוד
הילדים בני שנה ושנתיים, יתכן ששינויים אלו יוסיפו להם קושי על קושי

מה נכון לעשות ? לעדכן את הגננות מראש או רק בהתאם לצורך ?

מה נכון להגיד לבן הגדול לגבי השינויים - האם בכלל לדבר איתו על זה או רק כדרך אגב ?

טיפים נוספים ?

תודה רבה

היי,
בני בן שנתיים ועשרה חודשים. לאחר כארבעה חודשים מתישים הצלחנו להיגמל מהרטבת יום כמעט לגמרי, כבר שבועיים וחצי שהוא גמול גמילת יום.
הגיע הרגע לגמילת לילה..הבעיה היא שתמיד בורח לו, ואפילו בחלק מהמקרים הוא כועס ולא מוכן להחליף מצעים+בגדים- ממש רוטן וכועס וטוען ש"לא ברח לו"...
מהי באופן כללי השיטה הנכונה ביותר לגמילת לילה? האם להעיר אותו מס' פעמים בלילה להתפנות?, האם להתעלם?

בנוסף, רוצה לציין כי חשוב לי לסיים את הגמילה בחודשים הקרובים שכן אני בחודש החמישי להריוני.

תודה רבה
ליזי

ביתי בת שנתיים וחודשיים, לפני כחודש עברנו אותה למיטת נוער. היא מאוד מרוצה מהמעבר (כי יש לה עכשיו מיטה כמו אחותה הגדולה...) אבל כל ערב תהליך ההירדמות לוקח כשעתיים (!!!). היא יורדת מהמיטה ובאה לסלון, רוצה עוד חיבוק ונשיקה ועוד כל מיני תירוצים כאלה ואחרים. אנו לוקחים אותה למיטה, מסבירים שעכשיו הולכים לישון וכו'....וההצגה חוזרת חלילה...ניסינו גם את שיטת "בלי דיבורים" וגם זה לא עבד.
מה עושים??

תודה!

שלום,
יש לי ילד בן שנה שהתרגל לישון איתנו ההורים. הוא לא מוכן בשום פנים לישון במיטתו ומתעורר וצורח כאשר אנו מעבירים אותו למיטתו.
כיצד מחזירים אותו להתרגל למיטה שלו???
ההרגל לישון איתנו ההורים רק בחודש האחרון, לפני זה הוא היה ישן במיטה שלו.
דבר נוסף, בימים האחרונים כאשר הוא בחופשה מן הגן הוא רואה הרבה מאוד טלויזיה, אך רק ערוץ בייבי המיועד לילדים בגילו. האם הדבר מזיק??

אני מעוניינת ללכת לסדנאות להורים לגיל 2 ומעלה אני תושבת אשדוד
תמליצו לי בבקשה לפי אפשר לפנות באזור המרכז + שפלה + אזור אשדוד והסביבה הקרובה

שלום לכם,
אני אם לבן שנה ו11 חד' כמעט עוד מעט שנתיים
רציתי לשאול מה עושים כאשר ילד עושה דווקא ולא מקשיב לך ואת רוצה להעניש אותו או ללמד אותו שיבין שזו לא התנהגות נאותה איך להגיב אליו
לפעמים אני מובילה אותו לחדר כלשהו ואומרת לו שהוא לא התנהג יפה ולכן יעמוד בעונש , שאלה אם זה בסדר ?
וכאשר ילד נורא מעצבן אותך ומביא אותך לאיבוד שליטה , מה עושים , איך מתנהגים ?
אני לא רוצה שהתנהגותי תשפיע עליו לרעה בשום אופן אני סך הכל רוצה להשתפר
מחכה לתשובתכם
ואיך למנוע ממנו לחזור שוב ושוב מהתנהגותו הלא נאותה מבלי להתעצבן ?
ואם יש להעביר אותו לגן כבר כי הוא נמצא במין משפחתון למרות שבמשפחתון הזה ישנם פעוטות ולילדים מעל גיל שנה