פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות - יש לך שאלה?

עדי שלום
הגמילה צריכה לבוא באופן טבעי ובהדרגה בלי לחץ.
נסי על הסיר ואם זה הולך בסדר אם לא תמשיכי בחיתול .
לגבי הגן תני לגננת לנהל את העניין ואל תתערבי . ילדים לומדים אחד מהשני

שירה העיפה
שלום רב
הרגלת את הבנות שלך ש
לתהליך שינה ארוך המונע מהם להרגיש את חרדת הפרידה.. לא הצבת גבול ברור לכמה אפשר למשוך את הלילה.. יש לך כמה אפשרויות. אחת לתת להן להרדם ולישון ביחד.אז הן יפחדו פחות. שניה לתת להן להירדם באופן טבעי לא משנה באיזה שעה . אבל שיהיו במקום המיועד לשינה.. והשלישית לתת להן לבכות עד שירדמו.
בהצלחה

שלום שירה
איך הרגלת אותן לישון עד עכשיו?

מתנצלת לפעמים גם אני לא יכולה לענות מיד

שלום לך אימא יקרה
טוב עשיתם שהתחלתם את התהליך הגמילה בפסח אכן נראה שהגיל מתאים. ישנם ילדים שהגמילה קלה להם ולאחרים היא קשה יותר. מה שחשוב הוא לשתף פעולה עם הילד. מכוון שעכשיו, (אם הבנתי נכון), רוב שעות הערות הילדה נמצאת בגן אין טעם להמשיך בתהליך רק בכמה שעות בבית. הייתי מציעה להחזיר את החיתול ולא לעסוק בנושא לפחות עד חג שבועות.
מה עושים?
סמנו ביומן לפחות יומיים רצופים שבהם תוכלו לשהות לאורך כול שעות היום, עם הפעוט- אם אני לא טועה בחג שבועות ניתן ליצור רצף של ארבעה ימים ביחד עם שישי שבת שבהם היא יחד איתכם, (צרפו את יום שישי אם אתם בבית וגם אם יש גן), ללא גן.
לפני תחילת התהליך בפועל שוחחו עם הילדה : אפשר לומר משהו כמו "את כבר ילדה בוגרת, את יכולה כבר, (הביאו מספר דוגמאות למה שהילד כבר יכול לעשות לבד). בבוקר כשתקומי נוריד את החיתול, ותעשי פיפי וקקי בסיר/בשירותים, כמו גדולה. אני בטוח/ה שלאט לאט תצליחי. אם תהי רטובה נחליף לך תחתונים, עד שתתרגלי, קנינו המון תחתונים עם ציור של...
חכו בסבלנות לתגובתה הקשיבו היטב למה שיש לו לומר- התבוננו גם בשפת הגוף האם היא משדרת חשש, או שהיא שמחה שאתם בוטחים בה ויודעים שהיא כבר גדולה? גלו אמפטיה לכול קושי שיעלה, אל תזלזלו בכבודה, עודדו אותה להאמין בכוחותיה.
סבלנות: אל תשאלו כול כמה דקות: "יש לך פיפי"? היא תלמד מהר מאוד להתעלם מהשאלה המרגיזה. אפשר כול מחצית השעה להושיבה על האסלה/הסיר, לשבת לידה ולעודדה. לאחר כמה דקות להורידו גם "ללא תוצרת", ללא נזיפות איומים או פרצוף חמוץ.
אחרי כמה דקות יגיע הפספוס". אם תכעסו היא תלמד את הדרך לשלוט בכם- זוהי למידה בעיתית במיוחד בגיל שבו השליטה, העצמאות והשחרור עומדים במרכז חיי הרגש שלה.
עידוד: עודדו על כול הגעה בזמן לשירותים. ניתן לומר: "כול הכבוד, את ממש בוגרת, אני שמח/ה שהצלחת להגיע בזמן". לפחות בהתחלה היא לא עושה "דווקא", היא עוברת תהליך לא קל. על מנת שתצליח היא זקוקה להרבה עידוד, ואינה זקוקה אפילו לטיפה אחת של הטפת מוסר או כעס על כישלון.
פספוסים: כאשר היא רטובה החליפו את התחתון הרטוב/המלוכלך. אפשר לומר: "בואי מתוקה של אימא/אבא נחליף תחתונים". אל תוסיפו דברי ביקורת, כמו: "לא נורא פספסת/ברח לך. אל תהפכו את נושא הגמילה למלחמה וגם לא לשיח המרכזי בבית.

