פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות - יש לך שאלה?

ביתי בת השנתיים וחצי נימצאת איתי בבית. היא הייתה ישנה למשך הרבה זמן כל הלילה.כולל שנת צהריים.היא בגמילה מחיתול יותר מחודשים. היא ישנה רק בצהריים ובלילה עם חיתול.כל לילה היא קמה בשעה 3-4 ואז היא לא מוכנה לחזור לישון ניסינו לתת לה להרדם לבד איך היא יושבת ובוכה במיטה בקולי קולות.ואותו דבר בצהריים היא לא נירדמת מהר בוכה המון וכמובן קמה אחרי שעה ולפעמים קצת יותר.היא לא מוכנה להרדם בקלות.
אני לא מצליחה להבין מה יכולך לגרום לשינוי.היא עדיין לא מדברת.בקושי אומרת מילים היא מבינה הכל ואנחנו באמצע סגירת חוזה לקניית בית.
תוכלו לכיון אותי איפה לסיים צומת לב? ומה יכול להטריד אותה?
תודה ליאת

שלום,
בתי בת ה-3 שנים ו-8 חודשים, מאז שהתחילה ללכת לגן היא חוזרת הביתה ומרימה עליי את קולה, מתחצפת וגם לפעמים בועטת באחיה שקטן ממנה בשנה,
היא לא מקשיבה לי ורק אחרי שאני מרימה את קולי היא מקשיבה לי,
היא אומרת לי שהיא תיתן לי כאפות ובוקסים שאין לי מושג מאיפה זה בא לה...
אשמח לעזרה דחוף, כי אני כבר לא יודעת איך להתמודד איתה...
תודה רבה!!

שלום,
בתנו, בת השנה ו 10 חודשים החלה לאחרונה "להתמרד", בעיקר סביב נושא השינה.
היא מסרבת להירדם במיטתה ומוכנה להירדם רק במיטתנו או לידנו בסלון.
עד עכשיו ויתרנו והיא הייתה נרדמת במיטתנו ואז היינו מעבירים אותה לחדרה.
לאחרונה היא גם לא מוכנה לישון במיטתנו ורוצה להמשיך לשחק .
כאשר אנו לא מוותרים היא בוכה וצורחת זמן רב (בין חצי שעה לשעה) ובסוף נופלת לשינה במיטתה.
האם התנהגות בתנו נורמלית ומהי הדרך היעילה לטפל במצב זה.
האם יתכן שמעכשיו תמיד תתנהל מלחמה סביב השינה?
בתודה מראש
הורים מודאגים

תודה על התשובה (המנחמת), כאשר היא שואלת היכן אמא מה מומלץ להגיד לה?

שלום ,
בני בן שנתיים והשנה נכנס לגן חדש, הוא הולך לגן מאז שהוא בן שנה.
בגן הקודם כמעט ולא בכה בתחילת השנה ואני מאמינה כי אז הוא היה קטן יותר....
העברתי אותו גן מהמון סיבות שהסיבה העיקרית הייתה חוסר אמון בגננת למרות שאני בטוחה שהוא היה שם מאוד אהוב. הגן הקודם היה מאוד בבלאגן ילדים מגיל שנה עד 5 וכולם ביחד!!! ובסופו של דבר החלטתי להעביר אותו גן.
ביומיים הראשונים לגן היה נותן לי חיבוק ונשיקה ואומר שלום, ומאז ועד היום כל בוקר שאנחנו הולכים לגן הוא הולך בכייף עד לרגע שבו אנחנו נכנסים והוא שואל " לאן את הולכת" ואז מתחיל בכי קורע לב.... אני יודעת שהוא נרגע אחרי בערך 5 דק' ואז הוא משתחרר ולפי דברי הגננת הוא בסדר גמור ורק הפרידה קשה לו. אני תמיד אוספת אותו קצת יותר מוקדם מהגן אבל עם יש הורים שמגיעים לפניי הוא בוכה!
בעיה נוספת שהתחילה מאז תחילת הגן החדש שכל לילה הוא קם וקורא לי "אמא בואי" בבכי, עד שאני לא נשכבת לידו הוא לא נרגע.
בני מאוד חכם , מדבר ברור ויפה ויודע כל דבר.. אני לא יודעת מה עליי לעשות, אני כל היום לא רגועה בגלל הפרידה בבוקר, מתי זה יעבור??? מקווה לתשובה במהרה, תודה רבה.

היי
אני נוסעת לשבוע לחו"ל כשבתי תהיה בת שנה ושבעה חודשים. היא נמצאת כרגע במסגרת קבועה של גן ותישאר עם אביה שיש לו חלק מאד פעיל ביומה (מבלה איתה הרבה שעות) יחד עם זאת אני דומיננטית יותר. האם זה משהו שעלול להיות טראומטי לילדה, האם מומלץ לעשות איתה וידאו צ'אט?

