אספירין

נכון שרובד טרשתי שעליו נוצר קריש דם גורם לחסימת העורק ולאוטם שריר הלב.
כמו כן נכון שאין קשר בין חומרת ההצרות לסכנה לאוטם. רוב האוטמים נגרמים בשל הצריות של 40% עד 60% מקוטר העורק.
אדם שעובר אקו במאמץ המגלה אסכמיה (כלומר הצרות של מעל 70%) הינו בסכנה לאוטם העולה בהרבה על הסכנה בה מצוי אדם שעובר אקו במאמץ עם תוצאה תקינה. זאת כיון שאדם עם הצרות של מעל 70% יש לו בודאות הצרויות נוספות קלות יותר שהן מעמידות אותו בסכנה לאוטם. לעומת זאת אדם עם בדיקה תקינה יתכן שאין לו הצרויות כלל ולכן הסכנה פחותה.
אספירין מוריד סיכון לאוטם אך כדי לנצל את היכולת המקסימלית להפחית סיכון יש לטפל בכל גורמי הסיכון.

שלום

בעצם מבחינת האפשרות ללקות באירוע לבבי, אין הבדל בין מי שיש לו הצרות של 70 אחוז ומעלה שגורמת לאיסכמיה לבין מישהו עם הצרות של 30 אחוז ללא כל תופעות?


מבלי לעשות צנתור, אדם יכול לדעת אם יש לו טרשת? זה משהו שיש לכולם עם הגיל? כי א"ככל אדם בעצם בסיכון לקבל התקף לב ובלי קשר לרמת שכבת הרובד.

האם ידוע מה הטריגר שיוצר את הקרע ברובד הטרשתי שמביא לאוטם לבבי בגלל הקריש שנוצר על גבי הקרע?

ואם הבעיה שגורמת להתקף לב חריף זה הקריש ולא ההצרות כתוצאה מהרובד הטרשתי שנמצא שם ממילא בקביעות, מדוע בצנתור לא שואבים את הקריש כפי שעושים בצנתור מוחי? מדוע עושים הרחבה באמצעות בלון ושמים סטנט? הרי הבעיה החריפה היא הקריש, הרובד מן הסתם קיים לא רק בקטע שנקרע אלא בעוד מקומות.

תודה

כל אדם צריך לבצע בדיקות סקר תקופתיות כדי לגלות האם יש לו גורמי סיכון לטרשת ואם כן יש לטפל בהם וכך להוריד את הסיכון. אין טעם לבצע צנתור רק כדי לדעת אם יש טרשת כי אם יגלו טרשת של פחות מ 70% ימליצו על טיפול בגורמי סיכון- המלצה שניתנת לכל אחד עם גורמי סיכון ללא קשר למציאות טרשת.
קריש דם נוצר על גבי טרשת, וגורם לאוטם. קריש דם לא נוצר בעורק תקין ללא טרשת.
במידה וישאבו את הקריש בלבד ישאר רובד טרשתי קרוע שגם יפריע לזרימת דם בעורק וגם עלול לגרום להווצרות קריש חוסם חדש כל רגע. לכן יש להרחיב את העורק עם תומכן. הטיפול בעורקי המוח חדש ויש הרבה פחות ניסיון לגביו לעומת צנתור לב.