.

ננסה לעשות הפסקה ונתארגן שוב לניסיון נוסף בעוד כמה שבועות.

שלום לך אימא יקרה
יתכן שיש קשר להריון ויתכן שלא, קשה לדעת בשלב כול כך מוקדם של ההיריון שלך, האם הילדה מרגישה? נסי לחשוב האם יש איזשהו שינוי בהתנהגות שלך בתקופה האחרונה בעקבות ההיריון.?
בכול מקרה מטרתי לנסות ולכוון אותך למה עושים?
קום כול הילדה מאוד צעירה, די תינוקת בעצמה והיא זקוקה לפעמים "על הידיים" ולמה שא מכנה "פינוקי". יחד עם זאת יש לשים גבולות ולהיות ברורים לגבי מה שאתם מרשים ומה לא.
בחרי מתי להרים על הידיים: אני לא יודעת אם היא נמצאת איתך כול היום או שהיא במסגרת פעוטון, מטפלת? בכול מקרה אם את נפרדת ממנה בבוקר ואוספת אותה בשעות אחר הצהרים זה הזמן לחיבוק נשיקה ו"על הידיים" לכמה דקות בלבד.
כאשר מרביצה לילדים – יש לומר בכול פעם מחדש בתקיפות: "אסור להרביץ", אין טעם להוסיף שאת כועסת. כאשר היא מנסה להכות אותך חזרי על האמירה "אסור להרביץ" ונסי לתפוס לה את היד לפני שתכה.
כאשר לא מקבלת את מבוקשה ונשכבת על הרצפה- זוהי התנהגות מאוד נורמטיבית לגילה- הטיפול בתופעה היא לא להיענות לבקשה בעקבות "התקף הזעם" אלא להיות במצב שאת רואה אותה אך לא מתייחסת להתנהגות זו.
בכול מקרה נסי להיות חמה ואמפאטית כלפיה עודדי התנהגותיות חיוביות עצמאות.
בהצלחה אורה

שלום לך אימא יקרה
אכן אתם פועלים נכון. אנו, "מגיבים בתקיפות ואומרים לבכור שאסור לחטוף, מוציאים מידי הבכור את הצעצוע שחטף ומחזירים לקטן".
היו החלטיים ונהגו בעקביות. בכול פעם שה"גדול" חוטף צעצוע ל"קטן" חזרו על האמירה "אסור לחטוף" הוציאו את הצעצוע מידו , הפעילו כוח רק במידת הנדרש להוצאת הצעצוע. והחזירו את הצעצוע ל"קטן". אל תוסיפו "נאומים" או "הטפות מוסר". כאשר תגובתכם תהיה עקבית ותקיפה ילדכם הבכור יבין את המסר ולאט לאט הוא יחדל מהתנהגות זו
בהצלחה אורה

