צריבת המוליך הראשי של הדופק

שלום רב,
בקיצור: בת 75, מסתם מיטראלי מלאכותי מאז 2001, פרפורים ורפרופים לרוב מזה שנים אחדות. היפוכי קצב חשמליים (6 במספר עד כה) הועילו לתקופה של שבועות ספורים. פרוקור כבר לא מועיל, לאחר שעברו שנתיים של שקט יחסי. בשנתיים האחרונות הפרפור כרוני בדופק מהיר מאוד, ולאחר טיפול בדיגוקסין ונורמיטן עמד הדופק הממוצע,על פי בדיקות ההולטר, על 130 פעימות בדקה. נורמיטן במינון של 50 מ"ג ביממה, יצר ירידת דופק גדולה (42 לדקה), והמינון הוקטן. נעשתה השתלת קוצב בחדר הימני, פלוס תרופות במינון בינוני להאטת הדופק. (חצי דיגוקסין של 20 מ"ג, פלוס פעמיים ביום קרדילוק של 5 מ"ג בכל פעם). קריאת הקוצב לאחר כחודשיים מראה על 50 אחוז מהזמן של דופק מעל 100 פעימות לדקה. קרדילוק במינון של 10 מ"ג ביממה, יצר הפרעות שונות, מהן פרעות בשינה.
אני עומדת בפני צריבת המעבר המוליך את הדופק מהעליות הסוררות אל החדרים, העובדים הרבה מעל מה שנדרש ורצוי, כך שהקוצב יעשה את העבודה לבדו.
כל עוד הוא לא מצטרף להסתדרות המורים - אני לא חוששת מכך שהוא ישבות... (סת---ם!)
שאלותי: האם ההרגשה עשויה להשתפר? והיכולת למאמץ (לא מדובר על נבחרת נשים למונדיאל), שעכשיו היא די מגוחכת? האם מתרחש שינוי בתחושה הפנימית שבה אדם מרגיש את לבו פועם? מה קורה כשיש חום? האם הלב יידע לעבוד כמו שהוא צריך, גם כשמקור הפולס החשמלי הוא הקוצב שמושתל בו? תודה!