שלום ביתי עקשנית מאוד רוה כל דבר ואם לא משתטחת ומתנגדת זורקת את הגוף אני מבינה שהיא מנסה אותנו אבל זה מוגזם כל דבר להתעקש איתה .מסבירה לה כמובן
נותנ ת לה חופשיות ולא כל דבר אומרת אסור..
למשל אנחנו בגינה שיחקנו אני רוצה להושיב אותה בעגלה היא משתוללת רק אם אני נותנת לה משהו לפה היא נירגעת
יש לציין שזאת ילדה ראשונה מאוד חשוב לי לחנך נכון עם גבולות ולא רוה שתגדל ותהיה מהילדים שמשתטחים בקניון איך עושים את זה ???והאם זה הגיל שיש להתחיל??
אגב היא לא במסגרת היא איתי בבית ועוד מעט צריכה ללדת ובטח אז יהיה יותר מורכב
תודה אשמח לחוות דעת יום מקסים

יש לי ילדה בת 3 שקמה בסביבות 2 בלילה ודורשת מטרנה בצעקות ובכי.
ניסיתי הכל אני חושבת מטוב ועד רע : להסביר לה יפה שבגיל שלה כבר לא אוכלים בלילה אפשר לשתות מים - לא התקבל ניסיתי להתעלם ממנה לכעוס עליה, לנסות להבין אותה לשאול למה התעוררה אולי חלמה חלום אולי עקץ אותה יתוש....
אבל הכל נגמר בבכי היסטרי ו.... מטרנה.
אני לא בטוחה למה היא רוצה את המטרנה בחלק מהפעמים היא טוענת שהיא באמת רעבה
אבל בחלק מהפעמים היא אוכלת חלק או ששמה את המטרנה בצד כי רוצה לפייס אותי אחרי שכעסתי
אני בכלל לא מבינה למה בין חצי לשליש מהלילות היא מתעוררת בשעה פחות או יותר קבועה מהלידה.
איך אני יכולה לשכנע אותה להגמל מההרגל? ולהסביר לה שלא אוכלים בלילה
(יש לה אחות בת 1.5 שכשמתעוררת בלילה רוצה רק חיבוק ומסתפקת במים.

ביתי בת השנתיים ושולושה חודשים, הינה ילדה פעילה, שמחה וחברותית, היא מדברת שוטף ומשטפת אותנו בכל המתרחש בחייה.
היא החלה ללכת לגן בגיל שנה ושלושה חודשים, כאשר המעבר מהשהייה בבית עימי, אל הגן, היה מוצלח למדיי. השנה עם פתיחת שנת הלימודים, עברנו דירה ( אך נשארנו באותו בניין, אותה סביבה וכו), וביומיים הראשונים, אביה לקח אותה לגן. ניכר היה כי היא שמחה ומאושרת לחזור ולא בכתה כלל.
לאחר מכן, חזרנו למתכונת הרגילה, בה אני לוקחת אותה לגן באופן קבוע ואז החל סשן מתמשך שלא פסק עד היום, של בכי היסטרי, המלווה בסרוב פיזי מוחלט להיכנס לגן. כל מסע השכנועים החיבוקים, והליטופים לא הועיל וכל בוקר כאמור היא מודיעה מבעוד מועד, שהיא לא רוצה ללכת לגן וכשאנחנו מגיעות כאמור, היא פורצת בבכי, בורחת, ונאחזת בחוזקה במשקופי הכניסה ומסרבת להיכנס.

יש לציין שבגן חלו שינויים הן מיבניים והן מבחינת אנשי הצוות. סייעת אחת עזבה, היא עברה מקבוצת הצעירים לבוגרים, הדמות הראשית עמה היא תקשרה רוב הזמן (אשה חמה ואמהית נותרה בגן הצעירים), וכעת היא בסמכותה של הגננת שהיא דמות קשוחה, סמכותית ופחות חמה.

על אף כל השינויים שחלו, ועל אף הבנתי כי יתכן והיא מתקשה להסתגל לאותם שינויים,
אני לא יכולה להתעלם מהתחושה שמשהו מטריד אותה בגן ושיתכן וגישתה של הגננת נוקשה מדי.

מה עלי לעשות?

תודה וסליחה על אורך היריעה..

יש לי 2 שאלות בקשר לחפץ מעבר ומוצץ
הבת שלי בת שנתיים + 3 חודשים (ילדה מסימה ונבונה !!!)
יש לי חפץ מעבר שהוא בובת סמרטוט כזו וגם מוצצים.
הבובה משמשת אותה רק לשינת לילה (לא בגן) והמוצץ היא ישנה בגן ובבית
כשחוזרים מהגן אח"צ או בזמנים אחרים בהם היא צריכה להרגע או עייפה היא מבקשת את המוצץ והבובה.
אנחנו מגבילים את המוצצים רק לבית, לא יוצאים איתם ואת הבובה רק לשינה
השאלה אם זה נכון או שצריך להניח לה להיות איתם כמה שהיא רוצה ורק בגיל מאוחר יותר לגמול. אולי נכון להגביל רק את הבובה ולא מוצצים ?
תודה רבה