שלום לך אימא יקרה
אכן בנך בודק גבולות ועליך ללמוד להציב אותם. ראשית חשוב שתביני בשביל מה צריך גבולות?
צריך להציב גבולות על מנת ליצור אצל הילד ציפיות ברורות- ידע מה מותר ומה אסור. שהילד ילמד לדחות סיפוקים, ירגיש יציב ובטוח. על מנת שהחברה האנושית תוכל להתקיים. על מנת שהילד יוכל להשתלב בה.
לאחר שהשתכנעת בחשיבות הצבת הגבולות מה רצוי שתעשי?
כאשר הילד עושה דברים מסוכנים, על פי תפיסתך, אל תאפשרי לו. ראשית הסבירו לו במילים שיבין מדוע אסור, ואחר כך מנעי ממנו את עשיית הדבר המסוכן. זכותו להביע את מורת רוחו, את יכולה להתעלם מהצעקות, בכול מקרה לא לאפשר לו לעשות את מה שמסוכן.
ולשאלותיך הספציפיות: הושיבי אותו בעגלה רק כאשר את חייבת. כאשר מגיעים לגינה שחררי אותו מהעגלה. בגינה עליו לרוץ להשתולל לעלות על המתקנים המתאימים לגילו ולא לשבת בעגלה. אם קשה לך בשלב זה של ההיריון, מצאי מישהו אחר שייקח את הילד לגינה ויאפשר לו את כול הפעילויות המתאימות לגינה.
בדרך לגינה קשרי אותו בעגלה, התייעצי במומחים, אולי בחנויות המוכרות עגלות, כיצד ניתן לקשור את הילד כך שלא יוכל לצאת מהעגלה בכוחות עצמו.
אל תשחדי בוודאי לא באוכל זוהי למידה לא טובה לעתיד. חשוב לזכור כי יוצאים לגינה על מנת לעשות את הפעילויות המתאימות לגינה ולא על מנת לשבת בעגלה. בשלב זה אל תלכי איתו לסופר או לכול מקום שבו עליו לשבת קשור לעגלה.
בנוגע למשחקים להרבה ילדים קשה לשבת על משחק יותר מכמה דקות, אל תכריחי , שבי דקה או שתיים, ותני לו להוציא מרץ. הטלוויזיה היא פיתרון קל- אך חשוב לא להצמיד את הילד לטלוויזיה לזמן ארוך. צפייה של כמה דקות פעם עד פעמים ביום היא המינון הנכון.
אוכל- כאשר את מגישה אוכל אמרי לו שיושבים לאכול ולא קמים. הוסיפי כי אם יקום תביני שהוא סיים את האוכל ותפני את הצלחת שלו מהשולחן.
בהצלחה אורה

תודה אשתדל לעשות זאת, לגבי טלויזיה כשבא מ4עד שנרדם מה עושים איתו? משחקים לא באים בחשבון מבחינתו עכשיו מזג אוויר טוב אפשר לגינה בחורף? מה עושים? אם לא משחק במשחקים והטלויזיה כבויה אם איך מתנהגים עימו?זה שאלתי, אין לו מה לעשות מ4עד 9שנרדם אז מדליקה מכבה,

שלום אורה רבר ציינת שלא בריא טלויזיה אבל בחורף הקר שהיה לא יכולתי לקחת את בני לגן השעשועים וכל מה שרצה זה לסדר את הבית אם את מבינה לא ישב בקושי 5דקות על משחק על משהו , על ספר שאקקרא לו, אז איך הייתי אמורה להעביר את אחהצ ללא טלויזיה כלל?אשמח לייעוץ,בלי נדר לגבי לעתיד (כשיהיה לי עוד ילד)

שלום לך אימא יקרה
כפי שאמרתי טלוויזיה הוא פיתרון קל אך צריך להיות במינון הנכון. כלומר לא יותר ממחצית השעה ביום, ביום קשה במיוחד היתי מתפשרת על שעה אך בשום פנים לא ברצף.
את והסובבים את הילד צריכים ללמוד להעסיק את הילד.
בקיץ גן השעשועים הוא פיתרון מצוין. אך כפי שאמרתי יש לרוץ אחריו ולשמור עליו, לא להושיבו בעגלה. אם קשה לך היעזרי במישהו שיכול לצאת איתו על מנת שיוציא מרץ בחוץ.
כאשר אתם יחד בבית נסי לשלב אותו בפעיליות של הבית. הוא יכול לסייע לשים כביסה במכונה, להוציא אותה לגיגית מתאימה, לסדר את הצעצועים יחד איתך, או מישהו אחר, לעזור לערוך את השולחן, להניח כפות וצלחות. פעוטות מאוד אוהבים להרגיש שהם נחוצים ומשמעותיים בבית, עודדי אותו על כול עזרה מצידו.
אפשר לקרוא ספר, להתבונן בציורים ולספר מה רואים, לשחק במשחקים גם אם בהתחלה זה כמה דקות בלבד
בהצלחה אורה

שלום עינת
הבן שלך מתנהד כמו זכר טיפוסי השואף להיות דומיננטי .הוא משתמש בכוחו על חלשים ועל ידי כך הוא מפגין את כוחו ומבסס את מעמדו . כל פעם שאחותו בוכה הוא מריש חזק.
רמת המוסריות שלו עדיין לא התפתחה והוא לא מרגיש שעשה למישהו עוול.זה יבוא במשך הזמן.
יש לכם שתי אפשרויות הראשונה בפעם הבא שזה קורה להעניש אותה בחומרה עזה כך שיכאב לו והאו יפחד לעשות זאת שוב.
אפשרות שניה להמשיך את מה שאתם עושים ולקוות שהאיכפתיות תגיע במהרה.
ויש גם אפשריות ביניים בין שתי הדרכים.
בהצלחה

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_רפואת_ילדים_מחלות_ילדים' id=link]רפואת ילדים, מחלות ילדים[/a].