שלום.בני יהיה בחודש הבא בן 3.הוא נכנס לראשונה בחייו למסגרת הגן לגילאי 3-4 .לפני כן היה איתי בבית.עוד לפני הכנסתו חשתי שהוא קטן מדי...שהוא עוד 'תינוק'...הוא גמול מטיטול כבר חודשיים וחצי אבל בגן מסרב לעשות צרכים..רק אם הוא על הסף...מסרב לעשות פיפי בעמידה!.לא משחק עם ילדים עדיין, די משחק עם עצמו...השפה שלו אינה ברורה לחלוטין...יש משפטים ברורים ויש ג'יבריש... הגננת אומרת כפי שחששתי מראש שהוא אינו בשל,ושהמסגרת הזו עם 30 ילדים שברובם מדברים שוטף,עצמאיים קצת קשה לו.הגן הוא גן דתי והוא הגן היחידי שיש לנו בישוב לגיל זה.אנו משפחה חילונית ואני חשה יחס "לא ממש חביב" כלפינו...קר משהו...
מהיום הראשון אני רק רוצה להוציאו משם ולהשאיר אותו עוד שנה איתי. האם זה נכון? האם אני עושה לו עוול? האם זה בסדר להשאיר ילד בבית עם אמא עד גיל 4? גם בעלי חש כמוני ורואה את אותם הדברים.או שעליי לתת לילד זמן הסתגלות ולמידה שם? עליי לציין שהוא הולך לגן ללא בעיה ואינו בוכה.הוא רץ אליי בסופו של יום,אך הוא עצבני ותשוש. אינו מחייך ושמח בגן.עשיתי הצצות לחצר הגן וראיתי אותו מסתובב שם די אבוד... ממש עצוב לי.אשמח לעצה טובה. תודה כרמית

שלום רב!
עברנו דירה לפני שבועיים ומאז בכל לילה בני בן השנה בוכה המון, זה מתחיל מהרגע שאני שמה אותו במיטה לישון, באמצע הלילה , ומוקדם בבוקר.
הוא מתעורר ומתחיל לבכות בכי צרחות, בכי שלא היה לו אף פעם קודם, ועד שלא מרימים אותו ומציאים אותו מהמיטה הוא לא נרגע.
יש לציין שגם העברתי אותו לחדר לבד, למרות שהוא עדיין ישן באותה מיטה ועם אותם צעצועים וחפצים שהיו לו, ואני ממש לא יודעת ממה נובע הבכי הזה, האם זה המהמעבר או מהחדר החדש או שמשהו מפריע לו???
אשמח לדעת מה ניתן לעשות ומה כדאי לעשות, כי עד עכשיו היו לו הרגלי שינה מצויינים.
תודה.

שלום. בתי בת שנה וחצי, החלה בשבוע שעבר מעון נעמת עם עוד 30 ילדים אחרי ששנה שעברה (מגיל 5 חודשים) הייתה במשפחתון אינטימי. בעלי לא נמצא בבית (רואה אותה אולי פעם בשבועיים, שזה בטח יותר מבלבל מבלי אבא בכלל). בשל עבודתי אני יוצאת מאוד מוקדם בבוקר וגיסתי מכינה ולוקחת אותה לגן. אני חוזרת מאוחר אחה"צ אז אימי אוספת אותה ומבלה איתה עד שאני חוזרת. בקיצור, יוצא שהיא חווה לפחות 3 פרידות ביום (ממני בבוקר, אחר כך מגיסתי, ואחר כך מהגן ואחר כך מאמא שלי). הסידור הזה בתוקף מאז שהיא בת 5 חודשים והיא ילדה מאוד שמחה וחברותית באופן כללי, אבל התקופה האחרונה מאז הכניסה לגן היא קשה במיוחד - בכי גם בפרידות, גם כשהיא הולכת לישון, גם באמצע הלילה. התנהגות סרבנית ועקשנית באופן כללי. ברור לי שזה בעיקר בשל ההסתגלות לגן החדש והסתגלות מחדש לסדר יום בלי אמא אחרי החופש הגדול, אבל אני מפחדת שאני שורטת את נפשה הצעירה לנצח...
עצות? המלצות? מילות הרגעה?

הי,
התינוק שלי בן 6 חודשים, עם אופי מאוד בכייני, לא מסוגל להעסיק את עצמו לבד, ברגע שמשאירים אותו לבד במיטה, או על השטיח/אוניברסיטה הוא פורץ בבכי.
מה שיוצא זה שאם לא משחקים איתו או מרימים אותו הוא עסוק בלבכות.
בזמן האחרון הוא התחיל קצת להראות סימנים של כאבי בטן, לקחנו אותו מס' פעמים לרופא והרופא טוען שיש לו גזים, כרגע לא נראה שיש לו גזים אך הוא ממש לא רגוע, לא ביום ולא בלילה.
יעצו לנו להחליף לו חלב לחלב צמחי, בימים הראשונים זה נראה שהוא נרגע קצת, אך לאחר כמה ימים הוא חזר לבכי הרגיל שלו.
אנחנו כבר ממש מתוסכלים וחסרי אונים מולו...
רציתי לדעת אם יש איזה רעיון איך להרגיע אותו, אולי טיפול מסויים שיכול לעזור....
תודה

אשמח לקבל המלצות על מטפלת או משפחתון בפתח תקווה לאיזור אם המושבות/נווה גן.