שלום לך אימא יקרה
נראה לי שביתך מפגינה את הצורך שלה בתשומת לב באמצעות מציצת האצבע ובריחת הפיפי.
מה עושים?
נותנים תשומת לב - הקדישי לביתך הבכורה כמחצית השעה ביום לבד ללא אחותה הקטנה- אפשר לשחק יחד להשתעשע, לצאת לרכב על אופניים, ללכת לאכול גלידה. רק שתיכן. רצוי שגם בן זוגך יקדיש לבכורה בנפרד לפחות פעמים בשבוע.
עודדי אותה על כול התנהגות בוגרת. התעניני בה והקשיבי לה.
בנוגע למהאצבע- הסברת הרבה פעמים היא מבינה וממשיכה, אין טעם להמשיך ולהסביר. נסי כמה שניתן להתעלם מהתופעה החדשה בתקווה שתיכחד עם הזמן כאשר תרגיש אהובה ומשמעותית במשפחה.
בנוגע לבריחת הפיפי - ברור שהיא מסוגלת לשלוט וזוהי התנהגות של דווקא- כלומר התעלמי, אל תתיחסי, כאשר היא רטובה הצעי לה ללכת לקחת תחתונים ומכנסיים נקיים מהארון. אל תכעסי אל תטיפי מוסר. אם מסרבת להחליף בעצמה החליפי לה את.
כאשר תרגיש בטוחה יותר באהבתכם ותשומת הלב שלכם אליה קרוב לודאי ששתי ההתנהגויות החדשות תעבורנה מאילהן, עם הרבה סבלנות עיקביות וללא כעסים ועונשים.
בהצלחה אורה

אלינה שלום
אין בעיה בגל הזה.
יש לך טעות אם את חושבת שהגו מפתח.הגן חושף לילד אפשרויות להתנסות וכל הגנים דומים בעניין הזה.
בגיל הזה לומדים דברים בסיסיים ומומנויות חברתיות.

שלום ציה
הדרך שלך היא הנכונה.תמשיכו כך בסבלנות .מערכת העצבים שלה עוד לא בשלה
בהצלחה

שלום לך אימא יקרה
אכן , כדבריך, כול נושא הענישה הוא משפיל וכוחני.
כאשר ביתך הגדולה מכה/מציקה לתינוק, אמרי בקול סמכותי שאת לא מרשה להרביץ.....הזיזי אותה מהתינוק. ועברי לסדר היום.
עשי כך בכול פעם שהיא מציקה לאחיה הקטן, ומצד שני עודדי אותה כאשר היא משחקת/משעשעת אותו בנועם. עודדי אותה על כול מעשה המורה על עצמאות, יכולת התאפקות וכו'.
לאט לאט היא תפסיק להציק
בברכת חג שמח אורה

קונצי שלום
אחים רבים ומרביצים במטרה לשמור על המעמד שלהם ,לא במטרה לזכות באהבת ההורים את זה יש להם . הבן הבכור שהוא ילד עדין ורגיש מטבעו ,לא אלים לילדים אחרים כי מהם הוא פוחד . מהקטן אינו פוחד וממכם אינו פוחד. אני מעריך שהוא מרגיש חלש ומנסה להרגיש חזק ובעל יכולת על ידי אלימות כלפי הקטן.
כשאתם מענישים אותו זה כאילו שאתם אומרים לו תמשיך להרגיש חלש
.תנו לו אפשרות להרגיש חזק והוא יפסיק להציק לאחיו הקטן.בשלב זה אני מציע לכם לא להעניש אותו על אלימות כלפי אחיו אלה רק להפריד בינהם.
בהצלחה

זה בדיוק מה שאנו עושים. אנו מגיבים בתקיפות רק אם זה באמת עלול לפצוע או להכאיב מאוד....
האם לדעתך זה קשור לגיל שנתיים הנורא?
אפשר, באופטימיות זהירה, לצפות שזה יעבור מתישהו???